ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן מז
דין דנוהגין בכל ישראל שלא לבשל הכחל אפי' בלא בשר אפילו בקריעה שתי וערב וטחו בכותל ואפילו ביבש ואם עבר ובישל אסור אבל יבש מותר בדיעבד ואין היתר לכחל בלא בשר אם לא בצלייה ע"י קריעת ש"ו וטחו בכותל וכן אסור לבשל אף אחר צלייה לכתחיל' עבר ובישל אחר צלייה מותר ובפשט"ידא ידא נוהגין אנו לאסור שלא לאכול כ"א ביבש ל' יום אפילו קרעו ש"ו וטחו בכותל ולאפו' באנן אסור אפי' ביבש ואין לאפות כחל בפשטיד"א עם בשר בתנו' אחד א"ל בפי תנור:
מתני' הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו גמ':
אמר ר"ז א"ר אינו עובר עליו ומותר והא אנן תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דבעי למיתני סיפא וכו' לימא' מסייע ליה הכחל קורעו ומוציא את חלבו וכו' עד ואיכא דאמרי אינו עובר עליו ואסור כו' תניא כל"ק דרב כחל שבשלו בחלבו מותר קבה שבשלה אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו וזה אין כנוס במעיו ודין קבה נפרש לקמן סי' ק"ד כיצד קורעו אמר ר"י שתי וערב וטחו בכותל א"ל ר"א לשמעי' קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"לן דלא בעי ש"ו וטחו בכות' אלא לקדיר' וכן הוא באשיר"י א"ל ילתא לר"נ מכדי כל דאס' לן רחמנ' שרא לן כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא וכו' בעינה למיכל בשרא בחלבא אמר להו ר"נ לטבחי זויק' לה כחלא והאנן תנן קורעו ההי' לקדירה והא קתני שבשלו דיעבד אין לכתחלה לא ה"ה דאפי' לכתחילה ואיידי דקבעי למיתני סיפא קבה שבשלה בחלבה אסורה דאפי' דיעב' נמי לא תנא נמי רישא שבשלה רבו המפרשים בהאי סוגיא רש"י פי' דכל הסוגי' איירי בצלי ומ"ה שרי מאחר דחלב שחוטה מדרבנן א"כ בצלי דמבלע ולא פריש אפי' איסור ליכא וברייתא דקתני כחל שבשלו נמי בצלי איירי וכמו ויבשלו את הפסח אבל בבישול בכל עניין אסור אפילו בפני עצמו מאחר שיצא החלב ונאסר וחזר ונבלע ור"נ שהתיר לכתחילה בלא קריעה כלל בצלי איירי וזויקו לה דקאמר היינו שפודו לה כלומר לצלו' בשפוד ופסק הלכה כל"ק דרב דקאמ' אינו עובר עליו ומותר בדיעבד אבל לכתחילה בעינן קריעה במקצ' או שתי או ערב אפילו בצלי כך נמצא בפי' שלנו אבל הרא"ש וא"ז וש"ד כתבו דקריעה במקצת לרש"י הוא ש"ו בלא טחו בכותל וקריעת ש"ו וטחו בכותל בעינן לבישול והיכא דלא קרעו כלל אסור אפי' בדיעבד אף בלא בשר אלא דלא ידעינן עדיין אליבא דרש"י א"ל קרעו ש"ו וטחו בכותל אלא קריעה במקצת אי דינו כלא עביד קריעה כלל או לא והטור כ' לפי' רש"י אפי' קרעו אם לא טחו בכותל ובשלו בקדרה אפי' לבדו אסור אם אין ס' ור"י מדו"רא שכ' דאי לא קרעיה ש"ו אסור אף בדיעב' לרש"י אין להוכי' מיניה דוקא לא קרעו כלל אבל קרעו מקצת דהיינו ש"ו ולא טחו בכותל שרי דאיכא למימר דקאי ארישא שכ' אם קרעו ש"ו וטחו בכותל מותר בלא בשר עמו לכתחילה כו' ואם לא קרעו ש"ו ר"ל כדינו דהיינו קריע' ש"ו וטחו בכותל אסור אפי' בדיעבד מאחר שלא עשה קריעה כדינו ומ"ה לא כתבו סתם ואם לא קרעו וכדי להשוותו עם בעל הטור י"ד נפרש כן והיכא דקרע ש"ו וטחו בכותל לפרש"י נראה דשרי אף בהדי בשר לכתחילה שהרי רש"י לא חילק בעניין בישול בין בפני עצמו בין בהדי בשר וכ"כ התו' לקמן דאף לפ"הק שרי שלא מצינו שחולק על ר"ת בעניין זה וכ"כ בסמ"ג להדיא דלכל הפירו' שרי בקרעו ש"ו וטחו בכותל אפילו בהדי בשר אבל ר"י מדו"רא כתב לכתחילה אסור וכ"כ בהג"מ וראבי"ה הפריז על המדה שאסור אפילו בדיעבד ול"נ אלא עיקר כדברי התו' שהוכיחו לקמן דבקריעה ש"ו וטחו בכותל שרי לכ"ע אפי' לבשל בהדי בשר מהא דשרי לקמן כחל תותי בשרא ואע"פ ששמנונית הבשר נוטף על הכחל וכל זאת דוחק הוא בעיני לפרש סתמא דמתני' בצלי ולא בבישול ועוד דוחק יותר בעיני לומר דאפי' ברייתא דקתני שבשלו איירי דוקא בצלי ולמיפריך מיניה לר"נ ולא הוה מצי למידחי דר"נ ס"ל דאפילו לקדרה בלא בשר שרי בדיעבד בפרט מאחר שהוא מקיל כ"כ דלצלי אפי' לכתחיל' לא בעי קריעה כלל גם דוחק הוא לפי' הא דמסי' כיצד קורעו כו' דמשמ' דאמתני' קאי ולפירושו לא איירי מתניתי' כלל בלקדרה והא דקאמר ר"י קורעו ש"ו וטחו בכותל דוקא בלקדרה איירי גם מה שפי' זויקו לה שפודו לה אמאי לא קאמר שפודו שהוא לישנא דתלמוד' כדלקמן גבי כבד דשפיד כבד' עלוי בישר' ולא אמר דזויק כבדא כו' ור"ת פי' דהא דצריך קריעת ש"ו וטחו בכותל לקדרה היינו קדרה עם בשר דלקדרה משמ' עם בשר כדתנן ואם נ"ט בקדרה אבל לקדרה בלא בשר או לצלי שרי לכתחילה בקריעה קצת וטעמא דהחמירו בה עם הבשר לפי דטעם החלב נכנס בבשר ומשתנה טעם הבשר ויש בו טעם בשר בחלב ולכך גזרו חכמים וכשאין הבשר עם הכחל בקדרה אע"פ שלא קרעו ש"ו כיון שקרעו קצת לכתחילה מותר דאין החלב בעינה עוד בכחל כמו שהיה קודם ואע"פ שנפלט וחוזר ונבלע תוך הכחל לא גזרו בו חכמים כיון שאין שם בשר אחר ולא נשתנה טעמו של כחל מפני בליע' זו ולא אתי למיכל בשר בחלב ובדיעב' שרי אפי' לא קרעו כלל ואין חילוק בין צלי לקדרה בלא בשר דאין שום טעם להקל בצלי יותר דבצלי נמי נוטף החלב ונופל על הכחל מבחוץ וחוזר ונבלע ולא שייך כב"כפ אלא בדם אבל בטיפה חלב שנפלה על חתיכת צלי לא כמו בשמנונית דנבלה דאפי' צלי אינו חוזר ופולט שמנונית שבלע וה"פ הכחל קורעו ומוציא את חלבו פי' ש"ו וטחו בכות' כדמפרש בגמר' דמוקי לה ר"א לקדירה והיינו עם בשר כדפירשנו ומוקי לה הכי משום דמתניתין סתמא קתני משמע שבא להתיר בכל עניין בישול לא קרעו פי' לא עשה דין קריעה שלא קרעו ש"ו וטחו בכותל אלא קריעה קצת אינו עובר עליו אמר רב אינו עובר עליו ומותר כיון דקרעו קצת אבל אם לא קרעו כלל ובשלו בהדי בשר אסור מדרבנן כדאמרינן פג"ה כחל בס' דחלב שחוטה אסו' מדרבנן כיצ' קורעו אמתניתין קאי א"ל ר"א קרע לי ואנא איכו' פי' קרע לי קריע' קצת ואנא איכול בקדר' בלא בשר מאי קמ"ל הא קמ"לן דלא בעי ש"ו אלא בקדיר' בהדי בשר אמר להו ר"נ זויקו לה כחלא פי' בשלו לה בקדרה בלא בשר כחלי נפוחי' כנודות פי' שלא נקרעו ש"ו אלא קריעה קצת מ"מ קרי זויקי לפי שלא נקרעו ש"ו והא אנן תנן קורעו פי' ש"ו אבל קריעה קצת לא מהני ההוא לקדירה פי' בהדי בשר והא קתני כחל שבשלו בחלבו מותר אלמ' אפילו בקדרה בלא בשר אסור לכתחילה לבשל דבלא בשר מיירי מדקתני שבשלו בחלבו דמשמע דליכא איסורא אלא איהו גופיה ור"נ מתיר לכתחילה כו' והוי מצי לשנויי דמיירי בשלא קרעו כלל אלא דעדיפ' משני וא"ת והיכי מייתי סייעת' מהך בריית' לל"ק דרב והא רב איירי אפי' בקדרה בהדי בשר וברייתא איירי בקדרה בלא בשר כדפי' וי"ל משום דל"ב דרב קאמר אינו עובר עליו ואסר בין בהדי בשר בין בלא בשר והך ברייתא שריא מיהא בלא בשר ומשום דפליגא אל"ב קאמר תניא כל"ק והשתא ר"נ כל"ק דת"כ והלכת' כוותי' ע"כ והנה פירושו יפה במה שפירש דלישנ' דקדרה דקאמ' תלמוד' היינו עם בשר גם מה שפירש דלבשלה בפני עצמה לא גרע מצלי אמת כן הוא דמ"ש גם לא מצינו שחולק התלמו' בזה אכן מה שפי' דמתניתי' בתרתי גווני איירי בבישול בפני עצמו ולקדרה בהדי בשר ולצדדין קאמר ואם לא קרעו נמי לצדדין קאמר לקדירה לא קרעו ש"ו וטחו בכותל אלא קריעה מועטת ובבישול כחל לא קרעו כלל קאמר לא נראה בעיני על דרך האמת לפרש שיטת התלמוד כך דהא משני תלמודא גבי ר"נ ההוא לקדרה משמע דעד עתה לא היינו יודעים דבקדירה איירי והרי"ף תפס לו שיטה אחרת הכחל קורעו ש"ו וטחו בכותל ומוצי' חלבו ומותר לבשלו אף עם בשר כ"ש בלא בש' לא קרעו כלל ובשלו בלא בשר אינו עובר עליו וקאמ' רב דאין עובר עליו ומותר ותנ"ה כחל שבשלו בחלבו מותר כו' וה"מ שבשלו לכחל בחלבו בפני עצמו אבל אם בשלו עם הבשר אסור דק"ל כחל בס' וכחל מן המניין וכחל עצמו אסור כיצד קורעו אמר רב יהודא קורעו ש"ו וטחו בכותל א"ל ר"א לשמעי' קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל דלא בעינן ש"ו ופליגא אדר"י לומ' דמתני' דקתני קורעו קריעה כל דהו אמר דבהכי סגי או לקדירה ולא פליג אדרב יהודא אלא קמ"ל דאף לקדרה בהדי בשר שרי דל"ת דרב יהודא דווקא לצלי או לתבשיל בלא בשר קאמ' קמ"ל ר"א דאף לקדיר' בהדי בשר שרי בקריע' ש"ו וטחו בכותל והילכתא היכא דקרעי ש"ו וטחו בכותל שרי לבשולי בקדר' והיכי דלא עביד הכי שרי לאטווי לכתחילה אבל לבישול לכתחילה לא ע"כ והנה הר"ן פירש את דבריו דס"ל דלצלי לא בעי קריע' כלל וכ"כ הטו' אכן בוודאי סמך אד"רנ והוא לא הביא ר"נ כל עיקר ע"כ נ"ל מ"ש הרי"ף היכא דלא עביד הכי ר"ל ש"ו וטחו בכותל אלא קריעה קצת וכ"פ הרמב"ם מ"מ לא נהירא שאף הוא בא לחלק בין בישול לצלי אפי' בלא בשר ובין בישו' בלא בשר לבישול בהדי בשר וגם לא מצינו בתלמוד ע"כ נראה פי' המחוור בעיני דמתניתין איירי בין בצלי ובין בבישול רק הכחל לבדו כי סתמה דמתני' משמע דמיירי בהיתר כחל בפני עצמה ועלה קאמר דאינו עובר עליו ומותר וכיצד קורעו דרב יהודה כו' נמי עלה קאי ור"נ התיר לאשתו אפי' בלא קריעה כלל ומ"ה פריך ליה מתני' דקתני קורעו ומשני דר"נ הוא דמוקי למתני' בקדירה עם בשר וס"ל לא קרעו אינו עובר עליו ואסור וס"ל כל"ב דרב ומ"מ סתמא דתלמודא דקאמר תניא כל"ק דרב ס"ל דמתניתין איירי בלא קדירה דהיינו בהדי בשר ואפ"ה בעי קריעה ובריית' נמי דתניא כחל שבשלו בחלבו להדיא בבישלו בפני עצמו כמו שפיר' ואף שר"נ משני הברייתי' אליביה דה"ה לכתחילה נמי שרי מ"מ סתמא דתלמודא עיקר דמוקי מתניתין בלא קדירה וס"ל כל"ק וא"ל אף תלמודא לא מוכח דפליג על ר"נ ומה שאמר תניא כל"ק היינו דלכל הפחות שרי בדיעבד דל"ת כל"ב ואסור אף בדיעבד אפילו בלא קדירה בהדי בשר וכמ"ש ר"ת זה לא יתכן כלל דא"כ ה"ל למימר תניא דלא כלישנא בתרא בשלמא לפי' ר"ת הא דקאמר ת"כ הוא אמת ואליבא דפסק הלכה אלא שאין ראייה מן הברייתא אלא בנתבשל לחוד' אבל בנתבשל בהדי בשר לא שמעינן מ"מ אמר ת"כ משום דלא אתי כלישנא בתרא וא"כ ממילא אמרינן דל"ק עיקר אבל זה לא יתכן לומר ת"כ כל"ק ולא יהיה אמת לפי המסקנא דבריית' ס"ל אפילו לכתחיל' שרי ורב סבר לכתחילה אסור אלא בוודאי תלמודא ס"ל כל"ק דרב וברייתא דוקא קתני שבישלו דיעבד ולא לכתחילה כמו שפי' בעל התרומה אלא שהוא פסק כר"נ כדעת ר"ת וכן ר"א דאמר קרע לי ואנא איכול פליג אדר"י דס"ל בעי' קריעה ש"ו והלכה כר"י דסתמא דתלמודא מסיק כיצד קורעו אמתניתן דהכא לפי דין קריעה ולפי גירסת הרא"ש נמי דס"ל דלא בעי קריעה ש"ו וטחו בכותל אלא לקדירה ותלמודא ס"ל דמתניתין לא איירי לקדירה דהיינו בהדי בשר אלא בבישול לחודא או בצלייה ועלה קאי ר"י לפרושי דבעינן קריעה ש"ו וטחו בכותל ולפי מה שכתבנו יהיה פסק הלכה דלכתחילה בעי קריעה ש"ו וטחו בכותל אפילו בבישול בפני עצמו או בצלייה וה"ה היכא שבאו למלחו אות' קודם צליית' שצריך לקרעה ש"ו וטחו בכותל קודם מליחתו והיכ' דקרעו ש"ו וטחו בכותל שרי לבשולי אפי' בקדירה בהדי בישרא והיכא דלא קרעו אפי' קריעה מועטת מ"מ שרי בצלייה ובבישל בפני עצמו וא"צ לקרוע אח"כ אבל בהדי בשר אסור אפילו בדיעבד אם לא קרעו כלל ויכול להיות היכא דקרעו במקצת שרי בדיעבד בהדי בשרא כדברי ר"ת אלא דמתניתין לא איירי ביה או נימא מאחר דבריית' דקתני כחל שבשלו בחלבו מותר בדיעבד דהיינו בפני עצמו משמע דבהדי בשר לא תמצא שום היתר בדיעבד וא"כ כל היכא דלא קרעו ש"ו וטחו בכותל דינו אסור אפי' בדיעבד גם לא ידענ' מהו קריעה במקצת אם נאמר שתי או ערב כמו שנמצא בפירושי' שלנו או שמא קריעת שתי בלא ערב וכן ערב בלא שתי לא שמי' קריעה כלל וקריעה במקצת היינו ש"ו ולא טחו בכותל כדברי האשיר"י והא"ז ור"י מדורא ואם נאמר דקריע' ש"ו לא הוי קריע' במקצ' דשמ' בלא טחו בכותל לא מהני שום קריעה אלא קריעה שתי וטחו בכותל או קריעת ערב וטחו בכותל דהא המרדכי כתב דאפילו לר"ת דס"ל דקריעה במקצת מהני בדיעבד אפי' בהדי בשר מ"מ אם קרעו שתי וערב ולא טחו בכותל ובשלו בקדירה בהדי בשר אפילו בדיעבד אסור ובסמ"ק כתב הא דבעי קריעה מועטת לצלי לפי' ר"ת לא סגי באותה קריעה שקורעי' אותה כשחולקין הרביעית של אליה לשנים לכתחיל' אבל דיעבד סגי בקריעה שקורעין הכחל לשני' כשחולקין הרביעית לשנים ע"כ נראה מזה שאם חתכוהו שלם מן הבהמ' אפי' בדיעבד אסור ואינו יודע למה הא לא קרעו קתני דמשמע אפי' לא קרעו כלל מותר בדיעבד לצלי ולבישו' בלא בשר וכ"נ בעיני הא שחולקי' אותה לשנים כשחולקי' הרביעי' לא גרע מקריעת שתי ותו א"צ אח"כ אלא עוד קריעה אחת ערב באותה שני חלקי הכחל והאידנ' אין קורעין ש"ו וטחו בכותל אלא אחר שחלקו אותה נוטלין כל חלק בפני עצמו וחותכין בו כמה חתיכו' ש"ו על פני כולו וכת' מהרא"י בשעריו וז"ל ויראה כפי מה שנהגו עתה לחותכו ש"ו כמה חתיכות על פי כולו עדיף מכובשו בכותל דבהכי כל הגומו' שהחלב כנוס בהן נחתכו' ונפתחו' ע"כ תו מסיק כי סליק ר"א אשכחי' לזעירי א"ל איכא תנא דאתניי' לרב כחל אחוי ליה ר"י בר אבדימי א"ל אני לא שניתי לו כחל כל עיקר ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחבירתא ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחל ר"כ מתני הכי ר"י בר אבא מתני אנא כחל של מניקה שניתי לו ומפלפולו של ר' חייא שנה לי כחל סתם רבין ור"י בר יוסף איקלעו לבי רב פפי אייתו לקמייהו תבשילא דכח' רי"בי אכיל רבין לא אכיל אמר אביי רבין תכלא אמאי לא אכי' מכדי דביתהו דרב פפי ברתיה דר"י נפחא הואי ור"י בר נפחא מריה דעובדא הוה אי לאו דשמיע לה מבי נשא לא הוה עבדא ע"כ וכ' התו' דאתניי' לרב כחל פי' בקו' יש כאן מי ששנה לרב כחל שבשלו בלא קריע' אסור באכילה ול"ב דרב הוה שמיע לר"א ונראה דלא קאי אהני לישני דלעיל אלא שמע שהיה רב אוס' כחל ואפי' בקריע' ש"ו כדאמרינן בסורא לא אכלי כחלא אע"ג דמתניתין שריה לה בקריעה והיה תמיה ר"א והשיב ליה ר"י בר אבידימי דרב בקעה מצא וגדר בה גדר ורב יוסף קאמר דכחל מניקה שנה לו דאסור אפי' בקריעה ומתני' כשאינה מניקה ור' חייא שנה לו כחל סתם והיה סבור שיבין רב מעצמו ולא הבין וטעה בדבריו והיה סבור שמכח שום ברייתא היה בא לחלוק על משנתינו לאסור כל כחל אפילו בקריעה ואנן דאכלינ' כחלא אפי' של מניקה בקריעה סמכינן אלישנא דרב בקעה מצא ואין חילוק בין מניק' לשאינו מניק' וגם אעובד' דרבין ור"י בר יוסף דאייתו קמייהו תבשילא דכחל ואכל ר"י ומסתמא של מניקה היה מדלא רצה רבין לאכול ור"י עיקר מדאמר אביי רבין תיכל' אמאי לא אכיל וגם מעובד' דרמי בר תמרי דנקטינהו לכולהו כחלי ואפי' של מניקה ואכל ע"כ וכן מנהג לאכול עתה כחלי בצלי ובפשטי"דא וכמו שנפרש לקמן והיכא שנתיבש הכחל מאוד ונתבשל אפילו בהדי בשר כתב ר"י מדו"רא בשם ר' יחיאל מפרי"ש להתיר אפי' בלא קריע' אף לפי' רש"י ואין מצריך ס' לפי שחלב שחוטה מדרבנן וביבש לא גזרו וכל מ"ש עד עתה הוא מדין התלמו' אבל מתשו' הגאונים כתב דנהיגי בכל ישראל דלא מבשלי כחל כלל אפי' בקדירה בלא בשר ונראה דתשו' הגאוני' קאי אפי' איובש וכן הביא ר"י מדורא הא דתשו' הגאוני' אחר מ"ש לעיל להתי' יובש בשם ר"י מפרי"ש דמשמע דבכל עניין אין לבשלה א"ל בפשטיד"א וכן יראה מדברי מהרא"י שנכתוב לקמן ולא כדעת הא"ז שבא לחלק ואומר דביובש שרי אפי לתשובת הגאונים דגם לפי דעת הסמ"ק שכתב שמ"ה נוהגים איסור דגזרינן שלא יבשל הכחל עם בשר ולא יקרענו כראוי ה"ה נמי דגזרינן יובש אטו אינו יובש אף דמדינ' שרי ומהרא"י כ' בשערים שלו וז"ל הכי נהוגים כתשו' הגאונים דלא מבשלי כחל כלל אפי' בלא בשר אך בפשטי"דא נוהגים רוב העולם היתר רק ת"ח המדקדקים מושכים ידיהם שלא לאכול בפשטי"דא אפי' קרעו ש"ו וטחו בכותל א"ל ביבש וקבלתי שנמצא בתשובת ישנות בזה הלשון ואין נוהגן לאכול כחל רק בצלי ועיסה ולשון זה מובן דר"ל בפשטי"דא אע"ג דהאידנא רגילים במדינתינו לאפות הפשטי"דא מכל דבר במחבת של ברזל שקורין בעק"ין ואיכא למיחש שמא יאפה אח"כ בה פשטי"דא של בשר ואפי' אם היה הבעק"ין חדש אסור מטעם זה וגם איכא למיחש שמא יחתוך חתיכות קטנות שומן של בשר וישימ' בפשטי"דא עם הכחל והרבה פעמים נשאלתי מן הנשים על כך אי שרו למיעבד הכי אלמא רגילין כך וה"ל כמו בשל קדרה מ"מ לא חזינן בקמאי דהוו מחי בנהיגי היתר בפשטי"דא ע"י קריעה ש"ו כמה פעמים על פני כולו וגם מחתכין אח"כ לחתיכות קטנות אמנם לאפות כך במחבת שקורין בעק"ן אין להקל כלל ע"כ ונרא' בעיני מה שכתב מהרא"י לאסור הפשטי"דא באגן משום דדמו לבישול אף ביבש דינא הכי ואף שהמרא"י איירי באינו יבש כדמוכח מדבריו מ"מ לאו דווקא קאמר ועיקר דבריו להתי' אפי' בלא יבש בפשטי"דא ושלא למחות באותן הנוהגים היתר בדבר אלא שהצנועי' מושכים ידיהם ממנו והאידנא נהגו הכל כצנועים שלא לאכול בפשטי"דא כי אם ביבש ושיעור מתי נקרא יבש כתב מהרא"י וז"ל העולם אומרים דלאחר ל' יום נקרא יבש ויראה קצת סמך לדבריהם דבסמ"ג כתב בהל' פסח דעיסה המדובק בשולי החביות מקרי יבש לאחר שלשים יום אע"ג דס"הת וה"ג בעי התם שני חדשים שאני התם דבעינן שנתייב' כל העיסה לגמרי דכולה חמץ הוא אבל הכא לא בעינן רק שנתייבש החלב שבתוך הכחל לא בעינן כולי האי מצאתי בקיבוץ אשת מהר"ר שלו' שאלתהו אם מות' לעשו' פשטי"דא מכחל של עגל והשיב לה שאסור עד אחר ל' יום ע"כ והיינו שהור' לצנועי' ודווקא בפשטי"דא אבל לאכלו צלי פשיט' דשרי לכ"ע בלא יבש ואף לצנועי' ועוד נראה בעיני דאפי' אחר צלייה אסור לבשלו אע"ג דמדמה להדדי כחל וכבד שכתב בתשובה ונהגו שלא לבשל כחל וכב' וא"כ נימא כיון דכבד מותר אחר צלייה ה"ה נמי כחל לא תימ' הכי כי כבד טעמא משום רוב דם להכי לא התירו אותה בבישול לכתחילה כ"א אחר צלייה אבל כחל דאיסו' משום גזירה היא כדפריש' אין חילו' ועוד כתב מהר"אי גם שלא לאפו' כחל בפשטי"דא עם בשר בתנור אחד א"ל בפי התנור אבל בשר עם כבד מותר ולית כאן בית מיחש ע"כ והיכא שעבר וביש' הכחל בין עם בשר בין בפני עצמה אפילו קרעו ש"ו וטחו בכותל נראה דאסור אף בדיעבד ואף שאינו מן הדין כלל מ"מ מאחר שכתבו הגאוני' דנהיגי בכל ישראל דלא מבשלי כחל כלל הוי כדבר שאסר במניין וקיימו וקבלו עליהם לאסור ומ"מ ביבש לא נ"ל להחמי' ואף לפי מ"ש הא דנהיגי שלא לבשל כחל כלל איירי אפי' ביבש מ"מ עיקר הגזירה לא נעשה כ"א כחל שלא נתייבש אלא משום לא פלוג אסרינן לכתחילה הכל לא דמי לכבד שדעתי נוטה שאם עבר ובישלה דמותרת כמ"ש לקמן בסי' נ"ד ואף ע"ג דכ' הרי"ף דשדרו ממתיבת' דהאידנ' לא בקיאין בחליטה ולא שרי למיכל שלוק' אלא היכי דטוו לה מעיקרא ואי שלקי לה מעיקרא אסור וכן המנהג בכל ישראל ע"כ שאני התם דלא פשטה דבריהם שהרי בעל השערים לא הביאו אלא אדרבה כ' ואי עביד כר"ת עביד וגם מה ששדרו ממתיבת' שדי ביה הרמב"ן נרגא וז"ל ה"מ לכתחילה אבל דיעבד היכא דקרעוה ומלחו וחתוכיה לתחת לא אסרינן ליה לכבדא ולמאי דבשיל בהדה שכיון שגזירת אחרוני' אין מדקדקים בה להחמיר בדיעבד שהתור' חסה על ממונם של ישראל גם תמיהני לפי דבריהם נהי דלא בקיאי' בחליטה בקריעה ומליח' וודאי בקיאינן כהא אומצא דאסמיק בחתיכה ומליחה שרי ולא מצינו שאסרוהו גאונים ז"ל ואף בכבד נמי לא שדרו ממתיבת' אלא דלא בקיאינן בחליטה ע"כ ויפה כתב שאין להחמיר כ"כ ולאסו' בדיעבד מאחר דלא יהבי טעמ' ברור למילתייהו ומ"מ נראה דאי בשלו הכחל אחר הצלייה דשרי בדיעבד שזו דבר שאינו בנמצא כ"כ ולא שכיחא וגם הוא דבר רחוק לאיסור: