ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן עה
דין בשר שנמלח ואח"כ נפלה בתוך הצי' ושהה בתוכו כשיעור משיתנו מים על האש להרתיח ויתחיל להרתיח אז אותו המקצת שבתוך הצי' אסור כולו ולא סגי בקליפה ומנהג העולם לחתוך מה ששרו בתוך הציר ועוד מעט יותר אבל הנותר שלא נשרה בציר מותר ואפילו אותה המקצת שבתוך הציר היה שומן אפ"ה לא נאסר מה שחוץ לציר ואם לא שהה בציר כשיעור הנ"ל אינו נאסר רק כדי קליפה:
פסק כשנותנין בגיגית בשר מלוח הרבה ביחד ונותנין עצים בשולי הגיגית להפסיק בין הבשר ובין הציר הנוטף ממנו ולאחר זמן כשמסירין הבשר מן הגיגית פעמים מוצאי' מקצת החתיכה בתוך הציר אותו מקצת דבתוך הציר פשיטא דאסור אפי' לית בה פילי לא סגי בקליפה דמה שהוא בתו' הציר חשוב כבוש וכבוש הרי הוא כמבוש' ומה שלמעל' מן הציר מותר ומנהג העולם לחתוך מה ששרוי בתוך הציר ומעט יותר כדי שיעור קליפה וכן בא"ז וכל הנותר מותר וכ' לשם אפי' אותה החתיכה שבתוך הציר היא שומן שדרכו לפעפע למעלה מ"מ לא אמרינן שמפעפע הדם למעלה הואיל דם אין דרכו לפעפע א"כ מאחר שהאוסר אינו יכול לילך לשם גם הנאסר ממנו אין בו כח לילך לשם ולאסרו וזהו סברת הצרפתי' בשם ר"י בעל התו' וכבר כתבתי בפג"ה שמהרא"י פסק שסברא זו עיקר בכ"מ ולעניין שיעור כמה ישהה בציר קודם שיאסר בתשו' מהרי"ח נמצא כ' בזה"ל אם גמר כל פליט' מציר ודם ואח"כ נפלה לתוך הציר לפי שעה שלא נשרי' שם יום או לילה אין בידי לאסור רק כדי קליפה:
ז"ל הרא"ש לקמן בדין מליחה בכש"מ כתב ושיעור כבישה הוי כאילו נתנה מים על האור כדי להרתי' ויתחיל לבשל אם נכבשה בתוך הציר כמו שיעור זה אסור כל מה שבתוך הציר ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כד"ק כדין מלוח הרי הוא כרותח ואעפ"י דבהא דלקמ' אנו נוהגין כדברי ר"ת ולא כדברי הרא"ש ואסרינן מיד ואפי' אין בו ציר היינו משום טעם דר"ת שמחלק בין כש"מ לבשר שנפל לתוך הציר וכ"ש לקמן אבל במ"ש הרא"ש שכך הוא שיעור כבישה בקבלה מרבותיו למה לא ניזיל בתריה הלא ברוב דוכתא אזלינן בתריה ופרט להחמיר ומהר"ם בספר ת"ח כבודו במקומו מונ' לא ירד לעומק וכת' לאסו' מיד כהאי עובד' דר"ת ולית' כמ"ש ומ"מ נרא' דווקא לעניין זה שנאסור כל שבתוך הציר בעינן שיעור זה אבל לעניין קליפה אוסר מיד וצריך לקלוף מכל צד המקו' שנפל לציר ואף שכ' הרא"ש הלכך אני אומר שהכבוש בציר ונוטל מיד א"א שיאסר לאלתר כיון שהוא צונן דמשמ' דא"צ אלא הדחה בעלמ' נראה בעיני דלא קאמר אלא שלא לאסור כל מה שבתוך הציר אבל קליפה אף מיד בעי שהרי כתב בסוף פחות מזה אינה נאסרת אלא כד"ק כדין מלוח הרי הוא כרותח א"כ הלשו' שהוא צונן אאיסור כבושה קאי דאינו אסור כל מה שבתוך הציר משום כבוש דלישנא דכבוש הרי הוא כמבושל לא שייך אלא אדבר צונן מ"ה נופל שפי' הלשון כיון שהוא צונן ולא ה"ל שיעור כבישה שיהא כמבושל אבל לעניין קליפה מיד הוא בולע דהא אפי' חם לתוך צונן דאמרינן תתאה גבר אפ"ה אמרינן אדמיקר ליה הוא בולע בקליפה מיד וכן בי"ד כתב סתם פחות משיעור זה בקליפה ולא מחלק במידי דמשמע אפי' מיד ומעש' היה שנמלחו ב' פרות ליבשן ושמו אותן בגיגית ובעצים והיה דלוף מים יורד עליה עד שהיה הציר והדם ומי גשמים צף ע"ג בשר בשר התחתו' לפי שהיו החתיכות התחתונו' מדובקות יחד ולא יכלו המים לירד למטה ושאלו לריב"ק מה משפט והתי' ריב"ק דבוודאי אם לא היו המי גשמי' היו התחתונות המונחות בדם אסורו' כי דם האברים שיצא לחוץ אסור נמצא החתיכה חוזר ובולע דם ונאסרת אבל הכא דרבו עליה מי גשמים ובטלה דם וציר היוצא ממנה דהיתר הוא ואפי' אם היו המי גשמים מועטין ספיקא דרבנן הוא דהא דאמרינן דם האיברי' דאוריית' ה"מ דלא מלוח אבל מלוח דרבנן הו' דאמר זעירי דם מלוח אינו עובר עליו וטעמא לפי שאינו ראוי לגבי מזבח ומאח' דמה שצף ספק מים ספק דם ספיק' דרבנן לקולא עוד מצאתי בהגה"ה ש"ד שכ' וז"ל נראה אם נתערבה אפי' ציר גמור בהרבה מים לא חשי' עוד כרותח אפילו אין במים ס' דכיון דאותו ציר מעורב במים הרבה ע"כ וכן בהג"ה בסמ"ק: