אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן עח

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן עח

סימן עז

דין דציר נבילה דאורייתא ואם יש ספק אם נמלחה עם בשר שחיטה או לא דאזלינן לחומרא וציר דגים הוא דרבנן וספיקא לקולה ואם נמצא דג טמא מלוח מונח על השלחן בין דגים טהורים ונגע בהוא אסור ודווקא אותה שראינו שנגע אבל אם לא ראינו שנגע ספיקא דרבנן לקולא ואם ראינו שמתערב בתוכם בעי ס' ואי ליכא ס' אסור ואי איכא ס' שרי ומ"מ קליפה בעי ומ"מ תבוא מאירא באיש אשר יראה בעיניו דגים טמאים וטהורים מלוחים מונחים יחד וקונה אותן לכתחילה אם בא ראובן והגיד לשמעון שראה דגים טמאים תוך דגים טהורים אפי' מאמינו בלבו יכול לומר איני מאמינך:

רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוט' בהדי בשר טריפה פי' בכלי מנוקב אתא לקמיה דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפ' שלהן ואע"ג דטרי' לפלוט ולא בלע דם הציר מיהא בלע ולאו דוקא בשר טריפ' דציר נבלה דאורייתא אלא אפי' עם דגים טמאים דצירן מדרבנן כדאמרי' בפר' ג"ה דציר זיעה בעלמא הוא ועוד ראיי' מפרק א"מ דקאמר ל"ש אלא לטבול בצירן אבל לטבול בגופן אסורי מדקא מפליג בין צירן לגופן ש"מ דציר דגים מדרבנן אפ"ה אם נמלחו אסורי' אפילו בכלי מנוקב דלא אמרי' גבי שום ציר כבכ"פ או משריק שריק כ"א גבי דם ומאחר שציר דגים דרבנן וציר נבלה דאורייתא ולא ק"ל כמהר"ם שכ' בתשו' דאף ציר נבלה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא אלא כדברי התו' וכל הצרפתי' דציר נבלה דאורייתא וציר דגים דרבנן ואף מהר"ם גופא כת' המר' בשמו בפ' ג"ה ומה שאני רגיל לומר דציר נבלה מדרבנן כו' עד מ"מ לא היינו עושים מעשים בזה ומ"ה היכא דאיכא ספיקא גבי נבלה ספיקא דאורייתא לחומרא אבל דגים הוא לקולא וכ"כ הרא"ש בפ' א"מ וז"ל ציר דגים אינו אלא מדרבנן וע"ז סמכי' כשמביאין בקרון אחד או בחביו' אחד דגי' טמאי' וטהור' דמותרי' דספיק' דרבנן הוא שמא לא נמלחו בתחל' יחד ואחר שפל' כל צרכן עירבן ע"כ וש"ד כ' וז"ל אם נמלח דג טמא עם דג טהור הוי איסור דרבנן ואם יש ספיקא בדבר יש להקל ולפיכך קונין דגים מלוחים מן הגוים דספק הוא אם נמלחו עם דג טמא וספיק' דרבנן לקולא ועוד ראייה דציר דגים מדרבנן מפ' א"מ דקאמ' ל"ש אלא לטבול בצירן אבל לטבול בגופן אסורין מדקא מפליג בין גופן לצירן ש"מ דציר דגים מדרבנן תבא מאירה באיש אשר רואה בעיניו דג טמא וטהו' מלוחים יחד וקונ' אותם לכתחילה ועליהם הכתוב אומר ופושעי' יכשלו בם ואי איכא ספיקא אם מלח בשר נבלה עם בשר שחוטה הוי ספיקא דאורייתא ולחומר' וז"ל מהרא"י בשערים שלו תבוא מאירא באיש אשר רואה כו' כן המנהג שנמנעים מלקנות דגים מלוחים אם רואים דגים טמאים אצלו ואפי' אינם נשרים עמהם בעריבה רק שמונחים עמהם וביניהם על השלחן כשמוכרין אותם עליו וכן משמע בא"ז שכתב כל זמן שאין אנו רואין דגים טמאים ביניהן מותרין ועוד יראה מדברי הא"ז לשם שא"צ להחמיר לשפשף ולחפש תוך הדגים אם יש בתוכו דגים טמאים דאחזוקי איסור' לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברור אמנם הרינג"ש אם אנו רואים דגים טמאים מונחים ביניהן כתב המר' בפרק א"מ דסתם דגים מלוחים אסורין דשמא נמלחים עמהם הטמאין חוץ מהרינג"ש ומרקולש שאין דגים טמאים נמלחים עמהן וביניהן וכיון שידוע שאין נמלחין הטמאין מה בכך אי חזינן דמונחין ביניהן דנהי נמי דלא ק"ל כפיסקא דמר' בהא דאסרינן סתם דגים מלוחים משום דרוב הגאונים פליגי ומתירין בספ' אבל בדרך שריותא דהרענג"ש ל"פ אע"ג דבמר' פ' כ"ה כתב דהרינגש מרקולש מותרין מספק וכיון דספק הוא שייך לומר בזה ופושעים יכשלו בם מ"מ נראה דהנהו דגים שמונחים עם הרינגש בכל הארצו' הללו ודאי לא נמלחו עמהן כי מביאין הרינגש ממרחקים בחביות המיוחדות להם לבדם א"כ למה ניחוש לה אך אם רואים אותם נשרין בעריבה עם הטמאין ויש בעריבה ציר הרבה ממי השרייה י"ל שעתה ע"י שרייה בולעין הרינגש מן הציר של טמאין דבמר' פרק כ"ה כתוב דיש ליזהר כשמדיחין בשר אחר מליחה שיתנו מים הרבה שיהא ראויין לשתייה מחמת ציר ונהי דלא ק"ל הכי דכ' בההוא פירקא בשם א"ז דהיכא דאיכא מים הרבה אפי' נטף ציר לתוכה ופלטו טעם הציר אינו חשוב כרותח בשביל כך מ"מ הכא הא עינינו רואות שמי שריית הציר חזקים הם יש לחוש אמנם מספק שמא נשרו בבית עם הטמאי' היכא דלא חזינן לא חיישינן דציר דגים מדרבנן ואפילו אי חזינן לפעמים בבית גוי ששרה כך לא מחמרינן להזהר דאימור אקראי בעלמא הוה כדאמרינן בפ' א"מ ואפ"ה לא חש למילתא אקראי בעלמא הוא ובדגי' יבישים שמעתי שנהגו הגוים כשמוציאין אותן מן המים קורעין אותן ומולחין אותה כ"א לבדו ומשליכן אותו בחוץ בחום מפורדים זה מזה כדי שתשלוט בהם החמה יפה ויתייבשו מכל צד ולפ"ז היה להקל אפי' מונחין ביניהן דגים טמאים אמנם כמדומה שנוהגין לאסור ג"כ ויראה הטעם משום דרגילות הוא דשמנונית הרבה ניכר בהם ואיפשר חוששין לדברי הסמ"ק דכת' דהיכא דיש שמנונית איכא חששא דאורייתא ע"כ ובספרו בת"ה כתב ומ"מ אי אשכחן מדינ' דלא נהגו להחמיר לקנות דגים בכה"ג אין למחות בידם והנה מ"ש מהרא"י להתיר ההרינג"ש אפי' מונחין דגים ביניהן משום דתלינן לומר שלא נמלחו עמהן כדברי המר' והרא"ש נמצא שסבר שאין לחוש לבליע' של עתה והיינו שסובר דאחר שפלטה כל צרכו עירבן ושוב אינו בולע ובדברי הא"ז אשר הביא משמע להדיא דס"ל איפכא היכא דלא נמלחו עמהן דגרע טפי דשמא עתה בלע מהדדי בנגיעתו מאחר שהן מלוחי' דהא טהור מלוח הוא ונר' בעיני דהא"ז אזיל לטעמיה דס"ל כל זמן שהמלח עליו ה"ל כרותח אפי' כבר פלט כל צרכו ופסק כחו וכמ"ש בשר וגבינה כל זמן שהן לחין כו' וכדכתי' לעיל ס' ס"ח ומ"ה אסור אליביה אבל מהרא"י שפסק כדעת המר' והרא"ש ס"ל דאחר שפלטו כל צרכן תו לא חשבינן כרותח לומר שיבלעו מהדדי ובפרט לענין דגי' דצירן מדרבנן שראוי להקל אכן לפי מ"ש לעיל סימן ס"ח דהרא"ש ס"ל נמי דגוף הדב' חשוב כרות' לעולם כל זמן שהו' לח וכ"ד המחברים א"כ מ"ט התיר הרא"ש לעיל הדגי' מלוחים אף שהטמאים מונחות ביניהן לומר שלא נמלחו יחד אלא אח"כ עירבן הא ס"ס בלעי עתה מהדדי אלא בע"כ צ"ל דס"ל מאחר דרפי קרמייהו פלטי כל ליחלוחית שבהן בזמן מועט ושוב אין להם לפלוט אפילו ציר' כדמוכח משמעת' דדגים ועופות ומ"מ ל"נ דנהי דלא פליט ציר ממש מ"מ יהיב טעמא אהדדי ועוד איכא למימר דהרא"ש דס"ל במליחה לא אמרי' דמפעפע ואינו אסור אלא בקליפה א"כ גבי דגים שרי לגמרי אבל אנו דק"ל דבמליחה בס' כמו בישול א"כ כל היכא דנאסרי' בבישול אפילו אחר זמן פליט' ה"ה במליחה וכן עיקר ולפי מ"ש נמצא שאם דג טמא מונח על השלחן ביניהן ונגע בהו אסורים ומ"מ דוקא אותה שראינו שנגע בו אבל אם לא ראינו ספיקא דרבנן לקולא אבל אם ראינו שמתערב בתוכן בעי ס' ואי ליכא ס' אסור ואי איכא ס' שרי ומ"מ קליפה בעי לחומרא כמ"ש בכמ' דוכתין וא"כ יפה כ' תבא מאירה באיש אשר רוא' בעיניו כו' וקונה מהן ואל תסמוך אשריותא דמהרא"י כאשר כתבתי אכן אם בא ראובן והגיד לפני שמעון שראה דגים טמאים בתוך דגים טהורים אם מאמינו שמעון לראובן אסור לקנות אבל אם אמר שמעון איני מאמינך ואינו בידו מותר לקנות כ"פ הרר"ל מאיר פודנא ונ"ל אפי' מאמין בלבו לא יחוש ויאמר איני מאמינך בפרט בציר דגים שהוא מדרבנן ואפי' אם היה מונח ביניהן יכול להיות שהיה ס' כנגדו ולא אמרו תבא מאירה באיש אלא אשר עיניו רואות שהוא דבר מכוער ועל זו ועל כיוצא אמרו הרחק מן הכיעו' ומן הדומה אבל מה שלא ראה אם ירצה לא יחוש:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה