אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן פא

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן פא

סימן פ

דין לכתחילה נכון ליזהר שלא לעשות גבינות בדפוסי העכו"ם ומ"מ אם עשה כן בדיעבד ומלחן בתוך דפוסי עכו"ם אפי' ב"י מותר רק שיהיה הדפום נקי וכן אם בדיעבד עשה גבינות בכלי מנוקב שמלחו בו בשר מותר וגם מותר בדיעבד מלחו בשר בכלי שמכניסין בו גוים יין לקיום ומלח הנתון בקערה של בשר והכלי יבש מותר לכתחילה ליקח אותו מלח ולתת אותו בתבשיל של חלב או איפכא:

פסק כתבו התו' ויש ללמוד מכאן דטהור מלוח וטמא טפל שא"צ להגעיל דפוסי גבינות הגוים ומותר לעשות גבינות הישראל ולמולחן בתוכן דהוי כמו טהור מלוח וטמא תפל דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה העץ רותח ע"י מליחה ומעש' בכל יום דמלח הנתון בקערה שמשתמשין בה בשר לוקחים ממנה לתת בתוך חלב ולא חיישי' שמא בלע מן הקערה והמחמי' תע"ב וכן בסמ"ג ע"כ וכתב המרדכי שראבי"ה פליג עליה ואומר דאין הדפוס נקרא טמא תפל כי הדפוס ברוב המלח של גבינות העכ"ום קבל טעם היינו טמא מליח ומשמכניס בו שוב גבינות כשרות מלוחין נאסרו דבכה"ג לא מהני כלי מנוקב כדמוכח בהך דר"מ בר רחל דדרך הציר למיסרך ולהבלע ואסור אפי' בדיעבד אם הדפוס ב"י ודמי לקערה שנמלח בה בשר דאסור לאכול בה רוחח ור"י מדורא כתב בסוף השערים (סי' פג) וז"ל נוהגין העולם להגעיל דפוסות גבינות של עכו"ם לתקן בהם גבינות של ישראל ולא דמי לטהור מלוח וטמא טפל לפי שהנקבי' של הדפוס נסתמים וה"ל כמו קערה שמלח בה בשר דאסור לאכול בה רותח ועוד דאין כאן טמא תפל כ"א הדפוס ומרוב המלח קבל הטעם של גבינות העכו"ם והוי כמו טמא מלוח וכשמניסין בהן הגבינות של ישראל ה"ל שניהם מלוחים וגבי האי לא מהני כלי מנוקב ואפי' דיעבד אסור וה"מ אם הדפוס של עכו"ם היא ב"י אבל אם אינה ב"י שרי ור"י כתב דמותרין דמלח אינו מפליט מה שבלע העץ עכ"ל וכתב עליו מהרא"י בשערים שלו ה"ל וגבי האי לא מהני כ"מ ואפילו דיעבד אסור יראה דבדיעבד יש לסמוך על דברי תו' פרק כ"ה המתירין דאמר אין הדפוס פולט אלא איסור דרבנן דחלב בהמה טמאה לא שכיחא כלל כו' ומ"ש מהרא"י דמ"מ אין הדפוס פולט כו' אינה מן התו' כי התו' כתבו טעם טהור מלוח וטמא תפל כי אין מליחה לעץ כו' אלא הוא מדברי מהרא"י וק' קצת בעיני איך לא הזכיר נמי דברי הרא"ש עם התו' דיותר יש לסמוך עליו ויש מיישבי' דמ"ה מביא דברי התו' שכתבו להתיר אפילו לכתחילה מה שאין כן בדברי הרא"ש שכתב שאם עשה גבינות בדפוסי העכו"ם שאינו נאסר ומ"מ ק' מאחר שמהרא"י לא בא להית' אלא דיעבד היה לו לומר שיש לסמוך אדברי האשר"י שמתיר בדיעבד ונר' בעיני דמ"ה הזכיר התו' ולא הרא"ש כי בדברי הרא"ש כתב דלא נאסר העץ ע"י מליחה כרותחוא"כ לפי ראבי"ה דפליג ואמר דשפיר הדפוס נקרא טמא מלוח כו' ונותן טעם לדבריו מחמת הצי' שדרך למיסרך כו' א"כ נוטה דברי הראבי"ה לאסור אפילו בדיעבד לכן כ' שיש לסמוך על התו' שכ' בסתם ולא נעשה העץ רותח ע"י מליחה דנוכל לפרש דעת' שאפי' בלע כבר אינו מפליט מה שבלע כבר מן האיסור כמ"ש ש"ד בשם ר"י בהדיא ואינו מפלי' מה שבלע בעץ וכ"כ בסמ"ג ואין כח במלח להפליט מה שבלע בעץ כו' א"כ לפי אילו הדברים יש טעם נכון לסמוך להתיר ואין דברי ראבי"ה שום ראייה לאסור נהי דבלע הדפוס מחמת הציר כמ"ש מ"מ אין כח במלח להפליט האיסור כמו רותח ולא כלשון השערי' שכ' לעיל (שער ט') ואינו מפליט האיסור שהרי אינו נבלע בה ע"כ והיינו דלא ס"ל סברת ראבי"ה כלל וס"ל אפילו ציר אינו נבלע בה אבל מהרא"י כ' להתיר אף לפי סברת ראבי"ה א"נ ה"ק לשם אינו מפליט לענין צור שהרי לענין דם אינו נבלע בו כלל אלא דבציר אמרינן מסרך סריך ולא שריק ונכנס בו ס"ס אין כח במל' להפליטו ומאחר שפירש שהמלח אין בו כח להבליע כ"א ציר ולא דם מ"ה כתב ר"י מדור"א מותר למלוח בכלי מנוקב זא"ז כמה פעמים אפי' לכתחיל' ול"נ אפי' מותר לאכול בה רותח דהא קערה שמלח בה דאסור לאכול בה רותח אוקמי' באינו מנוק' או בכלי חרם וכ"ש דמותר לעשות גבינות לכתחילה בכלי מנוק' שמלחו בו בה בשר וכ"פ נמי רשב"א שמות' לימל' דגים בכלי שמלחו בו בשר עוד נמצא כתוב בשם הרשב"א מותר למלוח בשר בכלי שמכניסין בו העכו"ם יין לקיום מכמה טעמים חדא שאין זה מפליט ועוד שא"א שיפליט כ"כ שיבא לידי נתינת טעם ועוד אגב דטריד לפלוט דמה לא בלע ועוד דלא מבליע אלא דבר המסתרך בשמן או ציר אבל דם דשריק לא וא"כ פליטת יין נמי לא עכ"ל ואני אומר דמ"מ לכתחילה אסור דלא עדיף מדפוסי העכו"ם דאסרינן לכתחיל' וכל הדברי' האילו שהתרנו מן הדין יראה בעיני שכל בעל נפש ירחיק מהם לכתחילה למלו' בו בשר כשר בכלי שנמלח בו דבר האיסור אפי' להוציא בו הדם לחוד ואע"פ שממליחת דם לא נאסר הכלי כלל שהרי אחר שהודח הכלי שרי אפי' לאכול בה רותח מן הדין הוא שרי אבל דבר מכוער הוא שהעולם מחזיק' הכלי לאיסור והאמת שאם הוא כלי חרס נאסר כדפיר' לעיל אבל מ"ש התו' והסמ"ג במלח הנתון בקער' של בשר המחמי' שלא ליתן מאותו מלח בחלב וגם איפכא תע"ב איני רואה טעם הרחק' זו גם הרא"ש שהעתיק התו' לא העתיק סיום דבריהם מ"ש והמחמיר תע"ב דמאחר שהכל הוא יבש אין שייך בו דבר איסור כלל א"נ כי מ"ש התו' והסמ"ג והמחמי' תע"ב שב על דפוסי העכו"ם ולא על המלח הנתון בקערה כו' כי הוא היתר גמור שהרי כ' ומעשים בכל יום כו' וע"פ זה יתיישב שפיר שלא כ' הרא"ש והמחמיר כו' כי כבר כ' לעיל על דפוס הגוים בלשון דיעבד שכ' שאם עשה גבינה בדפוס עכ"ום דמשמע לכתחילה אסור ולא כדברי התו' שכ' והמחמיר תע"ב דר"ל שאין בו איסור אלא שירא אלקים יחמיר על עצמו ובא"ח נמי כתב בש' הרא"ה כלים של גוים שהודחו יפה מותר ליתן בהן תבלין וכן בצל וכיוצא בו חריף שאינו מוציא דבר ק' יבש ביבש ומ"מ בזה אני משבח מנהג אשכנ"ז שיש להם כלים עשויי' למלח אחד לבשר ואחד לחלב דלפעמים בתוך האכילה שידיו מלוכלכות במאכל ולוקח מלח לצרכי הסעודה מן הכלי ואח"כ יבוא ליתן מאותו מלח שקבל טעם בשר בעין מידיו תוך המאכל החלב וכן איפכא:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה