ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן לג
דין דסמכינן אקפילא אפילו בבציר מס' אם טועם ואומר שאין בו טעם איסור סומכין עליו וכשיש ס' א"צ לטעימת קפילא אפילו הוא לפנינו ומ"מ אי טעים ואמר שנותן טעם אסור וביארנו דגוי קפילא אפילו יודע שסומכין עליו ואם אינו קפילא אין סומכין עליו א"ל שמסיח לפי תומו ואפילו האידנא סומכין עליו ואם הוא אומן ואינו מסיח לפי תומו אין סומכין עליו האידנא:
מסקינן לקמן בסוגיא א"ר חייא בר אבא אר"יבל משום ב"ק כל איסורי' שבתורה בס' פירש"י לשם היכ' דבדקינן ולא יהיב טעמא א"נ דליכא למיקם אטעמיה כגון מין במינו אבל היכא דבדקינן ויהיב טעמא לא בטיל כדאי' בכמה דוכתא ולקמן נמי אמרינן יש בהן בנ"ט וכו' עכ"ל וכ' הרא"ש וז"ל מתוך פירושו דכל היכא דאיכא למיקם אטעמא לא סמכי' אס' עד דטעמיה ליה תחילה אי דהיתירא כהן ואי דאיסורא קפילא ובפחות מס' לא אזלינן בתר טעמא וההיא דכילבית באילפס היה בו ס' וא"ר יוחנן ליטעמיה קפילא ואם נ"ט היה אוסר אע"פ שהיה בו ס' ולישנ' דסמכינן אקפילא לא משמע כן דאם היה בו ס' מאי רבותא דסמכינן עלה אלא משמע דסמכינן אטעמיה דידיה אפי' בפחות מס' וכן טעים ליה כהן משמע להתי' בטעימתו אפילו בפחות מס' וסתמא אמרינן בכולי תלמודא וכל אסורי שבתורה בס' וא"צ לחזור אחר ד"א להתירו כשיש בו ס' וכן משמע לעיל דאמ' רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בס' מין בשאינו מינו דהתירא בטעמא דאיסורא בקפילא מין במינו דליכא למיקם אטעמיה א"נ מין בשאינו מינו וליכא קפילא בס' משמע דלא הוזכר ס' אלא היכא דליכא למיקם אטעמא אבל היכא דאיכא למיקם אטעמ' לא מצריכינן ס' ואי לא יהיב טעמא שרינן ליה אפי' בפחות מס' ומה שהביא רש"י ראייה מההוא דגרסינן דאסרינן עד ס' למר וק' למ"ד אפי' כי לא יהיב טעמא לאו ראיה היא דה"פ בנ"ט בידוע כגון שטעמו כהן בין שיש בהן להעלות בק"א אסור דטעמא לא בטיל אין בהן בנ"ט בידוע כגון שלא טעמו כהן בין שיש בהן להעלות בק"א בין שאין בהן וכו' מותר אין בהן להעלות בק"א אלא בכמה לאו בס' אלמא בס' שרינן בסתם וסמכינן אהא דלא יהיב טעמא יותר מס' ע"כ דבריו והן דברי ר"י בעל התו' והרמב"ן חילק דרך פשרה וכ' היכא שמכירין האיסור ולא נתערב ממנו אלא צירו וטעמו כיון שמן הדין לא היה לנו לשער אלא בטעמ' אלא שאין אנו יודעין כמה הוא בהא סמכינן אקפילא אע"פ שאין בו ס' כנגד גוף האיסו' אבל כשגוף האיסו' נתערב וצריכין ס' לבטלו אז לא סמכינן אקפילא בבציר מס' אבל בס' מיהא שרי וא"צ לחזור אחר קפילא כלל ע"כ ופשרה זו מנ"ל מאחר שאמר רבא בסתם אמרו חכמים בס' אמרו בטעמא כו' משמע דכל חדא מועיל בפני עצמו כמ"ש הרא"ש ועוד מאחר דעיקר האיסור בטעמא תליא מילת' בפרט לר"ת דס"ל דטעם כעיקר דאוריית' א"כ אינו תולה בשיעור ומ"ה כל הני דעבידי לטעמיה כגון תבלין היכא דיהיב טעמא אפי' באלף לא בטיל כל זמן שנ"ט וממילא נמי איפכא אפי' פחות מס' אי חזינן דלא יהיב טעמיה בטל ומן הסתם סמכו אס' וא"צ לבדוק בקפילא אבל אי בדק ומשכח טעמא אפי' במידי דלא עבידי לטעמיה אוסר וכ"כ הטור וז"ל ור"י פי' דבכל ענין סמכי' אקפילא אפי' בבציר מס' ובס' א"צ קפילא אפי' הוא לפנינו ע"כ משמע דוק' שא"צ לקפילא אבל אי טעים קפילא ואמר דיהיב טעמ' אוסר ואה' דלטעמיה קפילא פרש"י והרא"ש אחריו דאשמועי' דמותרין לסמוך לפי תומו ולא שיודיעו שהוא צריך לו ולישנא דסמכינן אקפיל' משמע בכל ענין וכ"כ התו' דסמכינן אקפילא אע"ג דגוי הוה כיון דקפיל' הוא לא קא משקר שלא יפסיד אומנתו משמע להדי' אפי' היכא דידע וכ"ד הרשב"א והר"ן ועוד משמע מדבריהם דוקא קפילא גוי אבל לא סתם גוי אכן הרמב"ם כ' בסתם גבי בשר בחלב טועם הגוי וסומכין עליו אבל תימא מנ"ל להקל מאחר דאמר תלמודא להדיא קפילא ארמאי ולא אמר ארמאי לחוד אלא ש"מ אקפילא קפיד ומ"מ נרא' אם הוא מסיח לפי תומו אפי' הוא סתם גוי מהימן בין להחמי' בין להקל שהרי אינו אלא גילוי מילתא בלחוד וכה"ג סמכינן אפי' האידנ' עליו אבל אם אינו מסיח לפי תומו אפי' אקפילא לא סמכינן האידנא כדפי' לעיל סי' ל"א: