ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן נז
דין איסור שנתערב בהיתר ואין בו כדי לאסור ואח"כ נפל בתוכה עוד מן האיסור הראשון אמרינן דחוזר וניעור ואוסר בין במין במינו בין במין שלא במינו בין בלח בין ביבש ואין חילוק בין ידע בין נפילה לנפילה בין לא ידע ודוקא כשנפל אח"כ ממין של איסור הראשון אבל נ"ט זתים של היתר שנתבשלו עם ב' זיתים אח' של דם ואחד של חלב מותר דגם האיסור מסייע אל ההיתר כל אחד לבטל חבירו ומ"מ אם כבר נתבשל נ"ט עם זית אחד של דם ואחר כך נפל עוד כזית של חלב אסור דכבר נ"נ קודם שנפל איסור השני ובדבר יבש אפי' נפלו זה אחר זה מסייע כל אחד לבטל חבירו והכל מותר:
גרסינן בפ"ב דע"ז אמר רב דימי אר"י המערה י"נ מחביות לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ופסקו המחברים דלית הלכת' כוות' והראב"ד ס"ל דאע"ג דלית הלכת' כוותי' לענין יין ביין מיהו יין במים ומים ביין וכן לכל איסור שנימוח כגון חלב ודם וכיוצא בהן הלכתא כוותיה שאם יפול האיסור לתוך היתר מעט שאין בו נ"ט בשעת נפילה אע"פ שנפל בו איסור כל היום כולו מותר דראשון ראשון בטל וכיון שנתבטל הרי הוא היתר גמור ולא די לו שאין מצטרף עוד לאיסור אלא אף דהיתר מצטרף לבטל האיסור הנופל בו לאחר מכאן אבל הרמב"ן כ' אפי' בשאר איסורין לא אמרינן ראשון ראשון בטל אלא אם נפל בהיתר מועט אע"פי שנתבטל מחמת מיעוטו אם חזר ונפל שם איסור שבצירופו של ראשון בו כדי נ"ט נאס' היתר זה דהא דחו לר"ד דלא אמרה ר"י וכיון דאידחי ליה לגמרי אידחי ולית' כלל טעמ' דמילתא משום דטעמא לא בטל ואפילו מין במינו דליכא למיקם אטעמ' כיון שהשיעור יש בו כדי ליתן טעם בכנגדו שלא במינו אסור ואין צ"ל באיסור המקל' אלא אפילו דמיקטף אסור דחוזר וניעור והוא דעת הרא"ש וכל המחברי' האחרוני' והר"ן האריך שם ודעתו ז"ל כדע' הרמ"בן וכ"ד הרשב"א והתו' כ' שם בפשיטות דכל שבא לכלל נ"ט חוזר וניעור ונרא' היכא דאמרינן חוזר וניעור אין חילוק בין שנתרבה האיסור עד שלא יהא בהיתר יותר מן האיסור דלא דווקא בעינן שנתרב' האיסור על ההית' כמ"ש הרא"ש דודאי לאו דווק' הוא דמחצה על מחצה נמי אסור מדאורייתא כמו רוב של איסור ובין שמתחילה נתערב בלח ולא היה בנ"ט ונתרבה שוב עד שיתן טעם עם הראשון אף שנתבטל כבר ק"ל דחוזר וניעור בין הוא ביבש בין הוא בנתינת טעם ובא"ז כ' חתיכה של איסור שנפל לתוך ס' של היתר ויודע בה שנפלה ואח"כ נפלה חתיכה אחרת הרי זו מותרת ואם לא ידע הכל אסור כך הורה ר"י הלוי ובנו ראבי"ה אמר אפי' ידע בה אסור אא"כ הגביה אותה לחוץ קודם שנפלה השניי' ומ"מ הכריע כר"י הלוי ע"כ וכתב מהר"אי בשערים שלו וז"ל וראבי"ה אסר אפילו ידע וכו' יראה דמסברת הרא"ש קאמר לה דסבר' גדול' הוא דכ' כיון שנתרבה האיסור הרי הוא הוכר ומרגישין הטעם ולא מבעיא לפי' רש"י בפג"ה דסבר דלא סמכינן אלא הכא דלא יהיב טעמ' אלא אף לפי' התו' ואשר"י דכ' בסתמא סמכינן ואמרינן דלא יהיב טעמא הכא דוודאי יהיב טעמא אסור דהוי כאלו טעים ליה כהן ואומר דיהיב טעמא כדאיתא התם באשי"רי עכ"ל ונראה מה שהכריע מהרא"י כדעת ראבי"ה היינו במה שחולק על אביו שבא לחלק בין נודע בנתיי' כו' אבל מ"מ מ"ש ראבי"ה אא"כ הגבי' אותה לחוץ לא ס"ל כוותיה דמאחר שנתן טעם בקדירה עד שבאיסור השני יצטרפו שני האסורים עד שהרגיש הטעם בקדירה מה לי שסלקו או לא סלקו כי לא שייך הגבהה אלא בתרומה שצריכה הרמה שעולה באח' וק' בטעמ' ומ"ה כשהרימה נסתלק האיסור מש"כ בנתינת טעם א"ל שיסליקנו קודם שיפלוט דהיינו שנפל בשעת רתיחת הקדירה וקדם וסילקו מיד קודם שנח מרתיחתו דאז מבליע ולא פליט כדאיתא לקמן בפרק כ"ה ומ"מ נראה באיסור דמין אחד הוא דאמרינן הכי אבל בכל שתי האסורים לא אמרינן אלא אף האיסור מסייע לבטל את ההיתר כמ"ש הטור וז"ל כל שיש ס' נגד האיסור מבטלין אותו אפילו אין הם כולו היתר כגון קדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר ונפלו בה ב' זיתים א' של דם וא' של חלב כל א' מצטרף עם הנ"ט של היתר לבטל חבירו וכן ל' זיתים של היתר שנפל לתוכו זית של דם ול' זיתים אחרים של היתר שנפל בהן זית חלב ונתערבו אלו התערובות בשוגג מותרים והם מדברי הרא"ש שכ' כך בתשו' ואזיל לשיטתו דס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר וחלב ולא בחלב ודם ולא ק"ל הכי אלא בכל דוכתא אמרינן חנ"נ כמ"ש לקמן ועוד שאף לפי דבריו נראה דה"ל לחלק ולומר נהי דס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים להצריך ס' נגד כל החתיכה שנאסרה אלא כנגד האיסור מ"מ חתיכה שנאסרה שוב אין לה היתר דאפשר לסוחטו אמרינן בכל האסורין וא"כ כל החתיכות שנאסרו כבר בקדיר' והן ידועות וניכרות שוב א"א להתירן שהרי כבר נאסרו ואיפשר לסוחטו אסור אם לא שנתערבו לגמרי ועד שאפשר לסוחטו וחנ"נ תרי מילי נינהו כדמשמע להדיא בפ' כ"ה סבר רב ואפשר לסוחטו מותר אמאי אמרי' חנ"נ אלא סבר אפשר לסוחטו אסור אלמא תרי מילי נינהו ומאן דס"ל אפש' לסוחטו מותר לא מצי למימר חנ"נ אבל מאן דס"ל אין חנ"נ מ"מ מצי למיסבר אפשר לסוחטו אסור וכ"כ הרשב"א והטור מביאו בי"ד בסי' ק"ו ומה שהביא הרא"ש ראייה לדבר דאף לענין היתר אמרינן חוזר וניעור להתירו דתנן בפ"ה דתרומות סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן כשם שהותירו החולין הותירו התרומה ואסור ואם ידוע שחטין של חולין יפות משל תרומה מותר פי' משום דשל חולין והותירו ושל תרומה לא הותירו ויש כאן אחד ומאה ואע"פ דמעיקרא נאסרו וחזרו והותירה בטחי' שמצא הניתור את מינו הנאסר וניעור ואיסו' מצטרף עמו והותר הכל וראייה של הבל היא דהתם נתערב ביבש מ"ה לא שייך לומר נ"נ אבל דבר לח הנתערב בנ"ט ונאסר שוב אין לו היתר ועוד לגמרי אינו דומה לנדון התם כשנתרבו החולין אחר הטחינה אתגלי למפרע שרוב היה בחולין אלא שהיה נעלם ממנו שעדיין לא ידענו ביאר הדבר עם אחר הטחינה ובסוף איגלאי מילת' שלא נאסר מן העולם ע"כ נר' דלא שייך לומר כלל חוזר וניעור להתיר כשנתרבה עליו הדבר כ"א ביבש וכ"פ מהרא"י כאש' נכתוב לקמן בסי' נ"ט ומאחר דלא ק"ל כסברת הרא"ש והטור שחוזר האיסור להיתירא א"כ לא אשכחן שהאיסור יועיל לבטל את ההיתר אם לא ביבש וכדר"ל דאמר הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה פטורין אבל מ"מ אסורין מאחר דהכל איסורא הוא אף בלח אשכחן כגון שבישל נ"ט זיתים של היתר וב' זיתים א' של דם וא' של חלב שמותרין וה"ה אם נפלו ב' זיתים של ב' מיני איסור לקדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר אלא שתרתי זיתים כרוכים וקשורים זה בזה שבאו בבת אח' בקדירה דאל"כ א"א לצמצם שנפלו ואיזה שהקדים נעשה הקדירה נבילה הימנו ודין תבלין כשבאי' למתק הקדירה שמצטרפים אפי' בשני איסורי' כתבתי בפ' ר"ע ס"ט: