ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן עו
דין בשר שנמלח ושהה כבר שיעור מליחה ונתנו בכלי בלא הדחה ונתמלא הכלי ציר ונמצא חתיכה בשר בתוך הציר אזי מה שבתוך הציר אסור כולו ומה שחוץ לציר צריך קליפה וגם הכלי נאסר:
מעשה אירע בביתו של רש"י שלאחר שנמלח הבשר ושהה שיעור צלייה ואח"כ נתנו לכלי בלא הדחה ונתמל' הכלי ציר והתירו דמשום הציר אין לאוסרו דאינו דם אלא מוהל הבשר ולחותו שהרי אחר ששהה כשיעור צלייה מדיחין אותו לבשלה בקדרה ואין חוששין לציר הנפלט ממנו ואע"פ שהמלח שעל הבשר אסור שדם מעורב בו ולכך צריך להדי' הבש' יפה יפה קוד' שיבשלוה בקדרה מ"מ אותו דם שנמלח נדבק הוא במלח ומתייבש בתוכו ואין לו כח לבלוע בבשר ואעפ"י שנמחה בתוך המוהל כדפרי' לעיל גבי גומות ואם באנו לאסרו מחמת דם המלח שעל הבשר א"כ נאסו' כל בשר שמניחין אותן במים להדיחו כי נמחה המלח והדם שבתוכו נבלע בבשר דמה לי מים ומ"ל מוהל דשניהם היתר הם א"ו דם המלח נתייבש בתוכו ואין לו עוד כח לצאת כ"כ התו' והרא"ש וכ' הרא"ש עוד וז"ל א"נ פסק כח המלח מחמ' שהפליט את הדם מן הבשר ויצא כח המלח עם הדם ומחמ' אותו המלח לא יחשב עוד כרות' לאחר גמר פליטתו ולא דמי לבר יונה דנפל לכמ' שהיה נחשב כרותח אם לא היה הכותח נאכל מחמת מלחו אף שהיה הכותח' נמלח מזמן מרובה דהתם לא פסי' כח המלח וכ"כ הסמ"ג וכת' שזה טעם הגון הוא ומה שיש להקשות אדברי הרא"ש שכ' כאן שאין לדמות לבר יונה כו' ולעיל בסי' שלפני זה הביא ראיה מבר יונה לסתור סברא זו שאין לחלק ולומ' דאחר פליטתו לא חשיב כרותח לק"מ דבודאי גבי מלח יש לחל' אבל גבי גוף הציר אין לחל' והארכתי לעיל בזה בסי' ס"ג ועניין פסק הלכה כ' המרדכי בשם ר"א ממי"ץ אפי' אם שהה כדי שיעור מליחה על דף מודרן או בכלי מנוקב ונותן אח"כ תוך כלי שאינו מנוקב ונמצא ציר למטה בכלי הכל אסור אפילו בדיעב' ע"כ מ"מ נ"ל דברי רש"י עיקר שהרי התו' הוכיחו דבריו בראיות ברורות וכ"ד רוב המחברים אלא שכ' מ"מ אין לחלק שכבר נהגו העם לאסו' וכן בסמ"ג ובש"ד וז"ל מהרא"י בשערים שלו שכבר נהגו העם לאסור וכדי הם התו' להחזיק המנהג ואפשר דר"ל נמי בלא קליפה ואסור הכל דקאמר יראה דאין ר"ל כל הבשר די"ל כיון דאין בו איסור אלא משום דם שבמלח כדמוכ' בהדיא מדבריו דלא מיירי שנמצא שם כ"א מוהל א"כ אין כח במלח להשקיע הדם שנבלע בתוכו תוך הבשר שפלט ממנו אבל בכלי הוא נוח יותר להבליע הואיל ואין לו מקום לצאת וחילוק כה"ג אשכחן בתוס' ובאשר"י פכ"ה וכן מוכח בסמוך דיותר יש היתר לבש' מלכלי ע"כ וצרי' פי' לדבריו מ"ש ר"ל בלא קליפה דאז העם נהגו לאיסור אבל בקליפה שרי ומ"ש אבל בכלי כו' פי' מאחר שאנו נוהגין לאסור א"כ אנו תופסי' דברי ר"א ממי"ץ שכ' הכל אסור ואם באנו להתיר בקליפה צריכין אנו לומר דהכל אסו' דקאמר ר"א ממי"ץ אינו ר"ל כל הבשר והכלי אבל לעולם הבשר בקליפה שרי ולעניין פסק הלכה נ"ל לאסור הכל מה שנמצא בתוך הציר ולא מועיל קליפ' ודינו כמו בש' שנמצא בתוך הציר דלא שרי בקליפ' אלא מה שלמעל' חוץ לציר שהרי סתמ' כ' לאסו' א"כ משמע דאסו' כל מה שנמצ' בתוך המוה' כמו בש' הנמצ' בצי' וכ"נ מלשון הסמ"ג שכ' ואין להקל בבש' שנמצא בציר שכב' נהגו העם לאיסור הרי שקרא אות' כמו בשר שנפל לציר וגם לישנא דאסור הכל דכ' המר' מסתמא כפשוטו קאמר כל מה שנמצא בציר ומ"ש השערי' דרגילין להתיר ע"י קליפה פי' ואפי' מה שבתוך הציר א"ל אלא קליפה מקצת מורים כך עושין אבל מ"מ אנו לא ק"ל הכי שהרי כתבו שנהגו להתיר בקליפה אבל א"ל מה שכ' השערים להתיר בקליפה היינו מה שחוץ לציר דלא תימא ליהוי ככלי שאינו מנוקב ויאסר הכל אבל מה שבתוך הציר גם הוא מודה דנאסו' כולה כמ"ש דא"כ פשיטא הוא דאינו אסור מה שחוץ לציר דגבי כלי שאינו מנוקב גופא חומרא יתיר' היא כמ"ש לקמן וא"כ מאי קמ"ל בהאי דכ' דרגילין להתיר ע"י קליפה ומ"ש שנוח יותר לבלוע הכלי ולאסו' כו' מדברי ראבי"ה לא נרא' כן שהרי כ' לפי דעת רש"י שיתיר הבשר כ"ש הכלי אלמא דס"ל לגבי האי מילת' לא אמרינן דכלי עדיף לבלוע מהבשר אלא ס"ל מאחר שאף הבשר לא נאסר אלא כד"ק א"כ הכלי לא נאסר אבל כבר כ' דנאסר הכל דקאמר ר"ל כפשוטו ולא סגי בקליפה ואף מהרא"י לא החליט הדין להתיר בקליפה שהרי התחיל דבריו בספק שכ' ואפשר בלא קליפה קאמר ואם כן אף הכלי נאסר ואף שאנו נוהגין לאסור הבשר לכתחילה ובדיעבד אכן אם נתערב אח"כ בשאר החתיכות ואינו ידוע יראה להתיר ולסמוך על רש"י עיין לקמן בסימן צ"ז ומהר"ם בת"ח רצה להקל ולסמוך על המתירין בודאי אין כח בידינו למחות אבל לא ישר בעיני לחלוק בלי ראייה מה שנמצא נמי באו"ה שנהגו לאסור כולו: