ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן נ
דין דק"ל כל דבר שדרכו למכו' לפעמים במנין אפי' אינו דרכו למכור לעולם במנין מ"מ חשיב ולא בטיל אפי' באלף וביצ' נמי לא בטיל אפילו באלף וקורקבן טריפה נמי לא בטיל אבן כרכשתא טריפה בטילה:
פיסקא וכן חתיכה של נבילה כו' ואמאי ותבטל ברוב' הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מא"ל חה"ל לפני האורחין שאני עיי' בהרא"ש דבכל דוכתא משמע דחה"ל לא בטלה וכ"ד כל המחברים וכ"פ הרמב"ם ולענין הלכה אי ק"ל כמ"ד כל שדרכו למנות שנינו או כמ"ד את שדרכו למנות שנינו צריכין אנו לדקדק משמעתתה דרפ"ק דביצה דמסקי' לשם האי תנא תנא דליטרא קציעו' הוא דא' כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל וכ"ש בדאורייתא דתנן ליטרא קציעות שדרסה ע"פ עגיל וא"י באיזה עגול דרסה ע"פ חביות וא"י באיזה חביות דרסה ע"פ כוורת וא"י באיזה כוורת דרסה רי" או' ר"א אומר רואין את העליונות כאלו הן פרודות והתחתונית מעלות את העליונות ר"י אומר אם יש שם ק' פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין והשוליים מותרין ר"א אומר אם יש שם ק' פומין יעלו וא"ל הפומין אסורין והשוליים מותרין ר"י אומר אפי' יש שם ג' מאות פומין לא יעלו דרסה בעיגול וא"י באיזה מקום עגול דרסה או בצפונה או בדרומה ד"ה יעלו א"כ האי תנא דלעיל דס"ל דביצה ספק טריפה אפי' באלף לא בטיל משום שהיא בכלל כל שדרכו למנות ר"י ואליבא דר' יהושע היא דס"ל פי עגול כל שדרכו למנות אינה בטילה ע"כ הסוגיא וכ' בסמ"ג שבס"ת פסק כי האי תנא דליטרא דקציעו' ומ"ה כתב בס"ת ביצה שנמצא בתוך התרנגול' שנתנבלה בשחיטה אסור מדרבנן ואם נתערבה בשאר ביצים אינה בטילה ברוב כמו ליטרא קציעות דריש ביצה דהוי דרבנן ואפי' באלף לא בטיל אבל ריב"א אומר שהלכה כר"י האומר בפרק הערל ובפרק התערובות את שדרכו למנות שנינו שאינו בטל כלומר אין דבר חשוב שבמנין אלא דבר המיוחד למנין לעולם ולא דבר שפעמים מונין אותו ופעמים אין מונין אותו וביצים פעמים מוכרים סל מלא באומד ומתוך כך היתיר קורקבן של תרנגולת נבילה שנתערבה בקורקבון כשרין ואומר שבטל ברוב לפי שאין זה דבר שבמנין ור"מ פסק שאין הלכה לא כר"י ולא כר"ל כי שניהם אליבא דר"מ נחלקו בתחילת מס' ביצה אלא הלכה כחכמים שחולקין עליו ואומרים שאף דבר שדרכו למנות בטל וז' דברים הן בלבד שאינן בטילין אגוזי פרך כו' ע"כ ולא הכריע כאחד מהן והטור כתב אות' ג' מחלוקות ולא הכריע ולכאורה דעת המחוורת היא דעת הרמב"ם שפסק כחכמים שכן הלכה כמותם בכ"מ א"ל היכא דאיתמר להדיא דלא כוותיהו ודעת ס"ת נמי יש ליישב שפסק כהאי תנא דליטרא דקציעי' לאו משום דאוקמינן להאי ברייתא דפ' כירה אחת ביצה שנולדה בשבת כו' דלעיל כוותיה דהא האי סוגיא אליבא דרב יוסף ור"י הוא דמוקמינן הכי ולרבה דאמר משום הכנה והכנה דרבה דאורייתא והכי ק"ל ל"צ לאוקומי בהכי אלא דס"ל דנהי דבשאר דוכתין הלכה כחכמים הכא דאשכח דפליגי בזה נמי פלוגתא אחריתי ר"מ ור"י בפלוגתא דר"א ור"י בליטרא קציעות וק"ל בכל דוכתא הלכה כר"י לגבי ר"מ והלכה כר"י לגבי ר"א גם חכמים דהכא אינן כשאר החכמי' שהרי פליגי נמי עם ר"ע דס"ל ז' דברים ובזה הלכת' כוותייהו אבל לא כנגד שאר התנאים אבל ר"יצבא שפסק כר"י צריך ליתן טעם לדבריו הלא ל"פ אלא אליבא דר"מ ובזה בודאי דברי ר"י עיקר דר"מ לא ס"ל אלא את שדרכו למנות וכמו שמוכח מהאי בריית' דליטרא דקציעות דר"מ הכי ס"ל אבל מנ"ל שר"י פסק כוותיה ויגעתי ומצאתי ראיה ברורה לדבריו אהא דפליגי בפ' הערל אליב' דר"י דאמר כהן אנדרוגינוס מאכיל בתרומה דר"ל אמר מאכיל' בתרומה דוקא שהיא בזמן הזה דרבנן אבל אינה מאכיל בחזה ושוק שהוא דאורייתא ור"י אמר אף מאכילה בחזה ושוק אליבא דר"י ואי הוה תרומה בזמן הזה דאורייתא לא היה עול' שהרי עיגול דבר חשוב הוא ודרכו למנות לפעמים ואע"פ שתרומ' תאנים דרבנן מ"מ אי הוה תרומה בזמן הזה דאוריית' ה"ל לגזור אטו דאוריי' א"ל ר"י לר"ל אי סבר' תרומ' ב"ה א"ל אין דר' חטאת טמאה עולה בחתיכה של טהור אף שהיא דאוריי' שאני שונ' עיגול בעיגול עולה א"ל והלא אני שונה חתיכה מי סבר כל ש"ל שנינו את ש"ל שני' דתנן כו' למ' עלה על דעת ר"ל להוכיח מהא דעיגול בעג' ועולה דלמא ס"ל כרבנן דס"ל אפי' בדאורייתא אינו מקדש אלא ו' דברים בלבד ואף שתו' הקשו קושיא זו ומתר' בשם ר"י דא"כ ה"ל למנקט מידי דאורייתא אסור כל שדרכו למנות אפשר דריצב"א לא ס"ל הך שנוייא ומ"מ אין זו ראיה ברורה כאשר כתבנו שר"י בעל התו' דחה קוש' זו א"כ אין להקל כריצב"א אלא בס"ת שפסק כתנא דליטרא דקציעות ועוד שהרי בזבחים בפ' התערובות פריך ולבטיל ברו' הניחא למ"ד כל ש"ל שנינו כו' ומשני ר"פ האי תנא דליטרא דקציע' הוא אלמא דר"פ דהוא בתראי מוקי לסתמא דמתני' דהלכתא כוותיה דהאי תנ' ס"ל דאפי' כל שדרכו למנות והא דרבנן לא בטלי ואף דרב אשי דהוא בתראי טובא מוקי למתני' כרבנן ומשום דב"ח חשיב ולא בטלי מ"מ ל"פ על דר"פ אלא דעדיפא משני אבל מ"מ שמעינן מר"פ אי לאו דשמיע ליה דהלכתא כהאי תנא לא הוי מוקי למתני' בהכי ור"א ל"פ עליה בהא וכדמשמע לשנ' דתלמודא דקאמ' ר"א אמר אפי' תימא רבנן כו' ולא קאמר ר"א אמר רבנן היא וכו' ובה"ע נמי פסק דביצה לא בטיל' אבל טעמ' נעל' ממני א"י אי משום דס"ל כס"ת אי משום דס"ל כדע' הראב"ד שכתב הרשב"א בשם הראב"ד דמדפריך התם לר"נ דאמר ביצה בס' וא' למימרא דיהיב טעמא והא אמרי כי מיא דביעי בעלמא ולא שני לה הב"ע לבטולי גופא משמע דביצה גופא חשיבא כברי' ולא בטלה ובפ"ק דביצה משמע דבטילה אליבא דר"י דאמר את שדרכו למנות שנינו ואיכא למימר דאינו מקדש ובטל באלף ור' אבל בס' לא בטלה כיון דבריה היא וכ' עליו הרמב"ן דאינו כן כדאמרינן במכו' דברי' נשמה חשיבא ולא בטלה וביצה כחיטה בבריית' דמיא ובטלה ע"כ וכ"נ סברת הרמב"ן עיקר דביצה אינה קרויה בריה או משום דלא הוה בריית נשמה או משום דלא הוי כאלו פירש איסורו דהא עיקר איסורו בא אלא מתרנגולת ותרנגולת גופא מקרי' בריה אפי' היא נבילה כדפי' לעיל אבל מ"מ ראייתו אין נידחת דביצה אינה בטילה ומשום דבר שבמנין ומ"מ אין זו ראייה ברורה דמ"ה לא משני תלמודא הכי דאגוף ביטול ביצה קאי דהא קאמ' ר"נ גיד בס' ואין גיד מן המנין ביצה בס' ואין ביצה מן המנין ומאחר שביטול הגיד לא קאי אגיד גופא דאפי' באלף לא בטילה ה"נ דביטול ביצה לא איירי בביטול גופא אלא פליטתה ואפ"ה נ"ל להחמיר שהרי ש"ד שאנו רגילין לפסוק כוותיה בפ' להחמיר כ' וז"ל וכן כל שבמנין שרגילין למכור במנין כגון ביצה של טרפות או של נבילות או הפירות גסות של ערלה אפי' אלף של היתר לא בטלו כ"ש האידנא שאינם בנמצא כלל בגבולתינו למכור סל מלא ביצים באומד בלי מנין והיכא שנתערב קורקבן טרפי' בכשירים צ"ע מאחר שאנו לא ק"ל כריב"א א"כ הקורקבן אינה בטילה כדמשמע מדברי סמ"ג ואיכא נמי למימר מאחר שבכל מדינתינו אין רגילין למכור הקורקבן כלל במנין ולא בפני עצמה אלא מוכרין אותו לעולם אגב העוף שממנו הקורקבן וא"כ בטילה ומשו' דראויה להתכבד א"ל דאינה בטילה שהרי בסמ"ג והטור בשם ר"י דקורקבן בטילה לפי שאינה ר"ל כדאמרינן בני מעיין אוכליהון לאו בר אינש אכן נ"ל שברו' מקומות שראיתי שהקורקבן של אווזא חשוב דבר שראוי להתכבד לפני האורחי' וא"כ מאחר שכת' הטור בשם הרמב"ם דהכל תלו לפי המקום ולפי הזמן א"כ הקורקבן ג"כ אינה בטילה וכן נמצא נמי בשם מהר"ם שפסק כן והיכי שנתערב הכרכשת' כת' המר' בפ"ק דביצה בשם ר"ת דבטילה משום דאינ' חשיב משום דקרבים לאו בני מיכל נינהו וגם אינה ראוי לאכול אלא ע"י מילוי כו' נ"ל לנהוג כוותיה ואף שהאידנא אין רגילין למכור אות' אלא במנין מ"מ מאחר שאין דרכן לאכלן כלל בכל המקומו' שלנו אלא ע"י מילוי א"כ אינו דומה לשאר חתיכות הראויות לאכול כמות שהוא וגרע חשיבתיה ולא מהני לי' דבר שבמני' אף שבקורקבן היה מהני דבר שבמנין אע"פ שאינה ראויה להתכבד לפני האורחי' כדמשמע לעי' שאני התם אפי' אינשי יקירי לא אכלי מ"מ סתם ב"א אכלי מה שאין בה בכרכשת' שאין אוכלין אותה שום אדם א"כ נתקלקל חשיבותא לגמרי וכמ"ש לקמן ושאר דברי' מה שקרוי האידנא ראוי להתכבד נכתוב לק' בסי' נ"ג: