אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן עד

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן עד

סימן עג

דין בשר שנמלח כבר ועבר יום שלם שנמלח מותר למלח עליו בשר אחר אבל אם כבר עבר יותר מיום שלם אסור אפילו בדיעבד אם מלחו עליו בשר אחר:

פסק כתב רש"י אבל בשר ובשר שמולחין יחד כל מה שזה שוהה לפלוט ג"ז שוהה לפלוט וכל זמן שטרודי' לפלוט אין בולעים זה מזה וכשנח זה גם זה נח ולדבריו קשה היאך נהגו העולם למלוח הרבה חתיכו' זה ע"ג זה והדבר ידוע שאותה שנמלחת תחלה גומרת פליטתה תחלה ואח"כ בולעת ולקמן נמי דקאמר ל"ש משמע ל"ש ואין חילוק בין חתיכה אחת לחתיכות הרבה ומותר בכל עניין אפי' מולחין חתיכה אחר חתיכה וכ"פ ר"ת להדיא אלא ל"ש ומותר בכל עניין אע"פ שהתחתון גמר פליטת' תחלה אינו נאסר ונר' דה"ט דאמרינן דמא משריק שריק במליחה כמו בצלייה וכמו שבצלי מותר לכתחילה בשרא עילוי בשרא אע"פ שנצלה תחלה התחתון של צד האור ולא אמרינן שבלע מן העליון אלא אמרינן דמא משריק שרי' ואפילו למאן דלית ליה כבכ"פ כדפריש' לעי' ה"ה במליחה בשרא עילוי בשרא שרי כה"ג ובדגים דרפו קרמייהו ונוח הדם ליבלע בתוכו ולא שריק מעילווה אסו' ומיהו עדיין צריך לדקדק דלפעמי' נמצא' גומות מליאות דם על החתיכו' התחתונות וחזינן דלא שריק דם מינייהו כיון שנשאר בגומות ואמאי שרי והרא"ש כ' וז"ל והרשב"ם נשאל על דבר זה והשיב כיון דדם האיברים דרבנן אין להטריח יותר מדאי וכיון שעש' כתיקון חכמים למלוח כתיקון חכמים מותר דא"א שלא ישאר ציר מועט בין חתיכה לחתיכה וכיון שבציר מועט מותר מדאמרינן ל"ש ה"ה בציר מרוב' דמ"ש האי מהאי והטעם אע"פ שהחתיכות התחתונות בולעות מן העליונו' חוזרות ופולטות מה שבולעות:

ומה שהקל בה משום דדם האיברים דרבנן הא ליתא דקודם שפי' אפילו איסור דרבנן לית ביה כדפרי' בפ"ק גבי ונסבין חבריא למימר ר"י היא ואחר שפירש אסור מדאורייתא כדאיתא בפ' דם שחיטה בכריתות ה' לאוין בדם למה א' לדם האיברים אין למצוא טעם שהדם זה דרבנן אם לא נפרש דהא דאמרי' בפ' הקומץ דם שמלחו אינו עובר עליו אפי' בלאו כמו שאינו עובר עליו בכרת דנפק ליה מתורת דם הנפש ואין ראוי לכפר ומ"ש דחתיכות התחתונו' אע"פ שבולעות מן העליונות חוזרות ופולטות מה שבולעות צריך פירש לפי' היאך נוכל לומר דחוזרות ופולטת כיון שכלתה פליטת התחתונות וי"מ דפליטת צירן נמשך הרב' אחר פליטת דמ' וכל זמן שפולטו' ציר הן פולטות כל הדם שהן בולעות מן העליונות אפילו אחר גמר פליטת דמן אבל בדגים אין לומר כן לפי שפליטת הדם העופות נמשך אחר גמר פליטת ציר הדגים הובא בהג"א מא"ז כ' עוד טעם אחר בשם הר"י מאוירליינוש לפי שגומרות פליטת הדגי' קודם התחלת פליטת העופות לכך אין פולטין עוד מה שבלעו מן העופות כי נסתם דרך פליטתן קודם התחלת בליעות' מן העופות ולכך אינן פולטין עוד מה שבולעין מן העופות אבל בשר ובשר כיון שלא נגמ' פליט' דם התחתון קודם התחלת בליעת מן העליון אין דרך פליטת' נסתמת לעולם כיון שקודם גמר פליטת מלחו ונתנו עליו הואיל ופותח לא יסתם עד גמר פליטת החתיכה שעליו ואם אח"כ מלחו חתיכה שלישית ונתנה עליו קודם גמר פליטתו לא תגמור התחתונ' שבכולן את פליטת' עד שתגמו' דם השלישית וכל מה שיתנו עליה תבל' ותפליט כל זמן שפתוח' לפלוט ולא נחתה רגע מלפליט או דם עצמו או דם הנבלע בה משאר חתיכות לא יסתם מלפלוט מה שבל' אבל לפי דבריו אין היתר למלוח עליו שאר בשר אח"כ כשגמרו חתיכו' הראשונות כל פליטתן וכ' עוד שצריך דקדוק על מה שאין אוסרין הבשר מחמת דם הבלוע במלח שבין חתיכה לחתיכה שנמחה בציר הנשאר בגומות אחר פליטת כל הדם והציר הוא נבלע בחתיכה משום דהוי רותח ואינו חוזר ופולט עוד אחרי שכלתה כל פליטתה תחתונה דם וציר בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמ' אין המלח שעלי' אוסרת לפי שמועט הוא ובולע במלח ואינו יכול לצאת מן המלח כי אין המלח מפליטו הימינו כי אדרב' המלח דרכו שמפליט הדם ומושכו אחריו ונשאר בתוכו ואינו חוזר לבשר אבל הכא שנמחה המלח שעל החתיכ' בציר ונעשה צלול היה לו לאסור החתיכה לפי שהציר המעורב בו מבליע עמו בתוך החתיכה כיון דחשיב הציר כרותח והיה לו לדם לאסו' כדי קליפה וי"ל דלא אמרינן מליח כרותח אלא בשעת פליטתה אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח אבל הרא"ש כ' שא"ל כן דהא גבי בר יונה דנפל לכמכא אמרינן מלוח כרותח (אבל בסמ"ג כתב מדברי הס"ת שאין דומה דבר זה לגוזל שנפל בכותח שאמרנו למעל' שהי' נחשב כרותח א"ל היה הכותח נאכל מחמת מלחו אע"פ שהכות' היה מלוח מימים רבים שהרי לשם לא פסק כח המלח שלא הפליט שום דב') וי"ל דהמלח שעל הבשר מעכב את הדם הזה מליכנס בבשר כמו שמעכ' את הדם שעליו ואינו נכנס בבשר ולפי שני הפירושי' הללו שהטעם שהתחתונה בולע' מן העליונה וחוזרת ופולטות צריך ליזהר שימתינו לתחתונה עד גמר פליטת העליונ' עוד י"ל טעם אחר שכל זמן שהבשר טרו' לפלוט ציר אינו בולע דם וזמן גדול שוהה לפלוט ציר אחר שגמר פליטת דמו ומ"מ בשר שבתוך הציר או שבכלי שאינו מנוקב אין להתיר מטעם זה שאין בו כח לפלוט כיון שהוא שקוע בתוך הציר ובולע ע"כ מדברי התו' והרא"ש וטעם זה עיקר ולפי זה מותר למלוח עליו שאר בשר אחר זמן מליחת הראשונות לאחר גמר פליטתן והא לך מ"ש ר"י מ' בשערים בשער ד' וז"ל ר"י מתיר כשמלחו בשר לפני שבוע א' למלוח עליו בשר משו' דדם משרי' שריק כדאמרי' גבי כבדא עלוי בשרא דאפי' מאן דאסר התם משום דאיכא רוב דם בכבדא אבל בשרא שרי דדם מישריק שריק ונופל ועוד שהבשר שנמלח כבר לפני זמן מרובה אע"פ שבלע דמו מ"מ פולט ציר לעולם ואינו בולע מן הדם וכ' בעל השערים ובדיעבד מותר אבל אם הבשר הראשון נמלח רק לפני יום א' הגאונים מתירין אפי' לכתחילה למלוח עליה בשר אחר ע"כ וז"ל מהרא"י בשערים שלו אבל אם נמלח הבשר הראשון רק לפני יום א' הגאונים מתיר' אפי' לכתחילה למלוח עליה בשר אחר ובס"ה כתב בשם ר"י שהחתיכה פתוחה לפלוט יום או יומים אבל לאחר יום או יומים אסור הכי נהוג כי כ"כ רוב הגאונים ואפי' בדיעבד יש לנו לאסו' דהא עינינו רואו' שמתיבשות החתיכות שמלחו לפני זמן מרובה וא"ת משריק שריק כיון דאיכא גומות לא שריק כ"כ התו' עכ"ל ולכאורה היה נראה לפרש הא דקאמר (יום או יומים) היינו פירושו לכתחילה יום אחד ובדיעבד אפי' יומים אכן מ"כ במהרא"י בשערי' שלו במקו' אחר וז"ל אבל אם לא עבר יום שלם שנמלח' שרי כיון שכ' הר"י והגאונים שחתיכה פולט ציר יום שלם ע"כ משמע להדיא דלישנא דקרא גבי עבד תפס יום שפי' כיומים דהיינו מעל"ע ויותר מעל"ע אין להתיר שוב ראיתי במר' שכ' בשם ר"י יום שלם או יות' ואף לפ"ז א"ל יות' מיום שלם דהיינו יומים אלא כך הוא משמע יום שלם או מעט יותר לכן אין לנו להתיר יותר מיום שלם לפי שאין לעמוד על השיעור ובפרט מאחר דלאינך שינוייא דתו' לא ס"ל כלל שפולטת אחר זמן פליטת דם כיון שאינה פתוחה לפלוט אין להקל יותר מיום שלם:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה