ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן טז
דין ספק אם נעשה בהם מלאכה או לא או ספק אם יש בהם כשיעור או לא ספק אם נפסלו המים או לא וכן כל ספיקות בנ"י טהורות ומ"מ צריך נטילה אחרת משום דקשה לעניותה ואין מברכין עליה אבל אם נטל ידיו כראוי וספק לו אם נטמאו או לא א"צ נטילה אחרת כלל והם בחזקת כשירות:
תנן התם בפרק ב' דמס' ידים ספק נעשה בהן מזלאכה ספק לא נעש' בהן מלאכה ספק יש בהם כשיעור ספק שאין בהם כשיעור ספק טמאים ספק טהורים ספקן טהור מפני שאמרו ספק הידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור ר' יוסי אומר ספק ליטהר טמא ואי' הלכה כר"י אף בספק ליטהר פי' שאין ידוע אם נטהרו הידים בנטילה זו ידיו טהורות והשתא מפרש ואזיל אינך ספקו' דהיינו ליטמא ולטמא כיצד היו ידיו טהורו' ולפניו שני ככרים טמאי' ספק נגע ספק לא נגע היו ידיו טמאות ולפניו ב' ככרות טהורים ספק נגע ספק לא נגע היו ידיו א' טמאה וא' טהורה ולפניו ב' ככרים טהורות נגע בא' מהן ספק בטמאה ספק בטהורה נגע היו ידיו טהורות ולפניו ב' ככרי' א' טמא וא' טהור נגע בא' מהן ספק בטמא נגע ספק בטהור נגע היו ידיו א' טמאה וא' טהורה ולפניו ב' ככרות א' טמא ואחד טהור נגע בא' מהן ספק טמא בטמאה וטהור בטהורה או טהורה בטמאה וטמאה בטהורה הידים כמו שהיו והככרים כמו שהיו פי' בכולן אמרינן טהור שהככרו' לא נטמאו מספק ונן הידות וזהו ליטמא ולטמא ומה שאמרינן לעיל ספק טמאין ספק טהורי' פי' ספק נפסלו המים שאין כשרים לנטילה אבל מ"כ שר' מנוח פי' טמאי' וטהורים אידי' קאי כלו' שהי' שומר את ידיו ונסתפק לו אם הסיח דעתו מהם וטמאים או לא הסיח וטהורים ויש לפרש דאמי' קאי לפי שהמים הפסולין לנ"י כטמאין הן חשובים ע"כ ותמה אני על פירושו דפתח התנא בספיקא דמים וסיים בספיקא דידים ומסתמ' מדבר בענין המים כמו שפתח התנא ומ"מ דינו דין אמת דכה"ג נמי אמרינן ספק' טהור ואף שי"ל דוקא בעניין הנטילה הוא דאמרינן הכי שהרי ס"ס נעשה נטילה אלא דמספקא ביה אי הוה כראוי מקילנן בספיקא להכשי' אבל היכא דאיכא לספוקי שצריך נטילה ולא נעשה נטילה כל עיק' שמא אזלינן לחומרא מ"מ נראה מאחר שהטעם הוא דאזלינן להקל מאחר שעיקר דין נ"י הוא מדרבנן ומשום ספק תרומה הוא ומ"ה הקילו בכל הספקות שהרי ספק ליטמא ולטמא נמי טהור מה"ט ומ"ה כ' הרמב"ם והטור אחריו ספ' נטל ידיו ספק לא נטל טהור אלא שהראב"ד כ' אע"פ שכל ספיקו' בטהר' ידים טהו' ע"כ זאת אומרים אם יש לו מים לרחוץ או' לו קום ורחוץ והוצי' עצמו מן הספ' אלא שלא יבדק ואני אומר דצרי' ליטול ידי' ולדקדק אחריו היכא שיש לו ספק אם נטל או לא ומשום עניות דהא תני' בפ' במ"א ג' דברי' מביאין את האדם לידי עניות ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום והמזלזל בנ"י ושאשתו מקללתו בפניו ואהא דהמזלזל בנ"י מסיק בגמרא אמר רבא לא אמרן אלא דלא משא ידיה כלל אבל משא ולא משא לית לן בה ולאו מילתא היא דאמר ר"ח אנא משא מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבות' ופי' המפרשים דמשא ולא משא היינו ספק נטל ספק לא נטל אלמא דספק נטילה בעי נטילה אחרית' משום עניות וכ"ש לפי' רש"י שמפר' משא ולא משא שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית מצומצם אלמא אפי' היכא שהן כשירין בודאי ולא מכח ספק אפ"ה קשה לעניות כ"ש בספק נטל ידיו וכ"ש נמי אם ספק שהיה בהן כשיעור אבל מ"מ נ"ל היכא שנטל ידיו כראוי אלא שיש ספק במים אם היו פסולין לנטילת ידים לא מחמירין כ"כ וכן ספק אם נטמאו הידים א"ל דאוקמינן הידים בחזקת טהורות דלא גזרו נטילה אלא על סתם ידים ולא על ספק והיכא דליכא דררה דנטילה כלל אף לעניות לא קשה ומ"מ הנזהר בקדושתה וטהרתה נקרא איש קדוש וטהור: