ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן נג
דין תרנגולת בנוצתה לא מיקרי ראויה לכבד ובטילה וכן רגלים שלא נחרכו מלהסיר שערן וכן רגלים של אווזא שלא הוחרכו לא חשיבי ובטלי אבל רגלי' שהוסר שערן ועזרן אפי' לא ניטלו טלפיהן לא בטלו ודוקא של בהמה גסה אבל של בהמה דקה אפ' ניטלו טלפיהן לא חשיבי ורגלי אווזא שהוחרכו חשיבי ולא בטלי וכן כבש שלם או אווזא שלימה וחתיכה היה כולהו חשיבי ולא בטלי וראש של אווזא ושל שור וכבש לא חשיבי אבל של עגל חשיב ולא בטילי ולשון של שור נמי חשיב הדורא דכנתא לא חשיב ושל עגל חשיב ועור של אווזא שהופשט לא חשיב אפילו לא נחתך עדיין לחתיכות קטנות וגוף של אווזא שהופשטה מיקרי דבר שבמנין וחתיכה שלא נמלחה נמי חשיבא ראויה לכבד ולא בטילה וכו':
פסק כתב הרא"ש וכו' שמעתי די"א כבש שלם לא מקרי ראויה להתכבד לפני האורחים לפי שאין דרך לתת לפני אורח כבש שלם או אווזא שלם גם אלה דברי הבאי הם וכי בשביל שראו לחלק לכמה חתיכות חשובות גרע טפי כ"ש דחשיב טפי את שדרכו למנות וכ"ד ר"י כמ"ש לעיל וגם י"א שתרנגולת בנוצתה לא חשיבא ובטילה גם ז"א כיון שאחר תיקונה ובישולה ראויה להתכבד בה אורח גם עתה חשיבא את שדרכי למנות כאשר הוכחתי ממשנה דערלה ומפ"ב דערלה ע"כ ור"י מדור"ח כתב בשעריו ז"ל ומעשה בא לפני ר"י בתרנגולת נבילה שנתערב' בשני שחוטו' כשירות והאסורה עם הכשירות לא ניטלה נוצתה והתיר ר"ת דהואיל ולא ניטלה נוצתה אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא שלא נמלחות שנתערבה בכשירות אף ע"פ שאינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא לא בטלה דמליחה לא הוי מחוסר מעשה אבל נטילת נוצת' הוי מחוסר מעשה ומיהו ראיתי כמה גדולי' עושים שגם בנבילה בלא מליחה אומרים שהיא בטילה ורגלים של נבילה שנתערבו בכשירות א"ל ניטלו טלפיהן אז אינה ראויה להתכבד ובטילין ברוב ואותן האוסרין בנבילה שלא נמלחה אוסרין נמי ברגלים אפילו לא ניטלו טלפי' ואף לא נמלחו כי ראוי להתכבד וכ' מהרא"י בשערים שלו וז"ל והתיר ר"ת הואיל ולא ניטלו נוצתה הכי נהיגינן וכ"כ ברגלי' שלא נחרכו להסיר השיער מעליהם וכן הרגלים של אווזא אע"ג דחשיבי טפי מרגלי בהמ' דק' שהן כחושין שאין רגילי אינשי יקירי למכלינהו מ"מ א"ל הוחרכו עדיין להסיר עורן מעליהם כמו שרגילין דמו כולהו לתרנגולת בנוצתה אבל חתיכה שלא נמלחה ורגלים שהוסר שערן ועורן אע"פ שלא ניטלו טלפים אפשר לקוצצן כולם לא חשיב מחוסר מעשה כולי האי וכן כבש או אווזא שלם וחתיכה חיה בכל הני לא נהיגינן דלא בטילי וכ"מ מלשון אשי"רי דיש לחלק וכן מחלק בסמ"ק עכ"ל וצריך אני לפרשו מ"ש וכן מחלק בסמ"ק היינו שכתב תרנגול בנוצתה אינה קרויה להתכבד לפי שאינה ראויה עתה ואע"פ כן כתב חתיכה חיה קרויה ראויה להתכבד אלמא מחלק ומ"ש גם באשי"רי משמע דיש לחלק היינו משום שכ' בתחילה י"א כבש שלם או אווז שלם אינה קרויה חה"ל לפני האורחי' לפי שאין דרך לתת לפני אורח כבש שלם או אווזא שלם גם אלה דברי הבאי וכו' ואדרבה כ"ש דחשיבה טפי כו' ושוב כ' וי"א שתרנגולת בעודה בנוצתה לא חשיבא גם ז"א כו' א"כ דוק בדבריו שעל אותן שאומרים שכבש שלם אינה קרויה חה"ל כתב אדרבה דכ"ש הוא ובתרנגולת בנוצתה כ' גם ז"א וסברא בעלמ' קאמר כיון שלאחר תיקוני ראויה כו' א"כ משמע להדיא דחילוק גדול יש ביניהם ומ"ה כ' בתחיל' דברי הבאי וגבי התרנגולת בנוצתה לא כתב דברי הבאי אלא גם ז"א ובלשון הזה הביאו הטור לכן גם נראה לנהוג כהמרא"י לחומרא אף שכ' בספר מהרי"ל בשם גדול א' דמותר והיינו מטעמא מאחר דלא נהיגין בתרנגול' כרא"ש גם בכבש שלם אין לנהוג כמותו עכ"ל אכן כבר הגאון קודם בראייתו שיש חילוק ביניהם וגם בל"ז סברא הנראה לעינים היא שהתרנגולת בנוצתה מחוסר מעשה וטורח יותר מלחתוך לחתיכות שדרכו בכך ליתן בקדרה ולחתוך במהרה וקרויה עתה ראויה להתכבד ואף מה שנחסר מליחה גם ז"א דומה למעשה כאשר כ' בשערים ועוד נראה טעם הגון במליחה כי אף קודם מליחה ראויה לצלי בלא בישול ועוד אפי' לב של' אח"כ מותר ואף גם הרגלים אם לא ניטלו הטלפים ראוים הם להתכבד מאחר שאינם חסרים כ"א לחתוך ואף בעל השערים מדמה רגלים שלא ניטלו טלפיהם למליחה וכאשר כת' מהרא"י וכ"נ לפסוק הלכה כדברי הגאון ואף שהרמב"ם כתב להיתרן אצל כבש שלם בתשו' מ"מ אזלינן בתר הרא"ש שכת' דברי הבאי הם ומ"ש דרגלים של אווזא חשיבא טפי מרגלי בהמה דקה משו' שמצא בסמ"ק שכת' הורה ריב"א על רגלים של ספק טריפ' שנתערבו ברגלים של היתר שאינה בטילים ברוב וקשי' דה' אפי' טריפה ה"ל להתבטל וכר"י דאמר את שדרכו למנות שנינו ושמא משום חשש כבוד נגעו בה דמסתמא רגל בהמה גסה עשוי להתכבד ושל דקה נמי אפילו את"ל דאינו עשוי להתכבד מ"מ ל"פ רבנן ואם לא הסירו הטלפים צ"ע ע"כ ומאחר שכת' ר"יבא אף ברגלי בהמה דקה מכ"ש שיש להחמי' ברגלי אווזא בפרט האידנא שחושבין רגל אווזא למאכל חשוב וכן שמעתי מרופא מומח' שהוא הבריא באווזא ולא כמ"ש ר"י באו"ה ומה שכתב בסמ"ק א"ל ניטלו הטלפים אף מהרא"י הכריע לאיסו' אבל מ"מ ברגלים בהמה דקה שלא ניטלו הטלפים דאיכא תרתי לריעות' משיטא דאין קרויה ראויה להתכבד אלא אפי' ניטלו טלפיהם יראה להקל שהרי מהרא"י כ' שאין רגילים אינשי יקירי למכלינהו וכן הוא בימינו ובזמנינו וראש של אווזא מ"כ שלא חשבינן חה"ל וכן נראה אף בראש של שור וכבש שאינם חשובי' ראוים להתכבד והלשון של שו' פשיטא דחשוב חה"ל מא"א שהאכיל ג' לשונו' בחרדל לאורחים נכבדים אכן רא' של עגל חשוב חה"ל וכ"ה במקומינו ומצינו נמי בפ' כ"כ ר"ס מחרי' רישא ולכל הפחות הוא של עגל ומדעשה לכבוד שבת ש"מ ראויה להתכבד וכן קבלתי ועוד מצאתי הג"ה אחת וז"ל הדרא דכנתא אינה ראוי להתכבד דאין דרך לתת לאורחים הדרא דכנתא בקערה ולא עבידי אינשי דאכלי שומן בעיני' עכ"ה ומ"מ נ"ל הדורא דכנת' של עגל שרגילי' לאכלו במקצת מקומות צלוי במחב' בעיניה לפי שאין בו שומן כ"כ והוה ממש חה"ל ואף בכל שאר המקומות אין רגילין להסי' ממנו השומן אלא מתקני אותה ברוטב והוי חה"ל אף שבני המעיים אינן קרויין ח"הל הכא אגב שומן שלהם חשוב גם עינינו רואות שהוא דבר הראוי להתכבד וחשוב מאוד והרמב"ם כ' הכל לפי המקום לפי הזמן ומ"מ שמעינן מהאי הג"ה שמצאת שכ"ש עור של אווזא שלא הופשטה כלל כדי לאכלה אלא כדי לחתכה לחתיכות קטנות ולחתך אותה לשומן דלא נקרא חה"ל ולא כמ"ש ר"י בא"ו שלו שאינו בטל' דהוי חה"ל לפני אורחים ומעולם לא שמענו זה וכ"ש שלא ראינו ליתנה בקערה ויותר תימא שלשם כ' בשם מהר"י מולין שהוי חה"ל כשהיא שלימ' אבל כשנחתכה לא הוי ראויה להתכבד וא"כ הפלא ופלא הלא כבש שלם ואווזא שלם שאנו חשבינן חה"ל ולא קפדינן במה שהיא גדולה משיעור שאין ראויה להניחם כך לפני האורחים כמו שסוברים מקצת מפרשים אלא משום דאמרינן אין זה מחוסר מעשה גדול והוי כאילו נחתך וא"כ הכא כשהו' נחתך מודה דאינה חשובה ראוי להתכבד א"כ מאיזה צד תהא עור אווזא בשלימות נחשבת ראויה להתכבד ואווזא גופא כשהוא נפשטה לפי הסברא הוי חתיכה שאינה ר"ל ומ"מ לא מלאני לבי להקל לפי שהוא דבר שבמנין שרוב פעמי' מוכרין מאותה במנין בפרט בעת החורף ששוחטין הרב' אווזו' ביחד חכמי קראקא הורו על בשר אווזא שעל החזה שקורין בילי"ק שאעפ"י שהופשטה אווזא אעפ"כ נקרא הב"יליק חה"ל כי ראוי הוא ליתן לפני אורח ונ"ל דשלא כדין הורו אע"פי שהאמת הוא במקומות הללו שראויה לכבד לפני האורחים בצלייה מ"מ מאחר שהופשט האווזא וניט' תפארת' ועיקר היופי בטל ממנה חשיבות וקצת דמיא לבריה לשיטול ממנ' מעט בטל חשיבו' וכן כאן בטל חשיבותא מאחר דכשלא היתה מופשטת היתה חשובה יות' וקורקבן אי בטלה כתב' כבר בסימן נ"ב: