ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן לב
דין דשומנו של ג"ה אוסר ובארנו דחלב ובשר ב' מיני הם ובשר שור ועז וכבש חד מינא הוא ובשר ועופות ב' מינים הם וכן כבד ובשר ב' מינים הם ושאור מחיטין ועיסה משעורים ב' מינים הם אבל עיסת החיטין ועיסה שעורין חד מין הם:
פסק בסוגיא דלעיל דמסיק א"נ מין במינו דליכא למיקם אטעמא כו' פי' הרי"ף כגון שמנונית דג"ה ושמעינן מינה אף שג"ה אינו אסור דק"ל אין בגידין בנותן טעם מ"מ שומנו נ"ט ואוסר ולא כדעת ר"יבם שכ' לעיל דס"ל לא החמירו יותר מגיד עצמו וא"כ אפילו בבישול אינו מפעפע וכ"ד רש"י ורוב המחברי' ואף שכ' לעיל דעת ר"י הלבן כן ומ"ה קשרו הנהו אטמהתא מ"מ אין כ"כ הכרח לדבר ואולי הוא דעתו כמ"ש הא"ז ואפי' א"ת שכך דעתו בהכרח כמ"ש מ"מ מנ"ל שפי' ר"י הלבן הוא עיקר להקל הלא כבר כ' שלא עבדינן כוותיה להקל אלא להחמיר מ"כ בש"ל קולית של ג"ה שלא נחתך ראש העצם ובישלו בקדירה מותר המוח שבישלה מותר דיעבד אבל אני ראיתי שבישלה קולוית שהשופי יש בו ג"ה מונח עליה ולא נחתכו ראשי העל' ואס' הר"דק מפני שקנוקנו' של גיד עולים על ראשי העצם וכ' עוד פ"א מצא רבי בקערה עצם קטן שבראש העצם הנקרא כף הירך ואסר אותו מפני שהגידי' צומתין בו אבל שאר בשר שנתבשל עמו התיר לפי שאין בגידין בנ"ט עכ"ל והר"אש כתב בז"הל מין במינו דליכ' למיקם אטעמיה כגון חלב בשומן משמע מדבריו דחלב בבשר תרי מיני נינהו וכ"כ הא"ז וז"ל וק"ל כרבא דאמר בתר שמא אזלינן חמר' חדת' בעינבי שני מינין הן ואיל ושור ועז ג' מינין הן אע"פ שכולן בשר וכן מיני דגים ועופות שחלוקים בשמן בין טהורין בטהורין בין טמאי' בטמאי' ב' מינין הם אבל בצים של עוף זה ובצי' של עוף זה הוה מין במינו וחלב ובשר ב' מינין הן ושומן של הלב ושומן של בית הדקין מקרי חלב וחל' של פרה ורחל מין אח' הוא ושומן של צלעו' וחזה ואליה ושומן הירך בשר שומן הוא ומקרי בשר ולא חלב וכבש ואיל ורחל כולן מין במינו עכ"ל אכן הרשב"א כ' להדיא בפ' ג"ה גבי גדי שצלאו בחלבו דחלב עם בשר הוה מין במינו וכ"כ הר"ן בפג"ה גבי מין במינו כו' דבשר וחלב חד מינא הוא וראייתו מהא דאמרי' בס"פ אכל חלב חי מן החי ומן הטריפ' חייב שלש כלומר משום חלב ומשום בשר מן החי ומשום בשר מן הטריפה אלמא חלב הוא בשר ול"נ נהי דלענין דינא דאסורא הוא בכלל בשר מ"מ מאחר דק"ל כרבא דאמר לענין מין במינו בתר שמא אזלי' ומשוי חמרא חדתא בעינבא מין שלא במינו אע"פ שטעם אחד הוא ובכלל יין הוא לאיסור נזיר וכן חלא דחמרא לגו חלא דשכרא משוי רבא מין במינו אע"ג שאין להם טעם א' ובודאי שכר ויין שני מינין הן מדאורית' מ"מ מאחר דחד שמא אית להו פסק רבא דמין במינו הוא ה"נ בחלב ובשר שאפי' הגוים שלא נאסר להם החלב קוראין החלב בשם חלב ולא בשם בשר אבל מ"ש בשר שור וכבש ועז ג' מיני' הם לא נהיר' כלל נהי שחלקן הכתוב לענין הקרבנות מ"מ כולן מין בשר אח' ואין חילוק בין שור לכבש ועז והכל נקרא בשר מן הסתם לכל מילי אם לא מי שצריך להפריד' ולומ' בפרט בשר כבש או בשר שור כמו מי שמפריד בשר שומן מן בשר כחוש וכן נמי לענין דגים הכל חשוב מין במינו לא מבעי' בטהורין אלא אף בטמאין וכן גבי בשר חוץ מבשר עוף שאינו בכלל סתם בשר וגם לקמן בפ' כ"ה אמרינן נמי דמימליך שליח וכ"כ המרדכי בפ' כ"ה דבשר ועופות ב' מינין הם וכבד ובש' ב' מינין הן דק"ל כרבא דאמר בתר שמא אזלינן גם מ"ש ששאור ועיסה ב' מינין הם בע"כ צ"ל שאור מחטין ועיסה משעורים או איפכ' וקמ"ל דלא תימא הכל נקרא עיסה וחד שמא אית להו א"נ לא תימא מאח' ששאור בא לתקן העיסה א"כ הוי מין במינו כמ"ש התו' לחד שינויי בפ"ק דביצ' כל דבר הבא לתקן המאכל הוה מין במינו קמ"ל דליתא אבל א"א לומר שאפי' אם השאור נמי הוא ממין העיסה שהוא שתי מינין שהרי שנינו להדיא במסכת ערלה ומביאו לקמן בפירקין מין במינו להחמיר כיצד שאור של חיטין שנפל לעיסה של חיטין כו' אלמ' דמין במינו הוא וממתני' נמי שמעינן דדוקא שאור של חיטין שנפל לעיסה של חיטין הוה מין במינו הא אי הוה חד מינהו שעורין לא הוה מין במינו ואע"פ דאין כ"כ נפקותא בכל אלו לפי מה דק"ל דמין במינו נמי בס' כר"י ור"ל כדפי' מ"מ איכא נמי לענין מין במינו שבטל ברוב וכמ"ש לקמן ועוד איכא נמי לעניין שני איסורי' שהן תבלין שבאין למתק הקדירה שהן מצטרפין דוקא במין אחד אבל בב' מינין לא וכמ"ש בפ' ר"ע סימן ט':