ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן עז
דין חתיכה שלא נמלחה ונפל' לציר או שנפל עליה ציר יחזור וימלחנה ומות' ואפילו לא הודח הדחה קמיית' ואם היה מודח הדחה קמיית' א"צ לחזור ולהדיחו שנית כשיחזור וימלחנה ואפילו הרוצה להחמיר ישפוך עליו מים ודיו והיכא שנמלח הבשר ושהה כבר שיעור מליחה ונפלה תוך ציר כו' אין לו תקנה שיחזור וימלחנה:
פסק כתב ש"ד ריש שער ד' חתיכה שלא נמלחה ונפל עליה ציר ש מבשר מלוח או נפלה לתוך הציר יחזו' ויומלחנ' ומותר דאגב דפולטת ציר דידה פולטת נמי ציר הבלוע בה אבל חתיכה שנמלחה ואינ' פולטת ציר שלה הואיל וכבר פלטה כל צרכה אינה פולטת נמי ציר הבלוע וא"ל שלפי טעם זה לדידן יהא שרי לחזור ולמלוח אפילו אחר שפלט כל דמו דהא פתוח עדיין לפלוט ציר דהא ק"ל כר"י דס"ל דפתוח לפלוט ציר יום או יומים כמ"ש לעיל בסימ' ע"ד והשערים גופה הביאו דבריו וא"כ אמרינן אגב דפלט ציר דידיה פלט נמי דם הבלוע בה ממקום אחר ז"א דבודאי מ"ש אגב דפלט ציר דידיה ר"ל דם שלה עם הציר אבל היכא שנמלח שיעור מליחה ופלטה כל דמה אע"ג דעדיין יש בה ציר מ"מ לא אמרינן אגב דפלטה ציר דידה כו' דהיינו שאין בה שום דם שתפלוט ציר הבלוע מדם דא"ל כן לר"ת לא יאסר לעולם בשר שנפל לתוך הציר דהא אמר שפולט ציר לעולם וכן באשר"י בדין מליחה בכש"מ דלא דמי לחתיכה שנפלה בציר כו' דהתם החתיכה נמלח כדינה ופלטה כל דמה כו' א"כ משמע שהכל תלוי בפליטת הדם ולענין פסק הלכה הסכמת כל הגאו' שאוסרי' החתיכה אחר שפלט כל צרכה מדם ולא מועיל אם יחזו' וימלחנ' וכן ל' המר' בהדיא בפ' כ"ה ואע"פ שמעש' בכל יום שאוסרים בשר ששהה שיעו' מליחה ונפל לתוך הציר ואינו מותר' אפי' לצלי כו' והוא מתו' דפ' כ"צ ומאחר דאסור אפילו לצלי כ"ש שאין לחזור ולמלחנה דכמה דברים שאסורין בחזרת מליחה ומותרין בצלייה:
והא דשרינן לחזור ולמלוח אגב דפליט ציר דידיה דוקא חתיכה שלא נאסרה אלא מדם פליטה כגון ציר והדומה לו כגון חתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות המלוחות וכאשר כתב נמי הרא"ש בסתם בשר שנמלח שנתנו על בשר שלא נמלח ובלע מבשר שנמלח שיחזור וימלחנו וכמו שפול' את דמו כך פולט דם הבלו' ומה שמהר"ם כ' בת"ח שלו שאפי' לא שהה שיעור מליח' שדינו לחזור ולמלחנה אפ"ה אם שהה שיעור כביש' נאסר חוץ לכבודו לא דק כדפרי' נהי דבלע מ"מ חוזר ופולט אגב דמו אע"פי שאמרי' גבי ציר כבוש כמבושל היינו שאוסר כולו ולא סגי בקליפה והיינו דווקא אחר ששהה שיעור מליחה אבל קודם ששהה שיש תקנה לחזור ולמלחנ' אינו כמו מבושל גמור ואמרי' כמו שפולט את דמו כך פולט דם הבלוע ואינו דומה להיכא ששרוי במים מע"ל דאז אסור אפילו בלא ציר דחשוב בישול גמור משא"כ בכבישת ציר ואם תרד לעומק דעת הפוסקים תמצא ממש כדברי ודווקא גבי דם פליטה אב' חתיכה שנמלחה בלא הדחה קמייתא שנאסר משום דם שבעין כמ"ש מהרר"י טרוישין והבאתי לעיל בפ"ה סימן י"ח שוב אין תקנ' דדם שבעין שנבלע כבר שוב אינו יוצא ע"י מליחה כלל ואפילו בחתיכה שלא נמלח שנפלה בציר מסתפקא למהרא"י היכא שלא הודחה מתחילה אי אמרינן נמי שתחזור וידיחנה וימלחנה וכתב ויראה לאסור כיון דמסקי' גבי דם בעין דהיינו בשר שנמלח ולא הודח שנאסר ולא אמרי' כבכ"פ ואפי' גבי מלוח ולאלתר כ"ש גבי כבוש שהיא כמבושל שהוא חמור מרותח דצלי ותו הכא הפליטה לאחר זמן הבליעה ע"כ וא"י למה הכריע לאיסור הקצרה יד השערי' לכתוב הבשר שהודחה ולא נמלחה וכן בס"ת שכתב בשר שנמלח ששמו על בשר שלא נמלח כו' ולא כ' על בשר שהודח ולא נמלח ומאחר שכ' סתמא בשר שלא נמלח משמ' אפי' לא הודח דסתם בשר שהודח מולחין מיד אחר השרייה ויש חילוק גדול ביניהן דדווקא המלח שמולחין החתיכה הוא מבליע הדם שעליה אבל בנפל לציר משריק שרי' נמי הדם שעלי' ונמחה בתוך הציר אלא שבולע אח"כ מתוך הציר משום כבישה א"כ יחזור וימלחנ' כשאר חתיכ' ועוד איכא למימר אפי' שתאמר שכח הציר מבליע לדם שבעין בתוך החתיכה וגבי דם שבעין לא אמרינן אגב דפליט דם דידיה כו' היינו היכא שאין בחתיכה אלא דם של עצמו שלא פירש אגב זה לא פליט דם שבחוץ אבל הכא שבלוע החתיכה כבר דם של עצמ' ודם פליטה ממקום אחר מאן לימא תרי מיני דמא שלא יפליט נמי דם שבעין בפרט שדם הפליטה והדם שבעין שעליו קבלה החתיכה באחת בנפילתה לציר ומאחר שאין לו ראייה לאסור לא לנו להחמיר כ"כ ולאבד ממונם של ישראל ובפרט שמהר"ם פליג אפי' על חתיכה גופא שנמלחה בלא הדחה ומתיר' דיעבד ובהכי אפי' מהרר"י טרו"ישין מודה דשרי:
והא דקאמר יחזור וימליחנה נר' דלא צריך להדחה קודם שיחזור וימלחנה היכא שכבר הודח ולא מיבעיא לפי' מהר"ם שמתיר בדיעבד בשר שנמלח ולא הודח והביא ראייה מבשר ע"ג בשר משמע דמות' לכתחלה בלא הדחה והדחה קמייתי דצריך לכתחילה היינו לרכך הבשר וכמ"ש מהרא"י לשם בהדיא א"כ בשר זה שהוד' כבר נתרכך הבשר וא"צ הדחה בודאי אפילו לכתחילה אלא אפילו לאותן דפליגי אמהר"ם וס"ל דאין לו תקנ' לאותו בשר ולא אמרינן משריק שריק גבי דם שבעין ולא דמי לכבדא כו' דהתם הוי דם פליטה כו' א"כ ג"ז משריק שריק מה שיש על החתיכה מציר כו' וא"כ אפילו לכתחילה א"ל הדחה דמשריק שריק כמ"ש מהר"ם ראייה דשרי אף לכתחילה שהרי אף החולקים עליו אינ' סותרים ראייותיו רק שמחלקין בין דם פליטה לדם בעין כ' וה"נ לא הוי אלא דם פליטה ומה שלא אמרינן הציר משריק שריק כשנפל הבשר תוך הציר או שנפל הציר עליו והיינו משום דהציר חשוב כמו כבוש כמ"ש התו' והרא"ש ונבלע בקל בבשר אבל מה שנשאר על החתיכ' ביציאתו מן הרוטב ולא נבלע בבשר לא אמרינן שהמלח מבליע בבשר יותר משאר דם פליטה דמשרי' שריק ומ"ה לא כתבו השערי' שיחזור וידיחנה וימלחנה משום דלפעמים לא בעי הדחה כגון שכבר הודח קודם שנפל לציר דאפי' מי שירצה להחמיר שופך עליו מים ודיו ול"צ להשרו' שעה מועטת כדין שרייה כיון שכבר הודח ומ"ש מהר"ם בת"ח שלו שצריך להדיח ממש לא ירד לעומקו ואולי לא ראה דברי בזה והא שכ' ש"ד או ציר שנפל עליה נראה דאיירי שיש גומא בבשר שלא יכול לשרוק האל"ה אינו אוסר אלא כדי קליפה במקום נפילה שהרי כת' בסי' ע"ה דבעינן שיעור כבישה ולעניין האי פיסקא דק"ל יחזור וימליחנה כ"ד הרבה גאוני' אכן הרבה הם החולקין כאש' כת' המר' בשם ר"ב בעל הס"ת גופ' שכ' בסוף התערובו' על חתיכת טפל שנתערב בין חתיכות מלוחות בכלי שהוא מנוק' דאינו יוצ' לא ע"י מלח ולא ע"י שום דבר דכיון דקבלה דם ממקום אחר והביא ראייה מדגים ועופות כו' ומהר"ם רצה לתרץ בת"ח שלו דלא איירי בחתיכה שלא נמלחה אלא כבר נמלחה ופלטה והא דקרי ליה טפל ר"ל שלא נתבשל. חוץ לכבוד לא ירד לעמקו כלל דא"כ איך מדמה לדגים ועופות אלא דעת ר"ב הוא דעת האוסרי' ודעת המתירין הן שמחלקין בין זו לדגים ועופות כאשר נפרש ועוד כ' בשם ר"ב דאפשר לסוחטו בדם מותר דוקא בדיעבד ואין מבטלין איסור לכתחילה ע"כ וכ"ד הר"ן אבל בסוף דבריו כ' דברי ר' יונ' להתיר וז"ל אההיא דדגים ועופות שמלחן זה עם זה וכ' דגים שמלחן עם עופות יחזרו אחר מליחה להיתרן הראשון איכא למימר שאין המלח מפליט אלא דם המובלע באיברי' מעצמ' אבל דם הבא ממקום אחר אין המל' מפליטו ולפ"ז יש לזהר שלא להניח בשר תפל אצל בשר מלוח בעוד מלחו עליו אעפ"י שדעתו למלוח התפל לאחר מיכן לפי שאינו טרוד לפלוט בולע הדם שפולט המליח וה"ל דם הנבלע הבא ממקום אחר שאינו נפלט ע"י מלח לגמרי אבל הר"י מתיר ואמר דלא דמי לדגים דהתם הוא שאין בהן דם מגופן אלא אותו שבלעו ולפיכך אין כח במלח להפליטו אבל חתיכה זו שדמה בתוכה כשם שהמלח מפליט דם של גופה כך הוא מפליט דם הנבלע בה ממקום אחר ומ"מ אפילו לפי סברא זו כל שנמלח ויוצא מידי דמו והודח אין מניחין אותו אצל בשר אחר בעוד שמלחו עליו ופולט דם לפי שזה בולע דם פליטת האחר ושוב אין לו תקנה במליחה וכן יש לזהר שלא להניח בשר שנמלח ופלט כל דם וציר שבו בין שמלחו עליו ובין שאין מלחו עליו אצל בשר מליח שלא יצא מידי כל דמו דכיון שכבר פלט כל דם וציר שבו שוב אין טרוד לפלוט ובולע ע"כ וכסברא הזאת קי"ל ואף שכ' המרדכי וז"ל וחתיכה הנאסרת מחמת דם או כלי אין תקנה למלוח אות' להוצי' הדם אע"ג דגבי מוליית' אמרינן כבכ"פ דק"ל מלוח הוי כרותח דצלי ה"מ להחמיר כגון אם נמלחו יחדיו נבלה וכשרה דהוה להו כחם לתוך חם אבל להקל לומר במליח' כבכ"פ לא ובמוליית' נמי לא אמרן אלא דרך צלייתו שמפליט ומבליע וחזר ופולט אבל לאחר שנאסר כבר לא מהני ליה תו אפי' צלייה שנתקש' בו כבר האיסור ע"כ דע מה שאמר דבמליח לא אמרינן כבכ"פ לא ק"ל הכי אלא אף במליחה אמרינן הכי אלא דווקא מיד כשהוא בולע אמרינן כבכ"פ דומיא דצלייה כמ"ש הטור וכ"כ מהרא"י בשערי' שלו דאף במליחה אמרינן כבכ"פ מיד כשהו' בולע אבל לא לאחר זמן ומ"ה דווקא כגון בשר שנמלח' בכש"מ או בשר שנפל לציר דבשעת בליעה לא היה שייך לומר כבכ"פ דגבי ציר משום שהוא כמבושל וגבי כלי שאינו מנוקב משום שהמקום הוא צר ודחוק ונבלע בו ואינו פולט ואז שוב אין לו תקנה לאות' בשר במליחה אח"כ והוי דומי' דכלי שהכלי שנאסר כבר אין לו תקנה לפי מה שנראה בעיני לפי שהכלי עצמו נאס' מחמת בליע' דם שאין תקנה למלוח ולהוציא דמו ואף שפשיטא הוא ומ"ה איכא הרבה מפרשי' שפי' דה"ק החתיכה שנאסרה מחמת כלי מ"מ נר' דחתיכת בשר כו' לא איירי אלא כמ"ש וה"ה חתיכת בשר שנמלח וכלה אף צירה כגון לאחר יום שלם או אפי' פלטה דמה לחוד והודחה אחר המליחה דליכא למימר פתוחה עוד לפלו' ציר אם הונחה בין חתיכות המלוחות שלא פלטו כל דמן נאסרה ואין לה תקנה אבל בחתיכות טפל מודה שיחזור וימלחנה שהרי המרדכי כתב בההוא פירקא גבי מוליית' ואע"פי שמעשה בכל יום שאנו אוסרין בשר ששהה שיעור מליחה שנפל בציר כו' אלמא היכא דלא שהה שיעור מליחה שרי כדברי התו' והס"ת והרא"ש והשערים דיחזור וימלחנ' וגדול' מזו נראה מ"ש בס"ה חתיכה טפל שנתערב בין חתיכות מלוחות בכ"מ לאו דווקא קאמר אלא שתפסו הלשון ההוה שאסור למלוח בכש"מ אבל לעולם אי עביד ומלח בכש"מ ונמצא חתיכה תפל ביניהם שאינו נאסר דוקא חתיכה שנמלח בכש"מ הוא דאסור משום זה דהמקום דחוק ופי' ממקו' למקום כו' כדלקמן אבל החתיכה טפילה אינה נאסרה אלא משום שבלע דם פליט' וא"כ ימליחנ' שניה ואז יצא כל דמה כדעת רוב הגאוני' וכן עיקר: