אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן סג

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן סג

סימן סב

דין דגים שנתבשלו בקדירה של בשר נקיה אפילו ב"י מותר לאכלן בכותח מן הדין אלא שהאידנ' נהגו לאסור לכתחילה לאכול בכותח כל מה שנתבשל בקדרה של בשר וכן איפכ' ואין להקל ואפילו אם נתבשל בקדרה שאינו ב"י ודווקא כשנתבשל של בקדרה הוא דמחמירין אבל אם תחבו כף של בשר ב"י לקדרה של חלב שאינו ב"י ובתוכו דגים בעניין שיש ג' נותני טעם מות' לאכול הדגים בכותח ולא משגיח' בכף שהוא אקראי בעלמא ודווקא כשהיה הכף נקייה אבל אם אין הכף נקי אין לאכול התבשיל אלא במין הכף ומ"מ אין נוהגין לתת בו שומן ואף לערות חמין לתוך קערה של בשר לא שרינן אלא לתוך קערה חדשה או לאכול מן הקדרה בכף הדשה או בלפת בלחם ובארנו דאם נצלו הדגים בקדרה של בשר אסור מן הדין לאכלם בכותח ודבש שבשלו בקדרה של בשר ב"י אפי' עירו הדבש תוך חלב מותר ובצים שכתשו במכתש של בשר אפי' ב"י ושמו בחלב או איפכא מותר:

אתמר דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאוכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח ר"א אסור נ"ט הוא ושמואל אמר מותר נ"ט בר נ"ט הוא וכתבו התו' מותר לאכלן בכותח אם הקערה והדגי' צוננים לא איצטריך לפסוק דליכא מאן דפליג אלא כשהאחד מהן רותח דבין עילאה גבר בין תתאה גבר קליפה מיהא בעי פי' שאר איסורין והלכך לעניין בשר בחלב דהיתירא הוא דפליגי ופי' ריב"ן חתנו של רש"י בשם רש"י דוקא עלו שרו אבל נתבשלו אסור דכחד טעמא חשיב וכו' ומתוך לשו' הקו' משמע דאין חילוק בין עלו לנתבשלו וכו' כל הדבור עיין בתו' ואשר"י בפירקן (דף קיב) וכ"כ הרא"ש ובא"ז כתב וז"ל ולר"י נראה דהלכה למעשה דאין חילוק בין עלו לנתבשלו והכל שרי וכן קיבל מר"ת שהורה כן הלכה למעשה ע"כ וכתב מהרא"י בשערים שלו הכי נהוג וכן קבלתי דרוב גאונים הסכימו כך אבל נצלו רוב הגאונים אסרו ע"כ פירוש לדבריו כגון שנצלו בכלי שאי' בו מים דהוי נ"ט ממש ואסור וכן הכריע הרא"ש ובסמ"ג נמי כתב וז"ל אפס דגים שצלאן בשפוד צלו בו בשר שמא יש להחמי' בהן יותר מדגים שעלו בקער' וכ"נ עיקר מדקאמר דגים שעלו בקערה ולא קאמר שנצלו בקדרה דהוי רבותא טפי בשלמא מה דלא דייקינן עלו אין נתבשלו לא משום דאיכא למימר דאפילו עלו וכ"ש נתבשלו שרי דאיכא כמה נותני טעם וכמו שכתב הסמ"ג להדיא וכל שכן נתבשלו דשרי וכן בשערים כתב הסמ"ק אפילו נצלו או נתבשלו דווקא דיעבד אבל לכתחילה אסור להעלותם או לבשלם בכלי של בשר כדי לאוכלם בכותח ודייק לה מדקאמר דגים שעלו בקערה לשון דיעבד וכ"כ הגמ"י וכ"כ גם רבינו ירוחם ולא כמ"ש בעל הס"ת והשערים דקטנית שבשל בקדרה חולבת מותר לכתחלה לערותן בקדרה של בשר ואפילו בקדרה ב"י כמו דגים שעלו בקערה כו' והעולם נהגו איסור לכתחילה לאכול בכותח על מה שנתבשל כבר בקדרה של בשר וכן איפכא וחלילה להקל בפניה' ובפרט מאחר שכתב הא"ז דיש לחו' להורא' רש"י ולאסור נתבשל כי הראייה שהביא מצנון שחתך בסכין של בשר היא עיקר ומה שיש לדחו' דללשון אחר שפי' הטעם משום שהשומן נקרש כו' אין לו ראייה ל"נ דה"ט דאגב חורפיה כו' הוא עיקר דסתמא דתלמודא קאמר לה ומ"ה לא גרע בישול מחורפיה דצנון ומ"ש השערי' וכן מותר ללוש קמח במים שמחמין במחב' חולב' אע"פ שאוכלי' עם בשר מזה הפת אע"פ שהיא ב"י או איפכא דהוי כמו דגים שעלו בקערה דשרינן אפילו אם נתבשלו שהמי' כמו דגים שאין במחבת רק נתינת טעם ואותו טעם הולך במים נמצא שהמים נ"ט בר נ"ט דהיתר פי' דכל אחד ואחד היתר בפ"ע העולם נמי נוהגים שלא לאכול עם אותו פת אלא ממין הקדרה שנתבשלו בה מים ואף שמותר מן הדין לאכול עם אותו לחם מה שירצה היינו בלחם שאין בו אלא מים אבל ללוש עם אותו מים לחם שנותנין בו שומן או איפכא אסור לפי שהמים הוי כמו שצלו בקדרה של בשר דה"ט ממש כמו דגים שצלו שאסור לאכול בכותח ומאחר שהעולם תופסי' לאיסור בנתבשלו א"כ בנתבשלו בכלי שאין ב"י נמי אסור לכתחילה דכל טעם לפגם אסור לכתחילה וגם כבר נהגו שלא לחלק בין כלי שהוא ב"י לאינו ב"י להתיר לכתחילה ודווקא הקדרה שנתבשל בה המאכל לעולם מחזיקינן המאכל כמו הקדרה לכתחילה אבל אי תחב כף של בשר ב"י בקדרה שאינו ב"י דלעולם הוא נ"ט בר נ"ט דבשר נ"ט בכף והכף במאכל ועדיין כולה היתר הוא דהא הקדרה אינה ב"י ולפעמים איכא ג' נותני טעם כגון שבשל דגים או בצים וכדומה לו בקדרה מלא מים שאף בדגים או אותו המאכל ג' נותני טעם ומ"ה שרינן לאוכלם בחלב כמין הקדרה וכן איפכא ולא משגחינן בתחיב' כף אעפ"י שהוא ב"י שהרי יש ג' נותני טעם כו' ואם החמירו בנתבשל בקדירה להחזיק המאכל כמו הקדרה כדפרישינן לא החמירו בתחיבת הכף שהוא באקראי ודבר מועט ודוקא שהכף נקי אבל אם אינו מקונח דהוי ממשו ולא טעם אין להתיר המאכל לאכול אלא כמין הכף וכן ראיתי מורין היכא שתחב הכף של בשר ב"י בקדרה חולבת שאינה ב"י והכף אינו מקונח שמחזיק' המאכל כמו הכף ומ"מ לא שרינן לתת שומן באי זה מאכל לכתחילה מפני הקדירה לפי שנהגו להחזיק המאכל בקדרה גם היה דבר תמוה למראי' עין ולכך לערות אותה חמין לתוך קערה של בשר אינו נכון אלא לקערה חדשה או לאכול מן הקדרה ובכף חדשה או בלפת בלחם כ' המר' בס"פ א"מ ובפ' כ"ש מעשה בא לפני ר"י שבשלו דבש במחבת של בשר ב"י והריקוהו חם בקערה של חלב ב"י והתיר' משום דשמנונית בדבש הוי נ"ט לפגם והביא ראייה לדבר ונר' דאפילו אם היה נ"ט לשבח שרי משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא אלא שר"י רצה להתירה אפי' לסברת ריב"ן שאוסר בנתבשלו ונ"מ אפי' לדידן היכא שעירו הדבש בחלב עצמו לפי שהדבש שנתבשל בו בלא תערובות מים הוי כמו דגים שנצלו בקדרה של בשר שאסור לאכול בכותח עוד מ"כ איך שכ' הרשב"א על בצים שנתכתשו במכתש חולב' שאינו בן יומא וחזרו וכתשו בו ביום בצים עם מרק בשר והבצים הראשונים שמו בתרנגולת והתיר הכל הראשונים לפי שהם נ"ט בר נ"ט אפי' הוי ב"י והשניים שעם המרק לפי שהמכתש לא היה ב"י ולא אסרם משום תבלין שמשימין בבצי' וכמו שאמרו חורפא דחלתית מחליא ליה דשאני הכא דתבלין שנתערבו עם בצים דבר מועט הוא ואין כ"כ חריפות בהם להחזיר לשבח פליטת המכתש ע"כ.

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה