ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן עט
דין אם נמלח דג טהור עם דגים טמאים אעפ"י שציר דגים דרבנן מ"מ בעי ס' וציר גופא שנתערב עם ציר היתר בטל בי"ו:
עתה אעתיק לך לשון הא"ז הגדול ובו תראה איך דעתו באם נמצא דג טמא ביניהן וגם נמצא איך דינו של ציר דגים ואליבא דפסק הלכה וז"ל ואפי' היכא שנמצא דג טמא ביניהן אם הוא מונח באמצע הדגים נר' בעיני שהם מותרין כולן אפי' אי ליכא ס' ואותו דג משליכו נחוץ ואוכל כל שאר הדגים שכבר נהגו כדברי ר"ת דכל איסורין בס' ואפי' לאותן דסברי דמין במינו לא בטיל לא קאי בציר דגים ובטל א"כ לדידן נמי דאמרי' אפי' מין במינו בס' בציר דגים דרבנן ובטל ברוב ואם יש ס' והו' באמצ' הדגים מות' לדברי הכל הלכה למעש' עכ"ל ויראה להדיא מדבריו דוקא אם מונח באמצע דאז שייך לומר בטל ברוב או בס' אבל אם אינו מונח באמצע חיישינן שמא עתה בלע הטהור מן הטמא ונאסר כדין טמא מלוח ומ"ש לא קאי בציר דגים ובטל והיינו דבטל במאתיי' לר"י אף דס"ל מין במינו לא בטל וכדאיתא בפ' ג"ה להדיא דשאני ציר דגים דזיעא בעלמא הוא כו' ומ"ש לדידן בטל ברוב וכהאי לישנ' אית' במר' פג"ה בתשו' מהר"ם וז"ל וק"ל כר' יוסי לגבי ר"י ובטל ציר דגים ברובו ואומר אני אם אינו ט"ס בע"כ לאו דוקא קאמר דהא פליגי ר"י ור' יוסי בפרק י' דתרומה בציר דג טמא ורי"א עד שיהא רביעית מסאתיי' דהיינו אחד מר' פחות דבר מועט ר' יוסי אומ' אחד מי"ו כו' וא"כ אי לא ק"ל כר"י בע"כ צריכה לן למקיימא אליבא דר"י דבעינן לכ"ה ט"ז לגבי האיסור ובמר' מדוייק מצאתי במקום רובי י"ו ומ"מ רובו אפשר ליישב מאחר דאפילו בגוף הציר סגי בי"ו וא"כ בשלא באת' להתיר גוף הציר כלל אלא שלא יאס' הדג בבליע' א"כ בוודאי בטיל אפי' חד בתרי דמדאוריי' מין במינו בטיל חד בתרי בין ביבש ובין בלח וציר דגים שהכל מדרבנן אוקמיה אדאורייתא אבל להתיר הציר גופא שהיא אסורה לא הקילו כ"כ ואסרו עד י"ו כנגדה ושיעור י"ו נ"ל סמך וסעד לעניין מהא דירו' פ"ק דתרומה גבי דג טמא שכבשו עם דג טהור דסב' חד תנא דבעינן תתק"ס ויש שפוסקים כן דכל בריה בטלה בתתק"ס לפי שמצאו כן בירו' הורה ר"י בר און בעכברא כו' כמ"ש הסמ"ג ושיעור תתק"ס הוא י"ו ס' וכה"ג כ' המ"מ אלמא ששיעורי י"ו היה מצוי בשיעור החכמי' לחומרא וה"ה לקולו' מ"מ נ"ל דוק' במינו הוא דאמרינן אבל אם נתער' שלא במינו בין בבישו' ובין במליחה אפילו אם אתה משליך הדג טמא מ"מ בעינן ס' נגד פליטת צירו דבכולה משערינן ולא סמכינן אהא דציר דגים דמדרבנן דהיינו דוקא מין במינו דלא יהיב טעמ' כלל אלא גזרי אטו שלא במינו דבעינן ס' כמ"ש לעיל בפ' ג"ה א"כ הקילו גביה מאחר דהוא מדרבנן וזיעא בעלמא חשבינן ליה אבל היכא דיהיב טעמא לא חילקו חכמים באיסור דכל האיסורי' כשנותנין טעם בהיתר שיעירו בס' בין באיסור דרבנן ואין שייך לומר כאן הואיל ואין לו שורש מן התורה כו' כדאיתא בא"ז והבאתי לעיל פ"ג בסימן מ"ג דהכא יש לו שורש התורה שהרי הדגים אסורים מדאורייתא ומן הראוי שאף הציר תאסר שהרי כתיב הטמאים לאסור צירן ורוטבו ועוד אף לשם נר' דלא מבטלין ברובא אלא במינו כדפרי' וא"ל על מ"ש היכא שלא נבא להתיר הציר גופא אלא הדג דמקילינן לגבה ושרי כו' א"כ מאי פריך בפר' כ"ה ממליח' דגים כו' דשרי אמליחת בשר נבלה עם שחוט' בעובדא דר"מ בר רחל כו' י"ל דהתם פריך מדקתני דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר דמשמע אפי' בשו' לשוה דליכא רובה ומ"ה דייק שפיר אלמא אע"פ שהציר אסור לכ"ה מדרבנן ומ"מ הציר אינו אוסר במליחה כלל משום דלא בלע ציר ע"י מליחה ה"ה נמי גבי ציר של בשר נבלה כו' וכדפרי' לעיל ולעניין פסק הלכה תמה אני על הרמב"ם שפסק בציר כר' והיינו כר"י ולא כר' יוסי ובכל דוכתא ק"ל כר"י ע"כ יותר נר' בעיני דברי מהר"ם שכ' דק"ל כר' יוסי ואף הרשב"א כ' בתשו' סי' תמ"ד שראוי לפסוק כר' יוסי וכ"נ בעיני אלא שכבר הורה הזקן הרמב"ם כר' יודא ואני אומר כבר הורה הזקן רבינו מאיר שהי' אב לכל האחרונים ועוד מאחר דאנו ק"ל דלא כר"י ומין במינו בטל בס' וכ"ד הרמב"ם גופא א"כ ממילא גבי ציר דגים דקילי סגי בי"ו כנגדו כר' יוסי ולענין מליחה בלא התיר ציר גופא דפרישנ' דברובא סגי לא מלאני לבי להקל דרוב האחרונים לא חלקו בזה כלל היכא דנמלח האיסור עם ההיתר בין הוא איסור דאורייתא בין הוא דרבנן א"ל גבי ספיקא דאז אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אבל לא בע"א ובפרט לפי מה דק"ל מליחה בס' וחשבינן כבישול א"כ לעולם בעינן ס' דאף מין במינו בעי ס' כבישול ולא דמי לציר גופא דבטל בי"ו משום דחשבינן כל מה שנוטף הימינה כזיעה בעלמא וכשנתערב בציר אחר בטיל בי"ו אבל כשנמלח הטמא והטהור יחדיו אפשר שבולע אף האיסור ויהיב טעמא ואוסר עד ס' וזהו בודאי טעם האוסרין עד ס' שהרי כ' בא"ז ואם יש שם ס' מותר לד"ה הלכה למעש' משמע שיש שחולקים על דברי ר"ת ומצריכין ס' אפי' לגבי דגים אף דק"ל כרבי יוסי דלא בעי בציר אלא י"ו אלא בודאי היכא שנמלח גרע טפי וכן עיקר: