ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן נ
דין לב שנצלה בתרנגולת שאינה שלימה ואין בה ס' נגד הלב אפילו מלאוה בבצים בין עור לבשר אין הבצים מועילין לבטלה ואפי' הלב נפרד מן התרנגולת אכן אם מלאו בבשר מועיל לבטלה אם לא שהלב דבוק בעוף שאז התרנגולת נ"נ והיכ' שמלאו בשר עם בצ' אם לא נמלח הבשר מועיל לבטל ואם נמלח הבשר דינו כמלאו כולו בבצים ואין מועיל לבטל ואם מלאו בבצים בתוך הלל העוף אז המילוי נ"נ ואין חילוק בין נצלה בשפוד בין באגן:
פסק כתב באיסור מאכלות של מהרי"ל לב שלם שנמצא בתרנגולת כיון שאינו שלם כו' א"כ התרנגולת כולה נבילה ואין הביצים מועילין לבטלה ע"כ ונראה בעיני שיפה כתב כיון דאנן ס"ל אם הלב דבוק בחתיכה שאותה חתיכה נ"נ אף אם היא מכוס' במים ומ"מ דוקא לסברתו דס"ל דתרנגולת בלא ראש ורגלים אינה שלימה ואין בה ס' אבל כבר כתבתי דליתה להאי סברא ומ"מ איכא נפקות' נמי לדידן היכא שלא הית' התרנגול' שלימה כלל וכן גבי כבד אליבא דכ"ע שבודאי אין ס' כנגדו שג"כ אין הביצי' מועילין לבטל ויותר מזה נראה אפילו אם לא היה הלב או הכבד מחובר בו שנא' שנעשית עוף חתיכה של נבילה אפ"ה אין הביצים מועילין לבטל מאחר שהן נקרשים וכן מצאתי בחידושי' ולפ"ז נראה דוקא במלאו ביצים אבל מלאו בשר מועיל לבטל א"ל שהיה הלב או הכבד מחובר בגופ' דנ"נ כל היכא דליכא ס' בגוף העוף והיכא שמלאו בשר עם ביצים מעורבים יחד אז אם לא נמלח הבשר מועיל לבטל כמו שהיה הכל בשר ואם נמלח אז המלח גורם שיקרש והוי כמו שמלאו כולו ביצים וכדפרישי' לעיל בסי' כ"ט בפ"ק גבי מולייתא ומ"ש הכל בו שאם מלאו חללו בבשר או בבצים דיש לחוש כל אותו הדם נקלט באותו המילוי ונבלעו בו ואף אם יש בתבשיל הקדירה ס' כנגד הלב ראוי לאסור המילוי והשאר מותר ל"נ לי כלל דבודאי במילוי בשר לחוד מצטרף נמי לבטל ומועיל כמו שאר התבשיל שבקדיר' ואינה נקרש כ"א במילוי ביצים וכדפרי' גם מ"ש שאם יש שם ס' בתבשיל הקדירה נגד הלב דשרי הכל חוץ מן המילוי ל"ב לי כלל אלא נרא' כיון שאין ס' בגוף העוף נגד המילוי שבתוכו אז הוא אסו' שהרי כשהמילוי מבצי' הם נקרשים ומעכבין ואינו פולט כראוי ונעשה המילוי נבילה ונאסר ואח"כ נאס' כל מה שבקדיר' אם אין שם ס' נגד העוף וא"ל דלא נכנס הדם אלא בתוך המילוי ולא פלט ממנו כלל א"כ אפי' אין בו ס' בקדירה לשתרי הכל חוץ מן המילוי אלא בע"כ צ"ל נהי דאמרינן הכא לחומרא שכל אותו דם נקלט במילוי מ"מ לא מקילינן להתיר העוף דשמא נכנס בתחילה בתוך המילוי ואח"כ יוצא ממנו ואוסר את האחרו' ועוד לא מסתברא כלל לומר שנכנס כולו במילוי ולא פלט אח"כ ממנו מאחר דיהבי טעמא אהדדי א"א שלא יוליך טעם האיסור עמו כדפרשתי לעיל גבי מולייתא ואף שאמרינן לעיל שהמילוי אינו אוסר החיצון היינו דוקא בצלי אבל לא בבישול ע"ש ונרא' הא דמשמע בדברי מהרי"ל דדוקא אין הביצים מועילין לבטל האיסור אבל לא שיאסר המילוי ויעשה נבילה איירי דמלאו בין עור לבשר אבל מלאו בתוכו בבצים ידוע שהלב נחבא וכנוס בתוך המילוי ולא גרע מחתיכה שהלב דבוק בה (בשלמא אם מלאו בדבר אחר שאינו נקרש לא שייך למימר שיהא כחתיכ' שהלב דבוק בה) מאחר שהוא נפרד לחתיכו' דקות ואינו במקום אחד א"כ גם הלב שבתוכו לא חשו' כדבוק כאחד מן החתיכות אבל מאחר שנקרש מועיל שיתקבצו כולן כאחת והוי דבוק בתוכו ממש וא"ל דדוקא היכא דנצלה בשפוד הוא דשייך טעמ' דנקרש אבל נצלה בתוך האגנים דהוי כבישול ולא יועיל הקירוש זה אינו בודאי חום הבישול יגרו' שאח"כ יפלוט ממנו האיסור אבל מ"מ קרו' לבלוע יותר בתחילה משאר העוף מחמת שמתחילין מיד לקרוש אפילו בבישול ולא גרע מחתיכה שהלב דבוק בה שבולע בתחיל' ונעשית נבילה שוב מצאתי באגוד' וז"ל והא דשרינן גוף העוף שנצלה בו הכבד היינו דוקא שנצלה כמו שהוא אבל מלאו בביצים הוי כמבושל ואסור אפי' בדיעבד ע"כ והוא ממש סיוע לדברינו רק אל תטעה לומר שיהא כבישול ממש כאילו נתבשל הכבד בקדירה וא"כ כשיהיה ס' הכל מותר דבודאי אין הביצים מועילין לבטל כדפרישית אלא מאיסור קאמר דחשבינן כמבושל בתוכו ולא אמרי' משריק שריק ואסור הנרא' בעיני כתבתי: