ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן נא
דין ב"ח חשיבי ולא במלי אפי' באלף ואם נשחטו בטל חשיבותם והוא שנשחטו בשוגג ובארנו דבהמה שחוטה קודם הפשטה לא מקרי ראויה להתכבד ובטלה אבל אחר שפשטה איקרי חתיכה הראויה להתכבד:
פסק ב"ח ס"ל דחשי' ולא בטלי כמו שתיר' ר"א ומ"מ כ' הטו' ב"ח שנשחטו בטלי חשי' ובטלי' והוא שנשחטו בשוגג וב"י כ' וז"ל וכ"כ הרשב"א בת"ה מדאמרינן נתפרדו הרימונים נתפצעו האגוזי' בשוגג יעלו במזי' לא יעלו וא"ת היכ' קאמ' דכשנשחטו בטל חשיבותן דהא אע"ג דבטל מיני' חשיבות ב"ח אכתי אית בהו ח"ה להתכבד וי"ל דהרשב"א לטעמי' אזיל דסבר דכבש שלם לא חשיב ראוי' להתכבד כמו שנתב' בסי' ק"א וכבר כת' שם רבינו שהרא"ש חולק בזה ולפי דעת' אע"פ שנשחטו לא בטלו עד שיחתכו לחתיכות שאינן ראויות להתכב' ויש לתמוה על רבינו שסתם וכתב שאם נשחטו בטל חשיבותן משמע דאע"פ שהם שלמים בטילים ובסי' ק"א פסק כהרא"ש דכבש שלם חשיב ראוי להתכבד ע"כ ולא דק דל"פ הרא"ש בכב' שלם אלא כשהופשט דס"ל דלא גרע חשיבותי' מחמ' שהוא ראוי לחלק לכמה חתיכו' אבל ב"ח שנשחטו ולא הופשטו שאינן ראוין כלל אפילו להיחלק קודם הפשטה אינה קרוי' חה"ל ואף שהרא"ש ס"ל שאפי' התרנגו' בנוצתה קרויה חה"ל כדלקמן שאני התם שאינו מחוסר מעשה ממש דבקל יכולה להתמלג בכלי שני ואפי' דרך המרטה בקל הוא שנעשה משא"כ בהפשט' ועוד דכבש שלם בע"כ אינה ראויה כלל להתכבד כו' כמו שהיא עתה א"ל שתאמר שראויה להתחלק לכמה חתיכות וזו א"א כל זמן שלא נפשטה וא"כ כ"ע מודים בזה דבטלה אבל מ"מ קשה נהי דבטלה חשיבת דב"ח וגם חה"ל מ"מ חשיבות דדבר שבמנין לא בטלה וב"ח הן בכלל כל שדרכו למנות כדמוכח בזבחים בפ' התערובו' דפריך אתערובות דב"ח וליבטל ברובא הניחא למ"ד כל שדרכו למנות כו' כמו שהבאתי לעיל גם קשה על התרנגול' בנוצתה שנתערבה דק"ל דבטלה דלא כדברי הרא"ש כמ"ש לקמן בסי' נ"ג אמאי בטלה הלא היה בכלל כל שדרכו להימנו' אף שבסמ"ג נתן טעם לדבר לפי שהתרנגולת אין דרכה להימנות מעולם והוי כמו ביצה כו' ס"ס לדידן דק"ל כס"ת דביצה נמי אינה בטילה וכל שדרכו למנות אינו בטל כדלעיל א"כ אמאי תרנגולת בטיל וכ"ש האידנא דלעולם אין מוכרין תרנגולים אלא במני' וכ"ש שאר ב"ח ונ"ל מאחר דנשחט ולא הופשט עדיין אין רגילות כלל למכור בהמה או עוף שחוטין קודם הפשט' ואע"פ שלאחר הפשטה יהיו ראוין למכו' מ"מ עכשיו אין ראויין לכן אינן קרויין דבר שבמנין כמו שאין קרוין ראויין להתכבד וכעין זה משמע בסמ"ק ועוד אני אומר דנהי דס"ל כל שדרכו להימנו' אינה בטילה אפי' אינה ראויה להתכבד בפני אורחי' דאי ראוי להתכבד א"כ דבר שבמנין ל"ל מ"מ נר' מאחר שדבר שבמנין דלא בטל הוא משו' חשיבות' הוא ומ"ה היכא דראויה להתכבד נקראת דבר שבמנין והוי כמו שדרכו להימנו' כדאי' להדיא בפ"ב דע"ז דפריך מאי קא חשיב אי קא חשיב דבר שבמנין ליתני נמי חתיכה בחתיכה וחתיכה מסיק הכא דהוי דבר שראוי להתכבד וא"ל דהתם פריך הכי מאחר דתני' שור הנסקל ושור הנסקל לא הוי דבר שדרכו להימנות לעולם כדפריך התם אמתני' דזבחים בפ' התערובות הניחא למ"ד כל שדרכו שנינו כו' כמו שהבאתי לעיל הלא כ' התו' לשם בפ"ה דשור הנסקל לא גרע מאת שדרכו לימנו' ותלמודא דפריך הניחא כו' לא קאי אשור הנסקל ואבהמה אלא אחטאת שמתו בעלי' וקאי אחטאת עוף וא"כ מאי פריך בע"ז ליתנו חתיכה בחתיכה אלא דבר הראוי להתכבד לפני האורחים קרוי דבר שבמנין גם התוס' כתבו להדיא בפ' התערובות וז"ל אפי' חתיכה בעלמא חשיב את שדרכו לימנות משום דחשוב' להתכבד לפני האורחין וכמ"ש הרא"ש לקמן בסי' נ"ג וא"כ היכא שהענין נמאס ונתקלקל מחשיבות' שלו ראוי להת' כגון כבש שלא הופשט ותרנגולת בנוצתה שאינן ראוין כלל בטל החשיבותא מכל וכל ולא נקרא נמי דבר שבמנין ולא דמי לשאר דבר שאינה ראויה להתכבד שאינו משום שאינו ראוי עתה כלל אלא שאינה חשוב מצד עצמו א"כ מהניא ליה חשיבותא דמנין ומ"ה כ' ר"י מדורא אהא שכתב כל שרגילין למכור במנין כגון ביצה כו' שאינה בטילה אפי' באלף א"כ י"א רגל של נבילה שנתערבה ברגל של כשירה אפי' אם לא נטלו טלפיה כולם אסורים משום דהוי דבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל שדרך העולם למכור ב' או ג' רגלי' ואנו נוהגין דבטיל פי' מאחר שלא נטלו טלפיה אלמא אפי' דבר שבמנין לא מהני היכא דאינן ראוי כלל ואע"פ שנכת' לק' דלא ס"ל בה' כר"י מדור' אלא חשוב ראוי להתכבד אפי' הטלפי לא נטלו מ"מ שמעי' מיניה היכ' דאין ראויה כלל דדבר שבמנין לא מהני שוב מצאתי בתשו' מהררי"ב טעם אח' הא דתרנגולת לא חשיב דבר שבמנין מאחר שמוכרין התרנגול' רוב פעמי' ביחידות אין שייך כאן דבר שבמנין ותדע שהרי שור הנסקל מסי' התלמוד דלא בטיל משום שהו' ב"ח ות"ל משום שהוא דבר שבמנין אלא ש"מ מה שמוכרין ביחידי לא קרי דבר שבמנין ע"כ מצאתי ובודאי לא עיין בפ"ב דע"ז דמסיק להדיא דשור הנסקל דבר שבמנין הוא: