אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ז › סימן נב

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ז · סימן נב

סימן נא

דין הא דחה"ל לא בטלינא דוקא בעודה בשלמותה אבל אם נפרסה אחר שנפל לקדיר' אפי' נאסר כבר בטלה חשיבותא ובטלה כשאר איסורין וכן חתיכות הרבה שנפרסו אותן שנפרסו מותרי' ממ"נ והשאר חתיכות אסורי' ואפי' רובן נפרשו השאר אסורות ואותן שנפרשו מותרות והו' שנפרשו בשוגג אבל אם חתכו במזיד אסור לאותן שחתכן אבל לאחרים מותר והא דח"הל לא בטלה דוקא שאיסורה מחמ' עצמה או שנאסרה בבשר בחלב אבל חתיכה של היתר שקיבלה איסור ממקום אחר ולא היה בה ס' אע"פ דק"ל חנ"נ אפ"ה לא מקרי ראויה להתכבד ובטלה בששים:

פסק כת' הרא"ש מדברי התו' הא דחה"ל לא בטילה ה"מ כשהיא בשלימותא אבל אם נפרשה אחר שנפלה לקדרה בטלה חשיבותא ובטלה כשאר אסורין שהרי אפי' אגוזי פרך ורימוני בדן אם נתפצעו האגוזים ונתפרדו הרימוני' בטלים הן כדאמרי' במסכ' גיטין ותניא בתוספ' דמס"ת חתיכה שנתערבה בחתיכות אפי' הן אלף לא בטל וכולן אסורין והרוטב בנ"ט ואם נימוח הרי זה בנ"ט הלכך כל חתיכה שנפרסה ואינה רל"ה עוד היא מותרת ממ"נ והשאר אסורות ואין אנו תולין מספק שמא אות' של איסור שנפרסה והותר' כולן והכי אמרינן בפ' כל הזבחים אר"א חביות של תרומה שנתערבה בק' חביו' נתפתחה א' מהן נוטל ממנה כדי דימוע ושותה אבל האחרות אסורות ולא תלינן למימר של תרומה נתפתח' והותרו כולן ולא עוד אלא אפי' נתפרסו רובן השלמות אסורו' ולא אמרי' איסורא ברובא איתי' דאמ' בפ"ה אר"א חביות של תרומה שנתערבה בק"ן חביות ונתפתחו מאח' מהן נוטל דימוען ושותה והשאר אסורות ולא אמרינן איסורא ברובן איתיה ודוקא שנתפתחו או נתפרסו החביות מעצמן או בשוגג אבל במזיד אסורות וכן בשוגג למאן דקניס שוגג אטו מזיד באיסור' דרבנן דהאי איסורא דרבנן הוא דמדאורייתא ל"ש דבר חשוב ול"ש שאינו חשוב דאורייתא חד בתרי בטיל וכ' הרמב"ם ז"ל דדוק' למבטל האיסור קנסינן אבל לאחרים שרי ע"כ ומדבריו שמעינן דלא קנסי שוגג אטו מזיד ולא אסור אלא דוקא כשכיון לבטלם וכ"כ הטי"ד להדיא והא דלא שרינן אחרים אפי' נתרסקו רובן כ' מהרא"י טעם לדבר וז"ל ואפי' אם רוב נתרסקו לא אמרינן האיסו' ברובא איתיה ואף ע"ג דבכל דוכתא תלינן ברוב ירא' דהכא איכא למימר אדרבה כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא והוה כמו כל דפריש מרובא קא פריש ונמצא האיסור שהוא המיעוט לא נשתנה והופרש מקדמותו ע"כ אבל צריך ליתן טעם א"כ היכא שנאבד אחד מן התערו' דאמרינן לק' שהאיסור הוא שנאבד מן העולם ולא אמרינן אדרבא כל דפריש מרוב' קא פריש ונר' בעיני שסבר' גדול' ביניה' דאינו דומ' לנאבד שאינו בעול' לנחתך שהאיסור עדיין הוא לפנינו אלא שנתבטל וסברא זו תפס מהרא"י עיקר כאשר נכתוב לקמן בפ' כ"ה גבי חתיכת בשר שנתבשלה בלא מליחה עוד נכתוב מזה סוגיא סי' נ"ד עוד כת' הרא"ש והא דאמר חתיכה ה"ל אינה בטילה ה"מ שאסורה מחמ' עצמה כגון נבילה ובשר בחלב. וכיוצא בהן אבל חתיכה של היתר שקבלה טעם מן האיסור אף דלדברי המפרש חנ"נ בטילה היא בס' כשאר איסו' ע"כ וכן אנו נוהגין אע"פ דס"ל דבכל דוכתא חנ"נ מ"מ בטלה בתערובות בס' כשאר איסור היכא שאין מכירין אותה וממילא בטלה ברוב ביבש ואף ע"פ שלענין חה"ל חתיכת בשר שנאסר בחלב קרי איסור מחמת עצמו מ"מ לענין שתיאסר חבירתה בלא רוטב אינו קרוי איסור מחמת עצמו כאשר כ' לעיל סימן מ"ה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה