ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן פ
דין טהור מלוח וטמא תפל מותר ואפי' הטהור מלוח מכל צד ונוגעין זה בזה ולא בעי לא קליפה ולא גרירה ומיהו הדחה בעי ואם הטמא מלוח והטהו תפל אסור אפילו אינן נוגעין זה בזה אלא שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה ובארנו דלענין מליחה לא שייך לא תתאה גבר ולא עילאה גבר ועוד בארנו דאפילו הטהור והטמא תפל אם הטמא דבר לח הוא אוסר כי הטהור מצאו אצלו ובולע ומ"מ חלב שאינו מהותך לא חשיב דבר לח:
תניא דג טהור שמלחו עם דג טמא מות' ומוקי לה בגמ' כגון שהיה טהור מלוח וטמא תפל ומ"מ הדחה בעי וכ"כ בהג"ה שמדיח המלוח במים היטיב ולא בעי קליפה ולא גרירה אבל אם היה טמא מלוח וטהור תפל או שניהן מלוחין אסור ואוסר בכולו כאשר כ' הרמב"ן והרמב"ם כמ"ש לעיל גבי דגים וכ' התו' והרא"ש אחריה' היכא שהיה טהור מלוח וטמא תפל דשרי משום דהשתא לא פליט הטמא מידי ולעניין מליח כרותח לא שייך תתאה גבר ולא עילאה ואפילו קליפה לא בעי והא דאמרי' גבי תתאה גבר לעילאה אדמוקרינן ליה בלע היינו דווקא בחום של צלי והסמ"ק כת' בביאו' יפה וז"ל ויש לתמוה כיון דמלוח כרותח א"כ ה"ל להשוות מליחה לחום מחמת האור וי"ל נקט האי כללא בידך דלעולם אין האיסור נפלט ונבלע בהיתר אא"כ יש כח באיסור עצמו או מחמת חמימות האור אך בזה יש חילוק דמחמת האור אותו שהוא גובר מרתיח את חבירו או מצנן את חבירו כי כן הוא דרך תולדות האור אבל מחמת מליחה אין כח באותו שהוא תפל לבטל כח המליחה וכן אין כח במליחה לעשות התפל מליח כי כן הוא דרך המליחה דאינו יכולה להתבטל כ"א ע"י הדחה והש' ניחא דגבי חום מחמת האור אזלינן בתר תתאה אפילו תתאה היתר משום דתתאה גבר א"כ הוא מרתיח ומחמם את העליון והו"ל חם לתוך חם דאוסר את הכל אבל אי תתאה צונן ועילאה חם אפילו אם העילאה חם הוא האיסור אינו אוסר אלא כדי קליפה משום דתתאה שהוא צונן גבר ומצנן את העליון שהוא האיסור ומבטלו מחמימתו וה"ל איסור צונן ולכך אין האיסור יכול ליבלע בהיתר מכדי קליפה וכ"ק מיהא בלע דאדמיקר ליה בלע אבל לעניין מליחה שאין זה מבטל את זה כדפריש' לא אזלינן בתר תתאה אלא בתר האיסור עכ"ל וכ' הרא"ש וז"ל וא"ת כיון שנמלח הטהור ומונח על הטמא או תחתיו או בצידו הרי נמלח גם הטמא ממלח שעל הטהור וי"ל שנמלח מכל צדדין רק במקום שהוא דבוק לטמא א"נ אחר שנמלח הטהור נגע לטמא ובמה שהוא נוגע בטמא אינו נחשב כרות' להיות פולט דהבשר אינו יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה ותירץ האחרון הוא עיקר וכ"כ הרשב"א בח"ה וז"ל אם היה הטהור מלוח והטמא תפל מותר לפי שאין חום המלח גדול שיפלט החתיכה שלא נמלחה אע"פ שהחתיכה המלוחה נוגעת בה אלא החתיכה המלוחה מבלעת את החתיכה התפלה מה שהיא פולטת ואינה מפליט הציר של עצמה אלא מעט ואותו מעט אין בו כח להבליע בחתיכה המלוחה מפני שהחתיכה המלוחה פולטת וכל שהוא פולטת הרבה אינה בולע אותו המיע' ע"כ ומה שנמצא כ' בי"ד סימן ע"ו ז"ל דג טהור וטמא שנמלחו יחד אסור וכ"ש אם הטמא מלוח וטהור תפל אבל אם הטהור מלוח והטמא תפל ונתן הטהור אחר שמלחו על הטמא שרי ואפילו קליפה לא בעי ע"כ לאו דווקא שנתן הטהור על הטמא אלא אפי' נתן הטמא עליו שרי כדמשמע להדיא מדברי האש"רי אלא אדרב' רבותא קמ"ל דאע"פי שנתן המלוח למעלה ונוטף ציר על שלמט' הימנו אפ"ה אינו עושה כרותח א"ל שנמלחה טמא להדיא וכדפרישית לעיל ומ"ש שאין חילוק איזה למעלה היינו בשאר איסורים אבל באיסו' דם אם המלוח שעדיין לא פליט דמו מונח למטה אין אוסר מה שלמעלה הימנו משום דם כמ"ש גבי דגים ועופות וכ"ה דעת כל המחברי' ומ"ש דטהור מלוח וטמא תפל מותר אפי' בנוגעים זה בזה וכ"ה עיקר ולא כדעת הר"ן שכת' דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר לאו בנוגעין זה בזה עסקינן אלא שעומד' בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגע' בזה וכ' עוד טמא מלוח וטהור תפל אסור משום דטמא מליח פולט ציר וציר זה שהוא רותח מחמת מלח נבלע בטהור ואוסרו ואעפ"י שהטהור אינו מליח כ"כ מחמת בליעתו שלא יהא נאכל מחמת מלחו ולעיל אמרינן דלא אמרינן מליח הרי הוא כרותח אלא בשאינו נאכל מחמת מלחו היינו לומר שאין הבשר רותח אבל מ"מ ציר זה הנופל עליו רותח הוא ונבלע בו ומיהו הבשר צונן חשבינן ליה דמ"ה אמרינן טהור מליח וטמא תפל מותר שאע"פ שנבלעין טיפת רותחו' מן הטהו' אעפ"כ אין מתחמ' כ"כ עד שיפלוט ובהא דאוסר הר"ן בטמא מלוח טהור תפל אע"פ שאין נוגעין זה בזה כל שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעות בזה הדין דין אמת וכ"כ בת"ה וכבר נמי כתבנו דציר הנוטף מן הבשר אפילו לא היה מלוח כ"כ שאינו נאכל אפ"ה הציר חשוב כאינו נאכל מחמת מלוח ואוסר והא דאמרינן טהור מלוח וטמא תפל שרי ה"מ בחתיכות שנוגעות זה בזה אבל אם הטהור מלוח מצא דבר לח אצלו בלעז ואסור וההוא גוזל שנפל לכותח דשרי היינו שהגוזל ג"כ לא היה מלוח כל צרכו שאם היה מלוח כל צרכו היה נאסר מן החלב שהיה מוצא אצלו כ"פ הסמ"ג ור"י מדור"א וכ"פ מהרא"י מ"מ דוק' דב' לח כגון חלב או דם והדומ' אבל חלב שאינו מהותך אפי' הוא רך ולח לא קרי דבר צלול שיאסר המלח ממנו וכן מצאתי בהג"ה ש"ד מעשה היה שנמצא חלב צונן על דגים מלוחים והתיר ר"י מפני שהוא מלוח וטמא תפל ואני מסופק דכיון שהחלב לח ורך כ"כ א"א שלא בלע פורת' אבל ר' משולם כ' שגם החלב מותר ע"כ: