ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן יח
דין כל דבר שטיבולו במשקה צריך נ"י וכל דין נטילת מ"ר אבל ברכה אינו רשאי לברך ולשתיה א"צ ליטול ידיו משום שתייה אלא שמא יתן פרוס' לתוך פיו צריך ליטול ידו אחת והנוטל ידו לפירו' הוה מגסי הרוח ודווקא כשעושה כל דין נטילה אבל אם רוחץ דרך נקיות בעלמא לא חשיב כיוהרא ודווקא כשאין ידיו מטונפות אבל אם הם מטונפות צריכן רחיצה וכן לכל תבשיל אפי' תבשיל של חיטין אפי' יש בו לחלוחית הנוטל להם הוה מגסי הרוח:
נחזור לסוגיא:
אמר רב אידי בר אבין וכו' אין נ"י לחולין אלא מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע ד"ח שאומרים לרחוץ ג"כ משום נקיות רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך דדריש קרא דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים אר"א ב"ע מכאן סמכו חכמים לנ"י מן התורה א"ל רבא לר"נ מאי משמע דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור והא בעי טבילה אלא ה"ק ואחר שלא שטף ידיו במים נמי טמא אר"א אמר ר' אושע' כל שטיבולו במשקה צריך נ"י לפי שהמשק' עלול לקבל טומאה פי' שהשני פוסל בהן אפי' בחולין כמו שהשני פוסל בתרומה הצריכו כאן נטיל' משום סרך תרומ' וכ' ר' ירוחם סי' מ' דהא דמצריכין נטילה לטיבולו במשקה יש לו כל דין נ"י ומברך עליהם ויש לו כל דין מים הראשונים וי"מ שאין אלא משום נקיות ואין מברכין עליהם שלא תקנו נטילה אלא בפת וכן נר' עיקר ואין להם דין מה"ר עכ"ל ול"נ מאחר שאמר להדיא כל שטיבולו במשקה צריך נ"י א"כ בוודאי דין נ"י יש לו לכל מילי והוא מתקנות חכמים כמו שתקנו נטילה לחולין משום סרך תרומה ה"ה לטיבולו במשקה ומהר"ם כ' דהאידנ' לא נהוג דין זה אלא בימיהם שהיה טהרות אבל האידנא לא בעי נטילה אלא לאכילה ומ"מ הוא דברי יחיד בדבר זה ולעניין ברכה סמכינן עליו שלא לברך וכ"כ בה"ע וכ"כ המרדכי בפ' ע"פ בשם רשב"ט וכ' הר"ן בפ' ע"פ והא דבעינן נ"י למה שטיבולו במשקה טפי מלשתות משום דהתם לא עביד דנגע במשקין שבתוך הכוס אבל הכא עביד דנגע במשקין ע"י טיבול מיהו בפ' כ"מ משמע שצריך ליטול ידו א' ששתה בה ע"כ והיינו דתני התם כיצד סדר היסיבה אורחין נכנסין וכו' בא להם מים נוט' כ"א ידו אחת בא להם יין כ"א מבר' לעצמו וכ' שם הרשב"א נוטל ידו אחת דאע"ג דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח הכא שאני דמשום שמא יגע בידו ליין וכל שבמשקין צריך נ"י והיינו דל"צ אלא ידו א' ע"כ אבל התו' כ' נוטל ידו אחת מפני כבוד הברכה ולא דמי לנוטל ידיו לפירות דהוי מגסי הרוח כיון שאין נוטל ב' ידיו ע"כ משמע משום שתייה לחוד לא בעי נטילה וכן יראה מפי' רש"י שפי' על הא דמסקינן בפ' א"ל הממונה הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אח' ונכנס ומוקי התו' דמיירי בנכנס לשתות ופי' רש"י שהיו רגילין להאריך לשתות בשתיות לאחר המזון ומ"ה צריך ליטול שמא יתן פרוסה לתוך פיו ע"כ משמע דמשו' שתיי' לא בעי ליטול אפי' ידו א' אף שרשב"א מפרש משום שתייה דברי תו' ורש"י עיקר לגביה וגם הר' יונה נמי כ' בס"פ א"ד כדברי רש"י דלשתייה לחודיה לא הוה בעי נ"י אלא מפני שדרכן היה בשעת שתייה לאכול מעט לפיכך הצריכוהו נ"י והכי נהוג עלמא אר"א לא אמרו נ"י לפירות אלא משום נקיות בלבד ופליגא דר"נ דאר"נ הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח וכן הלכ' וכ"ד כל המחברי' ולא כסמ"ג שכתב שהלכה כרבה שאמר רשות שהלכה כדברי רבא שאמר כן לפי שהוא בתראי וליתא דדוקא מאביי ורבא ואילך הוא דאמרינן הכי כאש' הארכתי בזה בפרק כיצד הרגל סימן ד' ועוד מדקאמר תלמודא על מילתא דרבה כהאי לישנא ופליגא דר"נ משמע דליתא לדבריו לפי שהם חלוקי' על ר"נ דאל"כ הל"ל מתחלה דברי ר"נ ואח"כ דברי רבא בסדר המחלוקת אלא עיק' כמ"ש וכ' בסמ"ק ודוקא שנטל דרך נ"י לפירו' אבל נקיות לא מתחזי כיוהרא ופי' דרך נטילה שנטלן כדין מ"ר אבל נטלן שנכ' בנטילה זו שאין בה הכש' נטילה לית לן למיחש והרשב"א כ' דוקא שאין ידיו מטונפו' אבל ידיו מטונפו' צריך רחיצה וכ"כ ראבי"ה וכן בסמ"ק וכ' עוד הרשב"א דוקא שאכל הפירות בפני עצמן אבל טבל אות' במשקה צריכה נטילה משום כל דבר שטיבולו במשקה ובמ' כ' לאו דוקא פירות קאמר הנוטל ידיו להן הוא מגסי הרוח אלא אפילו כל תבשיל אפי' חיטין המבושלים מאחר שאינ' פת וא"צ נטילה הנוטל ידיו הוא מגסי הרוח כ"כ במר' פ' א"ד וכ' מהר"י קאר"ו בסי' קנ"ח ודוקא באין משקה טופח עליהן ול"נ דאפי' משקה טופח עליהן לא נקרא זה טיבולו במשקה אלא בישול קרי להו ולא גזרו אלא במה שצריך לטבול אותה במשקה אבל לא בלחלוחות של עצמו ומ"ה, א"צ נטילה לצלי וראייה ממה שפי' רשב"א לקמן בלם ליה אומצא ואכיל כשהי' אוכלו טובלו עם הפת ואמאי לא פירשו שהיה מנער כל טופח מן המי' וליחלוחי' המים שהיה עליו קודם צלייה אלא כל כה"ג לא נקרא כל שטיבולו במשקה: