ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן לו
דין דגם הבלוע בכלי אמרינן הכלי נעשה חתיכת נבילה והיינו דוק' בכלי חרס אב' בכלי עץ ומתכו' דאפשר להפריד האיסו' אם נפל האיסור על מקצ' כלים לא אמרינן כולה נבילה ואין משערינן אלא נגד האיסו' אלא א"כ לא ידעינן כמה איסור נפל כו' ומ"מ אם בלע בכלי דבר שנאס' כבר ונ"נ אז משערינן נגד כל אותו הבלועה ולא נגד חלק האיסור שהיה נבלע באותו דבר שנ"נ ואפילו בבלי חרס אם הוא חרש או אפילו ישן ואינו בן יומו וניערו בו כז' איסו' לא משערינן אלא נגד אותו כזית וביארנו דלא אמרינן אין איסור בלוע כו' אלא בטיפה שנפל על הקדיר' ויש בה רוטב כ' אבל איסור שנפל על הקדירה נעשה שפי' נבלה בכלי חרס:
פסק כת' הר"ן וז"ל כת' הראב"ד דכי משערינן בכולי' היינו בדבר שאינו חוזר להיתירו דומיא דכחל אבל בדבר. שחוזר להיתירו כגון כלים הבלועים מאיסור משערינן מיניה במאי דנפיק מינהון באומד יפה דכיון שחוזר להיתירו אינו בדין לשער בכולו שהרי אין כולו גוף איסור ונתעזרתי בקבלה זו מפי הר"ר יוסף אבן פלט אבל בתו' אמרו כיון דתלי טעמי' משום דלא ידעינן מאי דנפיק מיני' אפי' בדבר החוזר להכשירו משערינן בכולי' ומיהו ה"מ היכא דלא ידעינן כמה בלע כגון כף ישינה אבל כף חדשה שנפל בה כזית חלב וניער בה את הקדירה אין משערינן בכוליה אע"ג דלא ידעינן כמה נפיק מיניה דהא ידעינן דלא בלע טפי מכזית הלכך משערינן ס' באותו כזית ומותר ומיהו אם הוא כף ישינה של בשר אע"פ שלא ניער בה אלא כזית חלב וחזר וניער בה את הקדירה איכא מ"ד דבכולה משערינן לפי שאין אנו יודעין כמה בלע מן הבשר ועכשיו כשניער בה חלב נאסר הכל וחנ"נ אבל הרמב"ן סובר שאין אנו אומרים בבליעה חנ"נ הלכך אין משערי' אלא באותה זית ע"כ ומ"ש לעיל כף ישינה כן הדין בקדירה ישינ' וא"כ אין כך ביטול כנגד הקדירה לעולם שאם המאכל שבתוכה הרבה גם הקדירה גדולה ולעולם אין ס' כנגדה כאשר כת' רוב המחברי' ולפעמי' תמצא ביטול כנגדה כגון שידוע שלא בישל בה תוך מע"ל כ"א בשר תוך המרק או תוך הירק ואח"כ בשלו בו חלב דלא בעינן לשער אלא כנגד הבשר שבישל בה תוך מע"ל אבל בדבר איסור לא שייך לומר הכי לפי שנעשית כוליה נבילה ופסק הלכה שאף בבליעה אמרי' חנ"נ אפי' אין שם גוף איסו' כגון גבי בצל וצנון שחתכו בסכין של גוי' דנעשו הבצלים נבילה בעינן ס' נגד כולה ולא סגי במה ששיער כנגד בליעת איסור הסכין אפי' כנגד הסכין כולו וכן כל הדומה לזה ובודאי אף הרמב"ן לא אמר דלא אמרי' דחנ"נ בבליע' אלא בכלי אכן רוב המחברים ס"ל דאפי' בכלי אמרינן דנ"נ חוץ מכלי מתכות וכלי שטף החוזרים להכשירן כאשר כ' מהרא"י בשערי' וז"ל כ' המרדכי בפג"ה דהא דאמרי' חנ"נ אפי' ע"י מועט אם אין בה ס' לבטל היינו משום דא"א להפריד האיסור אבל כלי מתכות או עץ הואיל ואפשר להפרידו ע"י ליבון והגעלה אם נפל איסור על מקצת כלים לא אמרינן כולה נבילה הוא שיצטרך לשער כנגד כל הכלי אלא משערינן כנגד האיסור שנפל אלא א"כ אין ידוע כמה איסור נפל אז משערינן נגד הכלי וכ"כ בי"ד שאם הוציא זבוב מן הקדירה בכף ונאסר הכף מן הזבוב לפי שלא היה לו בכף ס' מן הזבוב לבטל ואם חזר ותחב הכף בקדרה לא משערינן נגד כל הכף אלא נגד הזבוב דהא ידעינן דלא נפיק מיניה איסור טפי אלא כשיעור הזבוב עכ"ל ואף שאין כ"כ ראייה מדברי הטור כי הוא ס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ אלא גבי בשר בחלב מ"מ מן המרדכי ראייה איכא שכת' נמי הא דזבוב כו' אע"פ שכבר פסק דלא כר"א ומדהביא מהרא"י דברי המרדכי לפסק הלכה אלמא דהכי ס"ל דלא אמרי' חנ"נ בכלי שחוזר להכשירו הא בכלי חרס אמרינן שפי' שהכלי נ"נ ומה שאמרינן דכל כלי החוזר להכשירו לא משערינן אלא בכמות האיסור היינו דוקא שאם בלע האיסור דלא אמרינן שהאיסור יעשה הכלי נבילה ולחשוב כאלו בלוע כולו מאיסור אלא משערינן כנגד האיסור לחוד אבל אם בלע הכלי מדבר שנעשה כבר נבילה כה"ג לא אמרינן משערינן נגד חלק האיסו' ממש שבלע אלא כל מה שבלע כאלו הוא איסור גמור ובעי ס' נגד כולו וראייה זו מהא דכתב התו' לקמן בשיטת ר"א ומחלקותו וז"ל דלר"א דאמר אין חנ"נ כ"א בבשר בחלב ניח' מה שצוה הכתוב להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שא"א להגעיל בתוך הכלי אחר היכי מישתרי' הא אין במים ס' לבטל האיסור ואי שיחזור ומגעילה פעם שנייה והלא המים הראשוני' נ"נ וחוזרין ואוסרין ואי לא משערינן אלא באיסור עצמה ניחא פי' מ"ה ניחא שאז יחזור שניה ויגעלנו בעבור מעט האיסור שנבלע בו ומאי מקשו דלמא אע"פ שהמים נ"נ מ"מ כשחוזרין המים ונבלעים ביורה לא בעינן ס' בפעם שנייה אלא כנגד האיסור שבו והמים נהי דנ"נ מ"מ היורה אינה בולעת אלא מים ומעט מן האיסו' שבתוך המי' נבלע עמו וא"כ בהגעלה שנית יהיה ס' נגד האיסור מאח' שפסקינן לכל דבר החוזר להכשירו לא בעי לשעורי אלא נגד האיסור לחוד אלא בע"כ צ"ל מאחר שכבר נאסרו המים א"כ נחשוב אותה כאילו הן איסור ממש ובעי ס' נגד כולו אפילו בכלי הגעלה ומה שאמרנו שבכלי חרס שאינו חוזר להכשירו דכל הכלי נ"נ אינך ר"ל אפי' בכלי חרש וידעינן בו כמה בלע מן האיסו' דאיך יעשה נבילה להצריך שיעור ביטול כנגד כולו מאחר שלא בלע כ"א כזית איסור ובודאי לא יפלוט אלא כזית איסור לחוד אלא בכלי ישן ובלוע כבר מהיתיר' ועכשיו בבליעת האיסור יעשה כל הבלוע שבתוכו נבילה ובעי ס' נגד כולן ונראה אפי' בכלי ישן אם לא בשלו בו אפילו היתר תוך מע"ל א"כ הכל טעם פגום וכל מה שמבשל בו אח"כ דבר איסור כנגד האיסור משערינן ותו לא וכעין זה כת' הרשב"א לענין כף ואע"פ שפסקינן שאין איסור בלוע היינו היכא שנפל עליה טיפה של איסור ואיכא רוטב של היתר בקדירה ויש בו כדי לבטל האיסו' לחוד אבל אין בו כדי לבטל האיסור וההיתר הבלוע יחדיו כה"ג אמרינן אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע אבל בלא נפילת טיפ' אלא שהכלי בלע איסור אמרינן שכל הכלי נ"נ כי אף ההיתר שבו נעשה איסור ובעינן ס' נגד כולו בכלי חרס שאינו חוזר להכשירו ולפעמים אף בכלי שטף כאשר נפרש לקמן בסימן מ' ועיקר מחלוקת ר"א בחנ"נ תמצא לקמן בסימן נ"ה: