אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן יז

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן יז

סימן טז

דין דיין בין קודם שנתן לתוכו מים בין אחר שנתן לתוכו ס"ם מים אין נוטלין ממנו לידים אבל משכר ודבש נוטלין מהם בשעת הדחק:

גרסינן בס"פ ג' שאכלו ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בפ"ה ונוטלין ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עלין בפ"ה ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א וחכ"א בין כך ובין כך מברכין עליו בפ"ה ואין נוטלין ממנו לידים והטעם לר"א שאין מברכין עליו בפ"ה פי' רש"י לפי שהיה יינם חזק מאו' ואין ראוי לשתייה בלא מים ונוטלין ממנו לידים דשם מים עליו דמי פירות איקרי וכ' המרדכ"י בפ' א"ד אהא דמיבעי לן אי קפדינן אחזות' שצ"ע מהא דאמרינן פ' ג' שאכלו יין עד שלא נתן לתוכו מים נוטלין ממנו לידים וי"ל דאיירי ביין לבן אבל הרא"ש לא ס"ל הך שנוייא דיין לבן ש' בפ' ג' שאכלו על הא שפי' רש"י דמי פירות איקרי משמע מתוך פי' רש"י דכל מי פירות ראויים הם לנ"י אבל משנתן לתוכו מים שם יין עליו ואין נטילה ביין ותימא דבפ' כ"ה אמרינן דקפדינן אמנא ואחזיתא ותנן במס' ידים שאם נשתנה מראיהן פסולין אלמא אפי' מראה מים בעינן ומי פיר' אפי' מראה מים אין בהן שמא יש לחל' דמים שנשתנו מראיהן גרועין ממ"פ שעומדי' במראית' ושם מים עליה' וטפי נרא' כפי' הראב"ד שפי' האי נוטלין ממנו לידים דקאמרינן הכא לאו לנ"י המכשירין לאכילה קאמר דאין נ"י בשום משקה אלא במי' לפי שעשו נ"י לחולין כטבילה לתרומ' ואין עושין מקוה אלא מן המים דכתיב וידיו לא שטף במים ומכאן סמכו' חכמים לנ"י אלא לנטילה לנקיו' בעלמ' קאמר וגרסי' בדברי ר"א ונוטלין ממנו לידים בין ברישא ובין בסיפא ואית דגרסי משנתן לתוכו מים אין נוטלין ממנו לידים ופי' דאיירי במים אחרונים דלאו אורח ארעא דמשי ביה ידיה וחוזר ומברך עליה ע"כ אבל ב"י בסי' ק"ס בסי' א' כ' שכ' הרשב"א בת"ה הארוך אחר דברים הללו של הראב"ד בל' הזה ובהל' נ"י שחיבר הוא ז"ל פירשה לנ"י המכשירים לאכילה וכן ודאי נר' דאי לא לימא אין רוחצין בו את הידים שאין נטילה אלא ע"ש נטלא על שם שצריך ליטול בכלי ובת"ה הק' כ' היין כשר לנ"י בין נתן לתוכו מים בין לא נתן לתוכו מים אלא שאסור לעשות כן לכתחילה כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי עד שקובע ברכה לעצמה לברך בפ"ה ע"כ ובודאי הרא"ש לא ראה מה שחזר הראב"ד מדבריו ואמת יפה עשה שחזר דסתם נוטלין מהן לידים איירי כפשוטו בנ"י אבל על הרשב"א תימה שפס' שהיין כשר לנ"י כדברי ר"א ושבק דברי חכ' וא"ל דגרס בדברי חכ' בין כך ובין כך נוטלין מהם לידים דהא מסקינן לשם כמאן אתיא הא דא"ש עושה אדם כל צרכיו בפת כר"א פי' דאמר נוטלין ממנו לידים וצ"ל דס"ל להרשב"א דע"כ ל"פ חכמים עליה דר"א אלא משום איבוד אוכלין דלר"א לא חיישינן לאיבוד אוכלין ורבנן חיישי להן הא לעניין הכשר רבנן מודו דכשר לנ"י והא דמשמע מדבריו דאף רבנן לא חיישי לאיבוד אוכלין אלא ביין כו' היינו משום דשמואל אמר עושה אדם צרכיו בפת כו' ואנן ק"ל כרבנן וצריכן אנו לחלק דדווקא בדבר דאימאיס ק"ל כרבנן דלא שרו משום ביזוי אוכלין וכמו שחילקו התו' וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכ' עוד והא דקאמר אתיא כר"א בכ"ש קאמר והוא מדברי התו' שכ' הא דקאמר כר"א היינו כר"א ועדיפא מיניה קאמר דר"א סבר במידי דאימאיס שרי וכ"ש בפת דלא אימאיס אבל אנו ק"ל כרבנן כל היכא דאימאיס אסור ודווקא יין שחשוב שקובע ברכה לעצמו כמו בפת אבל שאר משקי' כשרי' לנ"י ומ"ה פסק נמי בהג"א פ"ק דברכות בשם הא"ז דאין נוטלין מיין שלנו לידים אבל משכר ודבש נוטלין בשעת הדחק והקאר"ו כ' ואין נראה דבריו בדבש שהרי אין מנקים את הידים ולא דק דבמי דבש כמו שלנו שהוא צח ומנקה את הידים אבל מ"מ כ"ז לא שוה לי דמנ"ל דל"פ רבנן אכל דבריו וס"ל דאסור משום איבוד אוכלין וגם אינו כשר לנטילה בפרט מאח' שמצינו דקפדינן אחזות' ובעי מים ממש מסתבר נמי דמי פירות לא יועיל לנטילה ואף א"ת דכך המדה שנאמר בכל פעם ע"כ ל"פ ולא נאמר דפליגי בתרתי היכא דלא מוכח להדיא ס"ס מנ"ל דאמרינן ע"כ ל"פ אלא באיבוד אוכלין נימא אדרבא ל"פ אלא לעניין נטילה הא באיבוד אוכלין לא חיישינן והשתא ל"ק הא דפסקינן כשמואל דשרי לעשו' מלאכתו בפת כי רבנן נמי ס"ל דשרי ול"פ אלא משום דאינה עולה לנטילה והא דמוקי ליה לשמואל כר"א משום דב"א וודאי ס"ל כשמואל אבל רבנן אינו ודאי דאפשר דפליגי עליה בהא עוד נראה בעיני עיקר דבודאי לעניין נטילה פליגי עליה לפי גי' הספרים דר"א מחלק בין קודם שנתן מים ביין לאחר שנתן מים וחילוק זה ליתא לענין איבוד אוכלין אלא לענין הכשר נטילה וכדפרי' לעיל א"כ חכמים דפליגי ואמרי בין כך ובין כך אין נוטלין נמי לעניין הכשר נטילה הוא וס"ל דקפדינן אחזות' אפי' במים ממש וכ"ש במי פירות דלא מתכשרי ור"א לא ס"ל הכי ומ"מ נראה אף דרבנן פליגי לעניין הכשר נטילה ואפשר דבאיבו' אוכלין ל"פ ושרי אף לדידהו מ"מ נר' לומר דווקא בכה"ג שנוטלין הידים לצורך אכילה הוא דשרי ר"א ורבנן אי הוה כשר ליטול בהן הידים ומאחר דליכא מים אחרים אבל בעלמא כ"ע מודו דאסו' בפרט היכא דמאיס ומ"מ אתי' הא דשמואל כר"א דאי הוה אסו' לעשו' צרכו בפת אפי' היכא דלא מאיס א"כ הוה אסור ליטול ידיו אפילו לצורך הכשר אכילה דהא אסור לעשות צרכיו בפת בשלמא היכי דשרי לעשות צרכיו בפת אלא במקום דמאיסי אסרו חכמים משום בזיון אוכלים א"כ היכא דאיכא ביה הכשר אכילה לא הוי בזיון אוכלין:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה