ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן פז
דין דבר שנאסר בתיק"ו ונתבטל אין שייך בו דשיל"ם ובארנו דחמץ בפסח איקרי דבר שיש לו מתירין ואפ' היכא דהמאכל מתקלקל:
פסק דשיל"מ שבא לידנו נימא ביה מילתא. כתב הא"ז חתיכה שנאסרה בתיק"ו ונתבטלה אין שייך כאן דשיל"מ אם יבא אליה ויטהרנו דאם יטהרנו איגלאי מילתא למפרע דמעולם לא נאסרה ולא דמי לביצה שנולדה בי"ט דאסור וודאי ולמחר מותר וכן כל כיוצא בזה ע"כ ובמרדכי כתב לעניין חמץ בפסח דלא נקרא דבר של"מ משום שכתב הר"ר שמואל מפלייזא משום ר"ת דלא שייך דבר שיל"מ היכא שהמאכ' מתקלק' וכן משם ר"ח כ"ץ דדבר החוזר לאיסורו מאליו כגון חמץ שחוזר לשנה הבאה לאיסורו לא שייך דשיל"מ וכ"ש דבר שאין בעין כ"א טעמא בעלמא ע"כ אבל הרמב"ם פסק להדיא דחמץ בפסח נקרא דשיל"מ ולא ס"ל הך סברא דר"ח כ"ץ במה שחוזר לאיסור כו' ומסתמא הרמב"ם לא חילק בין ביום א' של פסח בין ביום האחרון ולא חיישינן במה שיתקלקל המאכל דס"ס אם יהא ראוי לו לאכול יהיה לו מתירין כו' ובדברי הא"ז בתשו' דלעיל שכ' חתיכה שנאסרת בתיק"ו כו' נמי משמע דס"ל דאפי' לאחר זמן קרוי דשיל"מ אף שיש קצת לדחות ולומר דאיירי בעניין שאינו מתקלקל אפי' לזמן רב א"נ ה"ק היום או מחר יבוא אליהו ויתיר מ"מ לפי פשוטו משמע שאין לחלק כדברי הרמב"ם וכן עיקר דמניין לנו להקל מסברת עצמינו בלי ראיי' ומהר"ם בת"ח כתב להקל כדברי המרדכי בלי טעם וראיה ואם היה אומר קבלה הוא בידו החרשתי אלא סמך ארב גוברייה: