ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן מא
דין ז' דברים הם הצריכים נטילה ההולך בין המתים ההולך מבית המרחץ והנוטל צפרניו החולץ מנעליו הנוגע ברגליו והחופף את ראשו היוצא מב"ה ובארנו דמי שעומד באמצע הסעוד' ונזכר שנגע במקום מטונף דהיינו בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או מחכך ראשו צריך נטילה אחרת אבל ברכה א"צ ואם נוגע במקום מגולה כגון בפניו או מקומות מגולים שבזרועותיו לא נקרא מקום טנופות ואם הניח ידיו אחר נטילה בבתי ידים ש"ד:
כתב המר' בפ' א"ד ועל הדברי' הצריכים נטילה אשר שאלת אי סגי בנקיון בעלמא בלא מים דבר שא"א להתברר בראייה ברורה אין לעשות פרוקא לסכנת וטוב להחמיר ליטול במים ואילו ז' צריכין נטילה אחריהם ההולך בין המתים ההולך מבית המרחץ הנוטל צפרניו החולץ מנעליו הנוגע ברגליו והחופף את ראשו ההולך מב"ה ה מהרי"ף כ' בתשוב' להרמב"ן ונמצא בתשובות הרשב"א מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע במקו' מטונף ודאי צריך נטילה ולברך באמצע סעוד' כתחילת' וכך אנו עושין בלילי פסחים נוטלין ומברכין לטבול ראשון חוזרין ונוטלין ומברכין לטבול שני וכל שנגע שלא במקום מטונפות א"צ כלום ואיזה מקום המטונפות לדבר זה מסתברא שלא במקום הטנופת ממש אלא אפילו שוק וירך ומקומו' המכוסים באדם לפי שיש מלמולי זיעה וכן מחכך בראש אבל מקומו' מגולים בפניו ומקומו' מגולי' שבזרועתיו אין זה מקום הטנופת שאין שם מלמולי זיעה וצואה וכך אנו נוהגין ע"כ ונראה דבריו להצריך נטילה אבל לברך לא מצינו בד"ר שתקנו נ"י על זה גם לפי דעתי רחיצה בעלמא מספק' דהא כל זיעת הגוף סם המות חוץ מזיעת הפנים וחיכוך הראש או משום זיעה או משו' מיאוס בל תשקצו וכ"ז והדומ' לו לא תיקנו נטילה אלא דחמירא סכנתא מאיסורא וחייב לרחצם אבל אין אני רואה חיוב ברכה ולא מצינו שתיקנו חכמים ברכה באמצע הסעודה כי אם הלך והיפליג גם מ"ש שנוטלין ומברכין ליטבולי' כו' לא שמעתי ולא מצאתי כ"א לפני סעוד' אבל לא בתוך הסעוד' איירי וגם לשם מצינו שחייבו חכמים בכך משום כל שטיבולו במשקה שצריך נטילה ומ"מ אנו אין מברכין האידנא לכל דבר שטיבולו במשקה כמ"ש לעיל בהל' נ"י עוד מצאתי שכ' הכל בו שאם הניח ידיו אחר נטילה בבתי ידים שפיר דמי ע"כ: