ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן סד
דין קערות שנשתמ' בהן בשר שהודחו במחבת חולבת בכלי ראשון ושניהם ב"י אפי' נקיים הכל אסור וכן איפכא ואם האחת אינו ב"י אז הכל מותר והוא שיהיה ברי לו שהיו מקונחות יפה אבל אם אותה שאינה ב"י אינה מקונחת או ספק מקונחת או לא הכל אסור וכ"ז כשהודחו במחבת בכ"ר אבל אם הדיחו בכלי שני אם הם נקיים הכל מותר אבל אם אחת מלוחלחת בשיורי מאכל אוסרת האחרות אפילו בכ"ש אבל א"צ המורה לשאול אם הם נקיר או לא אבל אם היה ע"י עירוי מכ"ר אז צריך המורה לשאול אם היו מקונחו' וגם צריך לשאול אם היה ע"י עירוי ירקות שבשלו בקדרה של בשר ותחבו בו כף חולבת ושניהם ב"י אסור:
פסק כ' התו' וקערות שמשתמשי' בהם בשר שהודחו במחבת של חלב בכ"ר ושניהם ב"י יש לאסור אפילו אם נאמר לאו דוקא עלו אלא אפי' נתבשלו אם השמנונית בעין על הקערות דהוי כסכין שלא נתקנח דאסור בקונ' לל"א ואפילו אין השמנונית בעין אסור דהקערות נוגעות במחבת ונפלט טעם מזה לזה והוי טעם שני באיסור ועוד דלא דמי כלל לדגים שעלו בקערה דהא כשהטעם השני של בשר ושל חלב נכנס במים נאסרו המים וחוזרין ואוסרין הקערות והמחבת ואם האחד אינו ב"י אז אותו שהוא ב"י מותר ע"כ והרא"ש כ' וז"ל וקערות שנשתמשו בהן בשר שהודחו ביורה חולבת ושניהם ב"י ה"ל נ"ט בר נ"ט הבשר בקערה והקערה במים ועודנו היתר עד שיתערב באותן המים טעם החלב הנפלט מן היורה ולפי' ריב"ן דאסור נתבשלו אסורות הקערות והיורה ול"נ דאף לריב"ן הכל מותר דלא אסור נתבשלו אלא לאוכלו בכותח שטעם שני של בשר נותן טעם לתוך ממשות של חלב אבל הכא הטעם שני של בשר שבתוך המים אין נותן טעם לתוך ממשו' החלב אלא מתערב עם טעם שני של חלב שבתוך המים נר' שהמים מותרין והכל מותר אמנם יש לאסור מטעם אחר לפי שכשמדיחים קערות נדבק בהן שמנונית של מאכל ונוגע ביורה ונאסרה היורה מממשות הבשר שנכנס בה והכל אסור ע"כ והוא ממש הפך סברת התו' והס"ת והסמ"ג וכל האחרונים כ' כדברי התו' לאיסור אפילו הם מקונחים רק שהן ב"י והרא"ש נקט להקל כדעת הרמב"ן שכתב על בה"ת דאישתביש במה שחוסר הקערות שהודחו במחבת של חלב אפי' שתיהן ב"י דהיינו דגים שעלו בקערה דמותר לאוכלן בכותח דקערה היינו קערה מים רותחין שפלטה מהם היינו דגים מחבת חולבת היינו כותח וכשם שהדגים מותרין לאכלן בכותח כך המים הללו מותר ליתן אותן בין בכותח בין בפליטת חלב שבמחבת ודבר ברור הוא ואע"פ שהסכמנו לפרש דג' נ"ט בעינן כאן נמי איכא ג' נ"ט הבשר בקערות וקערות במים והמים בחלב ולא אמרינן חלב שבמים נתערב עם טעם שני של בשר שבהן כשם שאין אומרים בדגים דטעם החלב שבכותח נבלע בדגים ויהא אוסרין וכן בדין לפי שאין בשר שבדגים או במים אוסרין עד שיתערבו עם החלב ויתנו טעם זה בזה שאין בשר בחלב אוסר לעולם אלא בנ"ט הלכך הוו להו טעם ג' והכל מותר ע"כ דבריו וכתב עליו הר"ן ונמשכו לדעתו הבאים אחריו הרשב"א ז"ל ואחרי' ותמיהני עליהם שאני רואה דברי בה"ת ז"ל נכונים וברורים ולא דמי כלל לדגים שעלו בקערה דהתם הכותח לא קבל טעם כלל מטעם הראשון דהיינו קערה אלא מן הדגים דהוו טעם שני אבל כאן טעם החלב הנפלט לתוך המים מקבל טעם מטעם הבשר ראשון שבקערות דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בעצמן שלא באמצעית המים הילכך לא הוי נ"ט בר נ"ט אלא נ"ט ראש' הוא שנ"ט בחלב הלכך ל"ד כלל ועוד האריך וקצרתי ושרי ליה מריה לרב הגדול רמב"ן שיכתוב על בה"ת שאישתבש הלא כל דבריו בנוים על יסוד דברי ר"י בעל התו' ואם לא נראו לו דבריו היה לו לכתוב ל"נ לי כלל דבריו כי אין נופל לשון שיבוש אלא כי שטעה טעות גמור ההכרח ואיננו כן גם מ"ש הרמב"ן דבעי ג' נותנת טעם והיינו דס"ל דגים שעלו בקערה ר"ל שנתבשלו בה או עירו לתוכו רותחין וכ"פ הרמב"ם דבבישול מיירי אכן כל המחברים ס"ל דאפי' ב' נ"ט בפרט בבישול ולפעמים אף בצלי כגון דגים שעלו מן הצלי לתוך הקערה אם לא שצלאן בשפוד של בשר וכדפריש לעיל בסי' ס"ג והנה ש"ר פסק כס"ת שכתב וז"ל קערות שאכלו בהן רוטב של בשר רותח היום והדחו ממים רותחין שהיד סולדות בו במחבת חולבת שאינה בת יומא הקערות פשיטא שמותרות שלא קלטו רק טעם החלב מכלים שאינו ב"י שנ"ט לפגם וגם המחבת מותר לבשל בה חלב עוד משום שיש בהן ג' נ"ט בר נ"ט מן הבשר בקערה ומשם במים ומשם במחבת ואכתי היתר גמור הוא כיון שאינו ב"י ודווקא כשהקערות מקונחות שאינן מלוכלכו' ממרק של בשר קודם שהדיחן דאז ליכא רק פליטה של טעם היתר הקערות במים אז שייך היתר של נ"ט בר נ"ט אבל אם האחת מלא שמנונית או שיורי מאכל של בשר או של חלב במחבת או בקערות הכל אסור דטעם ראשון הוא וכן הדין אם הוא איפכא קערה חולבת ב"י והן מקונחות מחלב והדיחו במחבת שלא היתה ב"י מבשר וכ' עליו מהרא"י יראה דהכל אסור דקאמר לאו דווקא הוא דאם אותה שאינה ב"י מקונח' לא תיאס' חבירתה כלל דלעולם טעם הנפלט ממנו פגום הוא אלא לצדדין קאמר דהכל אסור ר"ל היכא דאותה שאינה ב"י אינו מקונח' וכ' עוד ש"ד ואם המחבת חולבת היא ב"י כמו הקערות של בשר שהם ב"י פשיטא שהכל אסור אם הם על האש והיד סולדת במים דטעם הקערות של הבשר נפלט במים וגם של חלב א"כ נאסרו מיד המים משום בשר בחלב וכי חוזר ונבלעו במחבת ובקערות נאסרו הכל עכ"ד והכי נקיטינן כאשר כ' נמי מהרא"י בכתבים וז"ל על דבר הירקות שנתבשלו בקדרה חולבת ב"י והגיסו בה בכף של הבשר ב"י ושניהם מקונחות יפה מספק' לך אי אסרינן כדברי השערים או שרינן כדברי האשר"י דע שאני מורה לאסור כדברי השערי' וכ"כ נמי בס"ה ובתו' פ' כ"ה ואדרבה החמירו יותר עכ"ל והנה מ"ש החמירו יותר היינו שכ' אפי' אין שניהם ב"י אלא רק אח' שאז אותו שהוא ב"י אינה נאס' משמע להדיא אותו שאינה ב"י נאסר לבשל בו עוד ודלא כשערים והיינו משום דמחשבי להו בישול כטעם ראשון ובודאי ס"ל לבעלי התו' דנתבשלו אסור דגבי בישול לא אמרינן נ"ט בר נ"ט והיינו כדעת ריב"ן חתנו של רש"י וכן נמצא בפסקי התו' להדיא דנתבשלו אסור וה"ה בקערות שהודחו ברותחין דהוי כבישול ובולע ומפליט אבל לפי מה דק"ל דעלו שרו וכ"ש נתבשלו דאיכא ג' נ"ט א"כ הכל שרי כדברי הס"ת והשערים וכן עיקר א"ל היכא שאינה מקונחות יפה והי"ד כ' שאין להתיר עד שיאמרו ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בה ע"כ וכ' הרשב"א בת"ה לא הדיח את הקדירה יפה יפה שבשל בה דגים אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בס' בדגים אסור (הובא בב"י סימן נ"ה) לאוכלן בכותח ע"כ ולא נ"ל להקל בזה כי אין לעמוד על הדבר ומשערינן נגד הקדירה כולו וזו א"א שיהא ס' במאכל שבקדרה נגד כל הקדרה ועוד נ"ל מאחר דאיכא ממשות בעין או הטעם שבקדירה שאינה ב"י אינו נ"ט לפגם והוי הכל טעם של ממש ומש"ה נמי לא חילקו כל המחברים גבי קערות שהודחו במחבת אם אינן מקונחות לשער בס' נגד השמנונית שנדבק בו וכן עיקר וכל מ"ש בעניין הקערות היינו שהדיחו במחבבת או ביורה שהוא כלי ראש' אבל הודחו בעריב' שהוא כ"ש שרי וז"ל מהרא"י בשערים שלו מהרי"ח פסק שכלי שני מבליע בכלי חרס לפיכך יראה דיש לדקדק כשמדיחין קערות יחד ולפעמים נמצאי' א' של חלב תוך האחרות של בשר או איפכא ואם א' מלוכלכת בשיורי מאכל אוסרת את האחרות אפילו כ"ש שהיד סולדת בו אבל אם הם נקיים כו' אין לחוש דנהי נמי דכ"ש מבליע בכלי חרס מ"מ אינו מפליט ממנו וק"ל וכמדומה לי שלא ראיתי מורי הוראה מדקדקים בכך ע"כ והנה מ"ש מורה הוראה מדקדק כו' פי' לשאול אם נקיים הן או לא אלא מתירין בסתמא וצריך ליתן טעם לדבריהם דס"ל אין כ"ש מבשל ולא מבליע אף בכלי חרס היכא שהאיסור צונן בשלמא אם היו המים בעצמם אסורים והיו בכלי אפשר שהכלי היה בולע אבל הכא שהמים אין להם איסור אלא מכח שיורי המאכל והרי הם צוננים אלא שנאמר שכ"ש יחמם השיורי מאכל ויבלע אח"כ הכלי ממנו כה"ג לא אמרינן שהכלי שני בולע וראייה מדברי הסמ"ג שכ' אהא דכ"ש אינו מבשל כו' ומה שנהגו לרחוץ צואר התרנגולת פי' אפילו כשמולגים בכ"ש מפני שפעמים נותנ' אותן מים על האש להרתי' אחר המילוג ואם היה ממשות הדם בעין ורוחצות בו קערות אח"כ נמצא שהיה בו דם בכלי ראשון ואמאי לא תירץ דחיישינן שמא דתרנגולת גופא תבלע מן הדם שבעין שעליה דהא כלי חרס בולע אפילו בכ"ש אף לדברי הסמ"ג כאשר הוכחתי לשם בביאורי לסמ"ג וא"כ כ"ש התרנגולת שהיא רכה ביותר אלא ה"ט משום דלא מסתבר לומר שהמים חמין שהם בכ"ש יחממו הדם ויעשו ג"כ כ"ש כדי שתבלע התרנגולת בוודאי אם היו מולגים התרנגולת במים האסורים אף בכ"ש היתה נאסרת בבליעה כמו כלי חרס אבל אין כח בכלי שני להרתיח דבר צונן ולפ"ז קי"ל נמי מ"ש בהג"ה א"ו תרנגולת שנמלגה בקערה חולבת אפילו היא ב"י הקערה והתרנגולת מותרין דכ"ש אינו מבשל ע"כ ואפילו היא של חרס מטעמא דפרי' כי חמים שהם כ"ש לא יחממו התרנגולת לעשות כלי שני שתפליט ויבלע הכלי חרס ומ"ה אין מדקדקים לשאול אם יש שיורי מאכל ומתירין מן הסתם אכן אי בודאי הוי בחד שיורי מאכל אין לנו כח להתיר לכתחילה משום שיש לחלק ולומר דמשיורי מאכל יתמחה בתוך המים ויהיו המים נחשבי' כאילו הן גופה רוטב של בשר שהוא כלי שני ויבלע בכלי מה שאינו דומה לדם הצווא' של תרנגולת שהוא מעט ואם יתמחה בתוך המים יהא בטל בס' והכל שרי אלא שבאנו להחמיר שמא יהיה דם בעין ויאסור אח"כ כמ"ש הסמ"ג א"כ כה"ג שפיר אמרינן דאין כח בכ"ש להרתיחו אכן היכא שעירו מים רותחין על הקערות צריכין לדקדק ולשאול אם היה שם שיורי מאכל לפי שהעירוי מפליט ומבליע עד כדי קליפה ונראה בעיני דאף מן הסתם שאין אנו יודעים אם היה ע"י עירוי או לא צריכין לשאול ע"ז לפי שמן הסתם מערין מן הקדירות העומדות על האש על הקערות כדי להדיחן יפה א"ל שידוע שלא היה ע"י עירוי אז א"צ לדקדק ולשאול אם היה שם שיורי מאכל ועיין בפרק כירה סימן כ"ד עוד תמצא מדיני כלי שני סימן ע"א: