אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ז › סימן נד

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ז · סימן נד

סימן נג

דין כל האיסורים שאינן בטילים מחמת חשיבות' אם נפל אחד מהן לים בענין שנאבד מן העולם או נאכל א' מהם הותרו כל הנשארות ודוקא לאוכלם ב' ב' אבל אחד אחד לא ודוקא שנפלה מעצמה אבל אם הפילו אפילו בשוגג אסור אטו מזיד ואם הפילו קודם שנודע התערובות שרי דלא שייך למקנסיה וכן אפי' אחר שנודע התערובות אם האכילו א' מהם לבן ברית בשוגג הותרו כולן דלא שייך למקנסיה אבל אם האכיל לכלב או לעכו"ם אפי' בשוגג לא הותרו וביארנו דאם נפל לים או נאכל דמותרי' הנשארות אין חילוק בין היה התערובות רבים בין לא היה אלא עם שני והאיסו' השלישי ונפל א' מהם כ' הותרו השנים הנשארים:

גרסינן בפ' התערובות אמר רבה ב"א אר"נ טבעות של ע"ז שנתערב בק' טבעות ונפל א' מהן לים הגדול הותר' כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא מיתבי רבא לר"נ אפילו אחת בריבויא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסורא מית א"ל רב דאמר כר"א דתנן ר"א אומר אם קירב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים כולן והאר"א לא התיר ר"א אלא ב' ב' אבל אחד אחד לא א"ל אנא נמי תרתי קאמינא פי' שימכו' הטבעו' שני' שני' ולא אח' א' כדי שיהיה עם כל שנים בודאי א' של היתר וה"ה שאוסרין למוכרן כולן באחת כמו שאסור להקריבן כולן כא' ותו גרסינן התם אר"ל חביו' תרו' שנתערבה בק' חביות ונפלה א' מהם לים המלח הותרו כולן דאמרי' הך דאיסורא נפל ולמדנו מזה דה"ה לכל איסורים שאינן בטילין מחמת חשיבותן שנתערבו באחרות ונפל אחד מהן לים המלח הותרו כולן וכ"כ הרא"ש בתשוב' וכ"ד הרשב"א והר"ן וכ' הרשב"א דה"ה לדבר ש"ילמ והטעם דמאחר דמדאורייתא כל מידי ברובא בטיל אע"פ שהוא דבר חשוב אלא רבנן הוא דאסרוהו מ"ה כשנפל אחד מהן לים תלינן לקולא ואין חילק בין נתערבה דבר החשוב בריבוי בין לא נתערב אלא עם שנים ואח"כ נפל אחד מהן לים הותרו הנשארים מטעמא שפירשנו ומ"מ צריך ליהנות מהם ב' ב' באופן שפירשנו ותו גרסי' התם אמר רבה לא התיר ר"ל אלא חביות דמנכי' נפילת' תאנ' לא ור"י אמר אף בתאנה בנפילתה עלייתה פי' כשם שתחילת נפילתה תוך ההיתר נחשבה הוא כדי לאסור את כולו אף בשעלתה מתוכן יחשב מקום עלייתה להתיר הנשארים וכ' הר"ן בפ"ב דע"ז בגמ' דיין נסך שנפל לבור דלפום פשטה דסוגיא משמע דאפי' לאכילה תלינן להיתר ושרו אלא דאיכא נוסחי דגרסי אמר רבא לא הכשיר ר"ל אלא בטבעת אבל בתאנה לא ולפ"ז לא שריא בהכי אלא לענין איסור הנאה אבל לאכילה לא וכן דעת הרמב"ם אבל בירושלמי במס' תרומה משמע דאפי' לאכילה שרי עכ"ל אבל הרשב"א פסק הלכה כר"י וכתב שהראב"ד והרמב"ן ז"ל כתבו גי' הירוש' בזה ואתיא כדר"י דאפי' תאנה נמי מהני ע"כ ואני אומר אף דק"ל בכל דוכתא הלכה כרבה לגבי רב יוסף מ"מ הכא דק"ל כר"י שהרי אף רבה לא אמר אלא שר"ל לא התיר אלא טבעת ומאחר דהירוש' מתיר אפי' תאנה כר"י הכי נקטינן וכ' הרשב"א דנפל בים דנקט ר"נ לאו דוקא דה"ה לנאכל דליתא בעולם והא דנקט בים בא למעוטי פירש אח' מהם דלא שרי שאר התערובות דאדרבא אנו אומרים איסורא לתוך רובא משתאר וטעמא דמילתא דכל שישנה בעולם ואתה צריך לדון עליהן ועל השאר מפני מה נאמר שזו האחת היא האסורה אדרבה יש לנו לומר שהאיסור נשאר ברוב אבל כשנאכל אחד מהם או נאבדה ואין אתה צריך לדון עליהן אלא על אלו אנו אומרים שאותה שנאבד' היא האסור' ועיקר לכ"ז מפני שכבר נתבטלה ברוב ד"ת וכל בדרבנן יכולין אנו לתלות ולומר דהך דאסורא נפל והאי דהיתר נינהו עכ"ל וכ' התו' לשם בשם ר"י דוקא שנפלה מעצמה אבל אם הפילוהו אפי' שוגג אסור אטו מזיד וכ"כ הרא"ש בתשובה אבל הרשב"א כת' אהא דר"נ דאפילו הפילוהו הוא שרי אם היה שוגג כדין מבטל איסור בידים וכ' מהרא"י בשערים שלו על מ"ש ר"י אם הפילו אפי' שוגג אסור יראה דדוקא נקט ר"י הפילו שוגג אבל אכלו שוגג ליכא למיקנסיה אטו מזי' דוודאי לא יאכל האחד במזיד להתי' האח' לפי דעתו מדקאכי' ודאי איסור שהרי בדעתו שהאיסור ילך לו וטפי הוה שרי למכלינהו כולהון בספק עכ"ל ובתשובת' כ' דאפי' לדברי ר"י אם האכיל בשוגג אחת לבן ברית דשרו האחרות ולא קנסינן כה"ג שוג' אטו מזיד אבל האכיל לכלב או לעכו"ם קנסינן אטו מזיד דומיא דהפילו וכ' הרא"ש בתשובה שנראה כיון שנאכל קודם שנודע הספק לא שייך למיקנסיה דלא שייך קנס אלא אחר שנודע התערובות דקנסינן כגון ששכח אטו מזיד אבל קודם שנודע התערובות לא שייך למקנסי אטו אחר שנודע התערובות דשמא לעול' לא יודע התערובות כלל של דבר כל זמן שהיה בחזק' היתר לא שייך למיקנסה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה