ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן לט
דין דאסור לאכול עד שינגב את ידיו וצריך לברך ברכת נט"י קודם הניגוב ואם שכח לברך עד אחר הניגוב יכול לברך קוד' המוציא אבל אחר המוצי' לא יברך והטובל ידיו א"ע לנגב אבל השופך רביעית בפ"א צריך ניגוב:
גרסינן במסכת סוטה אמר ר' אבהו כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנ' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגומ' ופי' רש"י ככה יאכלו ב"י לחמם טמא אלמא דבר מיאוס קרי טומאה והטור כ' לחמם טמא בגימט' בלא ניגוב ידים וכ' המר' בפ' א"ד וכן הסמ"ג בשם התו' שהמטביל ידיו א"צ לנגב ידיו וכ' מהר"י קאר"ו נ"ל שהטעם מפני שאין שם מים טמאים כלל ומטעם זה נראה דה"ה השופך על שתי ידיו רביעי' בב"א שא"צ ניגוב כיון שלא נטמאו המים כלל כמ"ש רבי' בסי' קס"ב ואם נטל כל יד בפני עצמו צריך שישפוך על כל יד רביעית בב"א כדי שלא יהיה שם מים טמאים כלל ולא יצטרך ניגוב ע"כ ולא דיבר נכונה, כי הניגוב הוא מתיקון חכמי' ומשו' מיאוס כמו שפי' רש"י ולא תיקנו אלא בנ"י כמו שתיקנו דצריך מנא וכח גברא אבל בטבילת ידים שבא מצד טבילת גופו שהי' דאורייתא לא תיקנו ביה מידי ומאחר שהניגוב צורך הנטילה היא ומתיקון חכמים א"כ קודם הניגוב יברך שקרוי עדיין עובר לעשייתן אבל אחר הניגוב לא יברך ואם שכח לברך עד אחר ניגוב כתבתי בפ"ק דפסחים סי' כ' שיכול לברך עדיין קודם המוציא ולא אחר כך: