ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן מ
דין מי שיצא מב"ה ורוצ' ליטול ידיו לאכילה אז יטול ידיו אפילו בשטיפה אחת מספקת ויברך אשר יצר וינגב ואח"כ יטול ידיו שנית כדין הנטילה ויברך ברכת נ"י (גם בו כתב שא"צ נטילה לתפילה חוץ מתפילת השחר שהיא בבקר כ"א נקיון ולקטנים לא בעי מידי אכן ברכת א"י צריך בכל פעם שנפתחו נקביו):
פסק שאלו לרש"י מי שיצא מבית הכסא ורצה ליטול ידיו לאכילה אם צריך ליטול ב"פ והשיב שאלתי את ר"י בר יקר ואמר שצריך ליטול ב' נטילות על הראשונים אשר יצר ועל הב' ענ"י אבל אני ס"ל נטילה אחת עולה לכאן ולכאן וכ' הטו' וז"ל ומהר"ם מכ"ב היה נוהג כר"י בר יקר דאי בנטילה א' מברך אשר יצר ואח"כ ענ"י הוי הפסק וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל ור' פרץ כת' דלא הוי הפסק וירא' לי להכריע לאחר ששפך פ"א על ידיו ומשפשף מברך א"י ואח"כ בשעת ניגוב ענ"י מ"ש רבינו בשם הר"ם כ' בהג"מיי בהיפך וז"ל והנפנה ורוצה לסעוד פסק הר"ם דבנטילה אחד עולה לכאן ולכאן אם מובטח לו שנטל נטילה הגונה וברכת א"י לא הוי הפסק בין נ"י לברכת המוציא דכיון דבא נמי לטהרת ידים לא גרע מגביל לתורא דלא הוי הפסק ע"כ וכ"כ בהג"מ פ' א"ד וכ' לשם שלא נוהגין כר"י בר יקר אלא כרש"י ומ"ש הטור לאח' ששפך מים פ"א כו' נראה בעיני דלאו דוקא הוא אלא אפי' אחר שנטהרו לגמרי יכול לברך ואח"כ ישפשפם ויברך שנית קודם ניגוב מאחר שאסור לאכול בלא ניגוב הוי שפי' קודם לעשייתן והראשונים לא הוי הפסק דעיק' הברכ' של נ"י מאחר שאין יכולין לברך ממש עובר לעשייתן מפני שידיו טמאות ע"כ מאחרים אותה קודם הניגוב שיהא עובר לעשייתן בעניין הניגוב שהיא תכלי' הנטילה ומתיקון הנטילה היא כדפי' לעיל ולא קאמר הטור לאח' שנשפך פ"א אלא לרבותא בעלמא אע"פ שעדיין המים לא נטהרו והוה כאילו לא נגמרה הנטילה כלל אפ"ה יכול לברך א"י דהא ס"ס משפיכה הראשונה ידיו טהורות אבל ה"ה שיכול לברך אפי' אחר ששפך ב"פ וכן כתב הרא"ש בתשובה וז"ל העושה צרכיו ורוצה לאכול לאחר ששפך מים על ידיו פ"א או שתים וכבר ידיו נקיות יברך א"י ויגמור הנטילה ויברך ענ"י ע"כ והיינו כמו שפי' וזו ההכרעה נרא' בעיני יותר טוב ממ"ש המר' בשם מהר"ם שמתחילה יברך נ"י ואח"כ א"י משום דלא הוי הפסק בודאי אי עביד כך לית ביה קפידא אבל דרך המחוור במ"ש הרא"ש והטור לקבוע כל ברכה בשעתה כראוי וכדפי' וכבר הייתי נוהג כרא"ש והיה נראה בעיני להכריע כמותו כדי למעט (בנטיל"ה ע"ד שאמרו כל הנוט"ל ידי"ו לפירו"ת הו"א מגס"י הרו"ח לפ"י שהי"א נטיל"ה של"א צריכ"ה לי"ח) אכן לפי מה שראיתי שהרב ר"ש היה נוהג לנגוב ידיו בין שטיפה ראשונה משום שלא יהא דבר הנדבק בו כדפירש לעיל א"כ היכא שיצא מב"ה ראוי לנהוג כמותו יטול ידיו אפילו בשטיפה אחת מספקת ולברך א"י ולנגבה ואח"כ ליטול ידיו בשתי נטילות או ברביעי' ועכשיו נטילה ראשונ' לא תהא נחשב ליוהרא שהרי בהא לחיובא שצריך נ"י לצרכיו הגדולים דא"א שלא יקנח וה"ה לקטנים ושפשף אפילו לא בא ללמו' אח"כ או לברך אפ"ה צריך נטילה אלא שא"צ ראשוני' ושניים או תיקון מנא וכח גברא אלא לאכילה ומשום סרך תרומה אבל שאר כל היום אפילו לתפילה א"צ לדקדק בה אלא שיקח את ידיו וה"ה בכל דבר המנקה כאשר כתב הרא"ש בברכות וכ"ע מודי' בזה אלא שהרשב"א כ' שהנטילה שהוא בבקר צריך כלי וכל דיני נטילה ובפ' הרואה אי"ה נאריך בזה והיכא שהטיל מים ולא שפשף שמצוה לשפשף הניצוצים מעל בגדיו שלא יראה ככרות שפכה מ"מ היכא שהטיל ממקום גבוה או בעפ' תיחוח שאינ' צריך אפילו נטילה אלא יברך א"י לחוד בכל פעם שנפתחו נקביו כאשר כ' הרא"ש בתשובה והיכא שבא לאכול ואף שצריך נטילה בעבור האכילה וברכת א"י בעבור הקטנים לא יעשה שתי נטילות כ"א נטילה אחת כרש"י וכמ"ש: