ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן מו
דין כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת של חלב אם יש בחלב ס' כנגד הבשר החלב מותר והבש' אסור ל"ש קדם וסילק הבשר קודם שתנוח יורה מרתיחתו ל"ש לא קדם וסילקה ואם אין ס' הכל אסור ובסימן הזה מבוארים ה' חילוקי דינים בעניין תערובות בשר וחלב שכ' הסמ"ג ובעל השערים ר"י מדורא הוסיף עליהן וכתב ששה דינים והגאון המחבר מ"כ וז"ל וה"ה עה"ב הוסיף דין שביעי ואלו הן רמזי פרטי הדינים ואע"פ שהמחבר ז"ל סדר כל רמז בתחילת הדין העתקתים פה והיה לאחדים למען יהיו מוצעים לפני הקורא מסודרים כהלכתן וכמשפטם לריח ניחוח ולא יכשל בהם וידעם מתחלתו והחכם עיניו בראשו ויאמר לחכמה אחותי כשם שברור לו שאחותו אסורה:
הדין הראשון כף חולבת בת יומא שתחבו בקדירה של בשר אם יש ס' ממה שתחב מן הכף בקדירה הקדירה והתבשיל מותרין והכף אסור ואפילו בדיעבד אוסר אם חזרו ותחבו בין בבשר בין בחלב כל זמן שהיא בת יומא ואם אין ס' אז המאכל אסור בהנא' ואסור ליתן אפילו לכלב דעלמא ואפילו לגוי דעלמא כ"ש דאסור לשפחתו ולכלבו והכלים שנאסרו בבשר וחלב אסורין גם כן ומיהו מותר ליתן בתוכן דבר צונן ודווקא יבש אבל דבר לח אסור וכן מותר לרחוץ ממנו ראשו שקורין לויגא והכלי שנאסר בבשר וחלב אם שוב בישלו בו מאכל אם הוא בת יומא כל המאכל אסור ואם אינו בת יומא ישליך דמי קדירה לנהר והמאכל מותר:
דדין השני כשאין כף ב"י אפילו אין ס' הכל מותר הקדירה והתבשיל אבל הכף אסור לכתחילה בין עם בשר בין עם חלב אבל בדיעבד אם תחבו באותו מין שתחבו בראשונה מותר וכן קדירה של בשר שאינה ב"י ובישל בה חלב אסור לבשל באותו קדרה לא בשר ולא חלב ואם של מתכת יגעילנה לאחר מע"ל של בישול שני ואם של חרס אין לה תקנה ודין אם בשלו בקדרות של בשר ירקות או כיוצא בו לא אמרינן שבישל זה נעשה גיעול ואסור לבשל בו חלב וכן איפכא:
הדין השלישי דין כשבא החכם להתיר האיסור בששים צריך לחקור אם אחר שתחבו בקדירה נתנו מים בקדרה שאז המים שנתוספו אין מצטרפין:
הדין הרביעי דין אם נשפכו מים שבקדרה וספק אם היה ס' או לא אם הוא מין בשאינו מינו אסור ואם הוא מין במינו אם ידוע שהיה רוב תולין להקל ואם אינו ידוע שהיה רוב אסור והיכא דאין אדם יודע לשער לפי שאינו בקי ואחרים הבקיאים יודעים לשער אינו קרוי ספיקא ואסור ובארנו דאם נתערב במינו ובשאינו מינו ונשפך אפי' היה ידוע שמינו ההיתר היה רוב לא אמרינן סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומים רבה עליו ומבטלו אלא אסרינן:
הדין החמישי דין אם בישל בקדירה של איסור ב"י כל התבשיל אסור שהרי צריך ס' נגד כל הקדירה ואם בישל בקדרה שאינה ב"י התבשיל מותר אבל אסור לבשל בקדירה של איסור אפי' נטל"פ ואם שמו פלפלין בקדירה של איסור אפילו אינה ב"י אסור אם התבלין מורגשים במאכל ומתובלים היטב:
הדין הששי דין כלי של איסור שהוחמו בו מים תוך מע"ל חשוב ב"י אבל בבשר וחלב אינו כן ואפילו אם הוחמו מים תוך מע"ל בכלי של בשר או איפכא חשוב נ"ט לפגם ודין כל שלא שהה מעת לעת כ"ד שעות נקרא ב"י:
הדין השביעי דין אם שמו כסוי חולבת על קדירה של בשר או איפכא צריך ס' נגד כל הכיסוי ובארנו דאותן כיסויין שהם צרים וקצרים מלמעלה אפי' אין בני יומא אפ"ה חשיבי כב"י אבל אם הם רחבים מלמעלה דינן כשאר קדרות שאם אינן ב"י אינם אוסרים:
איתמר כזית בשר שנפלה לתוך היורה של חלב אמרינן בשר אסו' חלב מותר ומיירי שנפלה לתוך יורה רותח וקדם וסילקו קודם שנח מרתיחתו דמיבלע בלע מיפלט לא פליט היינו מה שבלע ואע"ג שהחלב בולע שמנונית הנפלט מן הבשר אין בו שיעור לאסור אותו אבל אין בחלב ס' כנגד הבשר אפי' סלקו מיד הכל אסור ע"כ והנה דברי הסמ"ג שכ' הא דאמרי' כגון שנפל לתוך יורה של חלב רותח דמיבלע בלע מיפלט לא פליט פירושו מה שבולע השתא אינו פולט שכל זמן שאינו נח מרתיחותיו אינו פולט אבל מה שבלע קוד' לכן הוא פולט שהרי דבר הנרא' לעינים כשנותנין ירק בקדירה רותחת משתנים מראית המים ובשר שמן נימוח בתוכה ונראית שמנונית על הרוטב ע"כ ולפ"ז לא מהני הא דקדם וסלקו אלא לרב דס"ל כר"י דמין במינו במשהו דא"כ אי לא קדם וסילקו מפלט פלט החלב שבלע והחלב נעשה נבילה ואוסר כל החלב במינו אבל לדידן דק"ל מין במינו בטל בס' אין חילוק בין קדם וסילקו ללא קדם כל היכא שיש ס' בחלב אז החלב מותר ואם לאו אסורה וכ"כ הר"ן בשם ר"ת וכ"כ הטור ותו מסקינן חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה אמר רב לוק' על אכילתו ואין לוקה על בישולו ומפרש בגמרא שבא מיורה גדולה ולצדדין אמר רב למילתיה אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב הבא מיורה גדולה שנתבשל בה שיעור מזה ומזה ונאסרו לוק' על אכילתו שאכל שיעור של שם א' ואין לוקה על בישולו דאם בישל כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זה עם זה לפי שאין מצטרפין מכלל התירן לקרות איסור עד שיהא בכל א' לעשות איסור לעצמו ולוי אמר אף לוקה על בישולו וכן תנא לוי במתני' כשם שלוקה על אכילתו כך לוקה על בישולו ובאיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלין אותו מחמת בישולו והלכה כלוי דתנא דמתני' מסייע ליה וכ"פ הרמב"ם ז"ל:
קודם שנתחיל מתני' דכחל נסיי' דיני תערובות בשר בחלב וחילוק הה' דינים שכ' הסמ"ג ור"י מדורא הוסיף על ה' וכ' ו' דינים ואעתיק אותם ואפרש אותם ואוסיף עליהם לתקנן כפי הצורך לפסק הלכה ואח"כ אוסיף דין שביעי וז"ל דין בישול בשר בחלב או איפכא אם הכניסו כף חולב' בקדיר' של בשר רותח או איפכא כל מה שנכנס מן הכף בקדירה יש לשער שאין לעמוד על הדבר כמה איסור יצא מהן אבל מה שלא נכנס לקדירה א"צ לבטל אפי' אם הוא של מתכת דחם מקצתו חם כולו מ"מ לא אמרי' דהולך בליעתו בכולו וכבר בארתי זה בכל הצורך בפג"ה סי' מ"א והר"י י"ש ל"ך שש"ה דינים:
הראשון כף חולבת בת יומא שתחבו בקדיר' של בשר אם יש ס' ממה שתחב מן הכף בקדירה הקדר' והתבשיל מותרין והכף אסור מפני שבלעה מן בשר בחלב ואפי' בדיעבד אוסרת אם חזרו ותחבו בין בבשר בין בחלב כל זמן שהיא ב"י ואם אין ס' אז הכל אסור אפי' בהנאה ומיהו כלי שנאסרו מחמת בשר בחלב מותר להשתמש בהן דבר צונן או כל דבר שאינו צורך אכילה כגון מים לרחוץ ראשו שקי' לאויגא כדאמרינן גבי חביות של י"נ דאסו' בהנאה ואמרינן בפ' א"מ רמא ביה גוי חמרא מותר לישראל למירמא ביה שיכרא ובפ' אלו מציאות דף ל"ג מצא חביות של יין פי' מקום שרוב גוים שמותר משום מציאה היין אסור בהנאה והחביות מותר וסתם חביות של חרס הן דלא שייך הגעלה והא דחרס הדריוני אסורה בהנאה משום דרוצ' בקיומו בדבר אחר פי' שורי' חרסים חדשים ביין ומיבשין אותם וכשהן רוצים שורים אותן חרסים במים ויצא היין הנבלע בו ושותין אותו ומסיק התם דאסור לסמוך בו כרעי המטה באותו חרס כו' וז"ל הסמ"ג חל"ת סי' קמ"א דף נ"ב ע"ב אעפ"י שחרס הדריוני שהוא שברי חרס חדשים הבלועי' מיין נסך ואומר שם דאפילו לסמך בה כרעי המטה אסור זהו לפי שרוצה בקיומו מפני היין הבלוע שמפליטין אותו במים ע"י שרייה עכ"ל א"כ לפי דבריו ה"פ אעפ"י שמשתמשין בו שימוש אחר מ"מ ניחא ליה לעולם שיהיה בו יין כדי להפליטו וכו' אבל רש"י שמפרש שרוצים בקיומו של יין מפני חרס וכו' א"כ מ"ש משאר קדירות של בשר בחלב שניח' ליה ג"כ באותו איסור בשביל הקדרה לשימוש ד"א ונ"ל אפשר שדעת רש"י ה"פ ניחא ליה בקיומו של יין בשביל החרס שיהיה חזק לסמוך בו כשהוא ממולא ביין ונ"ל עוד לפרש עיקר שדעת רש"י כר"ת שפסק שם כיון דליכא איסורא בעיניה כמו חרסים כו' דהוי איסורא בעיניה פירש משום רוב יין הבולע וכולי ומ"ה אסור אבל שאר קנקנים וכל הדומה לו לא ומ"ה פסק ר"ת דקדרו' של בשר בחלב מות' להשתמש בהן בצונן ומסתמ' רש"י ל"פ על זה כי חילוק זה איתא שם בגמרא ולכך נראה שאף רש"י מודה בקדירות של בשר בחלב וסובר כחילוק של ר"ת ופי' סמ"ג אינו מיוש' שהרי מקש' שם למאן דמתי' רוצ' בקיומו והא רשב"ג אסר לעשות מנוד שלהן שטוחין לחמור והא הכא דרוצה בקיומו ע"י דבר אחר והיינו כפי' רש"י ואפשר לדחוק שהמקשן סובר שם כיון שהיין בלוע בתוך הנוד ג"כ ניחא ליה בשביל להשרות הנוד במים כשיצטרך כמו שמתרץ שם על אותו קושי' גזירה שמא יבקע הנוד ויטלנו ויתפרנו על נאדו ופי' רש"י ויתן יינו של גוי טעם ביינו של ישראל ע"כ א"כ משמע דנוד ג"כ הוא בולע מאוד וא"ל למה לא יהא מותר להשתמש בקדירה אפילו כל שאר משקים כמו שמותר לתת בתוך החביות של יין נסך שכר וה"ה כל שאר משקין חוץ מיין ל"ק דמש"ה מותר לשם שאר משקין משום דכולן מבטלין לטעם יין אבל הכא אין מבטלין טעם בשר בחלב שבו ויהא לפעמים בולע אפי' ע"י צונן אם יעמוד המשקה או דבר לח יום שלם דהוה כבוש והוה כמבושל וכ"כ ר"ת להדי' דקדירו' הבולעים מבש' בחלב או האסורים משום חמץ בפסח מותר לתת לתוכן דבר יבש אבל לא דבר לח וא"כ מ"ש לעיל שמותר לתת לתוכן דבר צונן היינו יבש קאמר וכ"כ המר' בפ' א"מ דדבר לח אסור וכ' בא"ז קדרה שבשל בה בשר בחל' נאסר' אם שוב בשלו בו היתר אסור באכילה אעפ"י שאינו ב"י דבאיסו' הנאה אין לחלק בין ב"י לשאין ב"י ואם ב"י היא כל המאכל אסור ולית ליה תקנתא ואם אינו ב"י ישליך דמי קדירה לנהר והמאכל מותר אבל המאכל הנאס' משום בשר בחלב אסור בהנאה ל"מ דאסור ליתן לשפחתו או לכלבו שהרי נהנה מהם אלא אפילו ליתן לכלב דעלמא או לנכרי דעלמא אסור ליתן וכן הביא מהרא"י בשערי' ורב גובריה דמהר"ם בת"ח שלו שחולק על שניהן וז"ל ול"נ דלפי מה שנהגו לחום בו חמין אין לחוש גם לזה וכמ"ש הרא"ש לעניין סכין של ע"ז ששחט בו וכמ"ש בי"ד סי' י' וכ"פ בא"ו הארוך כלל כ"א בהדיא עכ"ל ולא דבר נכונה כי לא נהגו לחום אלא לאוגא בעלמא לחוף ראש אבל לא מים הראויי' לשום מאכל ומשתה והא ראייה שמות' שם לכתחילה גם מה שמדמ' לסכין ששחט בה אינו דמיון גמור דשמ' הנאת בישו' אינו חשוב דבר מועט כמו שחיט' ועו' הלא בפ"ק סימן י"א שדיתי נרגא בדברי הרא"ש ופסקתי כדברי הרשב"א שצריך להשליך כדי הנאת החיתוך לים המלח:
השני כשאין הכף בן יומו הכל מותר הקדירה והתבשיל ואפי' אין בו ס' לבט' הכף אבל הכף אסורה שהרי בלוע מטעם בשר בחלב ואסור להשתמש בו בין בבשר בין בחלב אך בדיעבד אינו אוס' מחמ' בליע' ראשונ' שהרי אינה ב"י מבליעה ראשונה פי' אם תחבו אותו הכף חולבת בקדירה של בשר שלא היה הכף ב"י ואח"כ תחבוהו בדיעבד בקדירה בשר על זה אמר בעל השערים שאינה אוסרת בדיעבד וכו' אבל אם תחב אח"כ בקדירה חול' אסורה שהרי היא ב"י מחמת בליעת בשר וכן ראיתי בסמ"ג להדי' באילו ה' דינים וכמו שהדין עם כף שאסור להשתמ' בו בין בבש' בין בחלב כן הדין בקדיר' כאשר פסק הטור בשם הר' פרץ וז"ל קדרה אפילו אינה ב"י ובשל בה חלב אסור אח"כ לבשל בה מתחילה לא בשר ולא חלב לפי שהוא בלוע בבשר בחלב אלא אם היא של מתכת יגעילנה לאחר מע"ל של בישול שני ואם היא של חרס אין לה תקנה אלא שבירה ודעת העיטור הוא רחוק מן הדעת ע"כ לא הזכרתי אותו שוב כתב הטור בשם הרשב"א וז"ל שאם בשל ירקו' מותר לבשל בה אח"כ גבינה שנתמעט בליע' הבש' ונקלש עד שאין שם ראוי לחול עליו שם איסור בשר בחלב בד"א כשבלע היתר כמו שאמרנו אבל בלע דבר האסור לעולם הוא באיסורו עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן הראוי ללבן ע"כ ובוודאי מיירי בכלי שטף ומכח הגעלה בא להכשירו מאחר שעדיין איסור לא הגיע ולקח דין זה ממה שאמרו בפר' חטאת שמותר לבשל שלמי' של האידנא בקדירה שבשלו בה שלמי' של אתמול ולא אמרי' שממעט באכילתן אם נחשיב משלמים של אתמול לפי שכל יום נעשה גיעול לחבירו ה"נ בכה"ג אכן התו' כתבו דליכא ראייה מהת' דהא אפי' בשל חטאת שרי לבשל באות' קדיר' שלמי' והרי ממעט באכילתן דמיתסרי לזרים ולנשי' דאינ' נאכלת אלא לזכרי כהונה וגם מיפסלי ביוצא דהוי טעם שני באיסור וע"כ התם הוי טעמ' משו' דמין במי' מדאורייתא בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא וכ"כ ס"ת והסמ"ג ואם באת לחלק דשאני התם דמ"מ ליכא איסור גמור אלא מיעוט אכילה ומ"ה אמרינן נעשה גיעול א"כ נוכל נמי לומר דלעולם לא אמרינן שיעשה גיעול אלא בדבר שאף לחבירו אין בו איסור ממש אבל לעשות גיעול להתיר בו אח"כ חלב שהיה איסור גמור עם ראשון לא מהני אלא הגעלה ממש כמו לכלי איסור וכן הוא גם הוראתו דבר תמוה כי רוב המחברים הצריכו להשמיע לנו שאם חממו מים בנתיי' שלא נחשב מע"ל מעת החימום של מים כי אם מתחילת בישול הבשר כמ"ש לקמן ולמה צריך כל זה שהרי אפילו מספיק להגעילה ושרי לבשל אח"כ לתוך מע"ל של בישול הבש' אלא עיקר כדפרישי' דאין שייך לומר נעשה גיעול להכשיר האסור ממש וכן עיקר:
השלישי כשבא החכם להתיר האיסור שנפל בקדיר' או הכף בס' צריך לחקור אם לאחר שתחבו בקדיר' נתנו מים בקדירה כי שמא מתחילה לא היה שם ס' ונאסר הכל ומים שנתנו אח"כ אין מצטרפין ואף שהטור השיג ע"ז כב' כתבתי בפג"ה בסי' נ"ט שלא כדין השיג עליו:
הרביעי אם נשפכו מים שבתוך הקדירה וספק אם היה ס' או לא לדברי רש"י שמפרש טעם כעיקר דרבנן דנין להקל בספק ולפי' ר"ת שאמר הטעם כעיקר דאורייתא דנין להחמיר והיכא שספק לאדם שאינו יודע לשער לפי שאינו בקי לשער אבל אחרים הבקיאים יודעים אינו קרוי ספיקא ואין להתיר אפי' לפי' רש"י דטעם כעיקר דרבנן אכן כבר כתבתי בשמעתא דזרוע בשלה דדברי ר"ת עיקר ומין במינו דאורייתא בטל ברוב אלא מדרבנן בעינן ס' אזלינן להקל וכ"כ הטור וז"ל ואם נתערב מין במינו ונשפך בעניין שאין יכולין לעמו' עליו לשערו אם נתברר שהיו רובו היתר מותר דספיקא דרבנן דנין להקל וא"ל התבאר שרובו היה היתר אסור ואם נתער' בשאינו מינו ונשפך אסור דספיקא דאורייתא לחומר' וכת' הרשב"א שאם נתער' במינו ובשאינו מינו ונשפך רואין את שאינו מינו כאלו שאינו ותולין להקל לומר שמינו היה רוב ותיבטל כי היכי דאמרי' רואין את מינו כאילו שאינו להקל ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו למאן דאית ליה מין במינו לא בטיל וצריך פירש לדבריו דהאי תולין דקאמר אינו רצה לומר שאינו ידוע שהיה בו רוב במינו אם כן הוי ספיקא דאורייתא (וכב"ר קאמ"ר היכא שידו"ע שהי"ה ב"ו רו"ב) אלא בודאי איירי שידוע שהיה בו רוב ובא לומר דלא תיזל בתר שאינו מינו דלא שייך בהו ביטול ברוב אלא נתינת טעם אלא תסלק אותה וא"כ הוי כאילו הוא מינו ותולין דקאמר ר"ל תולין להקל ולומר שהיה בו ששים מאחר שמינו היה הרוב או ר"ל תולין להקל כאילו מינו היה הרוב ושלא במינו חשבינן כאילו לא היה שם אבל לעולם עיקר ההיתר שאמרינן שמא היה בו ששים והלשון מגומגם ואעיקר דבריו אני חולק כי מה שמדמה דבריו לסלק את מינו כו' נ"ל שאין זה דמיון כלל דבשלמ' התם גבי מין במינו אין בו איסור משום צד נתינת הטעם אלא שגזרת הכתוב שאינו בטל לר' יהודא מין במינו ומ"ה כי איכא נמי בהדי' מין בשאינו מינו אמרינן סלק את מינו כדי שיבטל הטעם בשאינו מינו וממילא יותר הכל אבל הכא שאוסר את שאינו מינו בנ"ט מדאורייתא א"כ היכא שנשפך הרוטב אפילו א"נ מינו בהדי' ס"ס עדיין בספ' עומד' וספיק' דאורייתא לחומר':
החמישי אם בשל דבר בקדירה של איסור כגון של גוי אם היא בת יומא התבשיל כולו אסור שהרי בתבשיל אין בו ס' של קדירה דמשערינן כאילו היתה הקדירה כולה של איסור ולא משערינן במה שבלע דלא ידעינן כמה בלעה ודינא הכי הוא דלעולם אזלינן לחומרא ואם בשר של איסור נפל בקדירה של היתר לא נשערים בס' כ"א ברוטב ובחתיכה ולא במאי דבלע בקדר' של היתר כמו שביארתי בפג"ה סימן ד' ואם בישל היתר בקדירה של איסור לא נשערין במאי דבלע בקדירה של איסור מן האיסור בתחילה אלא רואין אותו כאילו כל הקדרה איסור כמו שביארתי ג"כ לשם בסי' ל"ו אבל אם בישל היתר בקדרה של איסור שלא היתה בת יומא התבשיל מותר דנ"ט לפגם מותר לכתחילה אבל אסור לבשל בקדרה של איסור אע"ג דנ"ט לפגם כדאיתא בשילהי ע"ז דגוזרין שאינו ב"י אטו בת יומא וכת' המרדכי שאם שמו הפלפלין בקדר' של איסור שאין ב"י הכל אסור דחוליי' משויא לשבח וכ"כ האגור בשמו ומ"מ נ"ל דווקא שהקדיר' דהיינו המאכל מתובלת כראוי שניכר ומורגש היטב חריפת הפלפלין אבל בדבר מועט אין לחוש:
הששי כאשר כתב ר"ב שהחכם שבא להתיר התבשיל המבושל בכלי של איסור ע"י שהקדיר' אינה בת יומא או פעמים שיש שבוע צריך לחקור אם הוחמו בו חמין היום או תוך מע"ל שנעשה בו האיסור שכך שוין המים לבדן כמו האיסור עצמו שכל המים נעשה נבלה כיון שלא היה ס' לבטל טעם פליטת הכלי שבכל הקדירה וחזרו ונבלעו אבל אין הדין כן בהיתר כגון בשר בקדירה של חלב או חלב בקדירה של בשר דאם הכלי אינו ב"י אז הכל מותר אע"ג שנעשו בהן מים חמין לפי שכל המים אין בהם פליטת איסור מן הכלי שהרי הן היתר בכלי וכי חזרו ונבלעו לא נבלעת מעט מן הבשר שנפלט מן הכלי או מן החוב המעורב במים שהרי י' ידות חזר ונבלע מן המים של היתר יותר ממה שחזר ונבלע מן הפליטה של כלי דדוקא באיסור אומרים חתיכ' עצמה נעשית נבילה שכל המים קרויין איסור וגם יש להתיר מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט הראשון בכלי והכלי במים וחזר ונבלע בכלי הרי ג' נותני טעם וכל שכן אם הוחמו בו מים הרבה דאיכ' נ"ט הרבה פעמים דמותר אבל מ"מ אינה מותר אם הוחמו בין בישול השני של חלב לבישל הראשון של בשר בתוך מע"ל אפי' הוחמו כמה פעמים כדפי' לעיל. בצרפת נוהגי' נ"ט לפגם מע"ל מיהו יש נוהגים בזה המלכו' כרש"י דנ"ט לפגם אפי' לילה אחת וכ"כ ריב"ם אחיו של ר"ת דנ"ט לפגם אפי' לילה א' מדאמ' דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דמשמע דוקא ב"י אבל אינה ב"י נפגמה אפילו בלא מע"ל וכ"כ הרא"ש וזהו דעת רש"י וכן הוא דעת ר"ת וז"ל הסמ"ג ושיעור ב"י זהו מע"ל אמנ' השי' ר"ת בתשובה א' כי פירשו כל רבותינו דלינת לילה פוגמות וכן מוכיח הל' דקאמר לא אסר' תורה אלא קדירה בת יומא ואינו אומר מעת לעת אמנם מאחר שאין ידוע לנו מי גורם פגימ' הטע' אי תחילת הלילה או סופ' או כולה צריך שתעמו' כל הלילה בלא בישו' ועל דא אנא סמיך והמחמיר תע"ב ויש לחוש מפני החסרון ע"כ ור"י אומר כי לדברי המחמיר ומצרי' מעת לעת יתיישב יות' מה שמצריך שביר' ומריקה ושטיפ' אחר בישול חטאת כי כל שעה שבשלוה בכלי חרס או נחשת אפי' שחרית בתחילת היום בעמוד השחר דלמחר יהיו בלועים הכלים מאיסו' יותר כי אין כאן נ"ט לפג' שהרי הוא בתוך מע"ל וכיון שחל עליהם איסור מריקה ושטיפה תו לא פקע ואין תקנה להשהותו עד יום השני כדי שלא יהא בני יומא ע"כ וכ"ד הרא"ש נוטה, וכ"כ בהג"ה בשם רשב"ם ז"ל וז"ל מהרא"י בשערים שלו ודין בן יומא נהגו העם להצריך מע"ל סמ"ק והמנהג פשוט הוא:
דין השביעי אם שמו כיסוי חולבת על קדירה של בשר או איפכ' צריך ס' נגד הכיסוי ומצאתי בהג' ש"ד הועתק מן הקובץ וז"ל כיסוי מקדירות של בשר ושמו אותה על קדירה חולבת אסור הכל ואין שייך נ"ט לפגם שהרתיחה עולה ונוגע בכיסוי תמיד ונעשית בת יומא ע"כ ונראה לפרש טעמ' דחשבינן כאיסור בעין וגבי איסור בעין אין שייך לומר נ"ט לפגם וכן קבלתי ונראה בעיני דווקא באותן כיסוי שהן קצרים מלמעלה ויש בהם כעין חלל כמו שיש בהרב' כיסוי יין ואז א"א לקנח יפה שיהא נקי מן הרתיחה והזיעה שעולה שם אבל בכיסוי מים שהם רחבי' למעלה ויכולה היד לשלוט בהן לקנח יפה אין לומר שהוא איסור בעין ומות' וי"ר לפרש שהוא אסור בלא טעמא נעשית ב"י אלא משום שמחלי' לי' כעין צנון משום שהרתיח' עולה תדי' ולפי זה כל הכסוי נאסרים אבל מ"מ קשה דלא אשתמיט שום גאון או מחבר לחלק בין כיסוי לעניין ב"י מדין שאר הקדירות אלא כדפי' שיש חילוק בין כיסוי לכיסוי ובימיה' לא היו הכיסויים נעשים בענין שיהיו קצרים כ"כ למעלה והיה דינו כמו שא' ולפי זה כיסוי שהוא נקוב למעלה ואינה ב"י מותרת אבל אם היא ב"י אסורה אפי' נקובה מלמעלה וכן נמצא בהג"ה עוד נמצא כתוב בהג"ה חדשה ואם לקח כיסוי מקדירה של בשר שמתבשלת אצל האש וכסהו על הקדירה חולבת צוננת אר"י הכל אסור וגם הקדיר' דכיון דרותח הואי א"א שלא בלע הקדרה חולבות מן הבשר מידי דהוה אטיפה רותח' שנפלה על קדירה שבלעה אעפ"י שצוננת עכ"ל ואל תשגיח בהכי דאפי' שתי קדירות חמות שנוגעות זה בזה מותרת כמו שכתבנו לעיל בפג"ה דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע ולא דמי לכיסוי דלעיל דאסרינן היינו כשהקדירה היא רותחת ועולה רתיחתה למעלה וחשבינן כאילו נגעה המאכל בגוף הכיסוי אבל בלא כיסוי בנגיעה בעלמא ליכא למיחש ואפי' למאן דבעי למיסר שתי קדירו' הנוגעים חמין זו בזו אבל הכא שהקדירה צוננת מאי איכא למיחש ולא דמי לטיפה רותחת שאוסרת הקדירה עד קליפה דאמרינן אדמיקר ליה בלע בקליפה וכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם ואפ"ה אין המאכל נאסר כלל אבל הכיסוי של חרס שהיא יבשה אין אוסר בנגיעה בעלמ' הקדרה הצוננת והמאכל פשיטא דפשיטא דלית ביה בית מיחוש כלל עוד כתב באותה הג"ה אם נפל טיפה על הכיסוי ושהה אח"כ על התבשיל אז אפ"ה התבשיל מותר אם הוא ברוטב ששים כנגד הטיפה (כנגד הרוטב) ולא אמרינן שצריך ששים כנגד כל הכיסוי ואל תשגי' בה בשלמ' מה שמסייע הרוטב שבקדיר' לבטל הטיפ' שבלוע בקדירה ואינה אוסרת היתר בלוע כמ"ש ראב"ן אבל הכא נהי דהרתיח' עולה עד הכיסוי מ"מ הרוטב אינה מצטרפ' עמה וא"כ אם אין ס' בכיסוי נגד האיסור שנפל עליה נעשי' הכיסוי נבילה כאשר כתבתי לעיל בפ' ג"ה ס' ל"ו: