אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ז › סימן יז

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ז · סימן יז

סימן טז

דין ש"צ שהיה ג"כ שוחט ובודק של הקהל ובא לידו המכשול שמכר בשר בחזקת כשירה ונמצא בו סירכה גדולה במיצר החזה ואז שואלו אותו בדרישו' חקירה ונשבע שלא במרד עשה ח"ו אלא נתחלף לו טריפה בכשירה וניכר בו שבשגגה נעשה והוא צועק ובכה על המכשול וגם הוא בפעם הראשון אז אין מעבירין אותו לא מש"ץ ולא מהיות טבח בתו' זמנו ומ"מ מי שרוצה להחמי' שלא לאכול משחיטתו יחמיר אכן ישלם לו מה שהיה ראוי לבא לו מן השחיטה עד כלות זמנו:

פסק בא לידי בארץ רוסי"א בש"ץ שהיה ג"כ שוחט ובודק ובא לידו מקרה לא טהור שמכר צד אחד של פנים בחזקת כשירה ומצאו בו במיצר החזה סירכא חזקה שהיא טריפ' לפי מנהגינו אבל עדיין לא אכלוה וכשבא הדב' לפני שלחתי אחריו ושאלתי אותו בחקירות ובדרישות ונשבע על ככה שמכשול זאת בא לידו לפי שמכר ג"כ חלק א' של טריפה ונתחלפה לו הכשירה בטריפה שנתן הכשירה לארמית והטריפה לישראל והיו אנשים שבאו לפסול אותו מחזקת אומנתו שלא יהא עוד טבח לזה ואף יהא פסול לש"ץ והשבתי נראה בעיני שהש"ץ ההוא שמנהו אותו לש"ץ לפי שיש לו נעימות קול וערב ורגיל לקרות בתורה מאיזה צד באתה לפסול אם מחמת שמכ' טריפה בחזקת כשירה ואין לך רשע גדול מזו מדכתב ראבי"ה בפר' ג"ה בהאי שמעתתא דטבח שנמצא אחריו כזית חלב וכו' שאם מכר טריפ' בחזקת שחוטה שמחמירין עליו טפי מפני שהוא מזיד אפי' אין מניחין אותה אפי' להיות חנוני למכור אגוזים עד שילך למקום שאין מכירין כו' הוא כתב בדבריו מפני שהוא מזיד משמע דלא מחמירין במוכר טריפו' אלא במזיד דוקא ומה שמלקינן ומעבירין אפי' בשוגג כמו טבח שנמצא אחריו חלב וכו' שאני התם מאחר שסומכין העולם על ניקוריה וא"כ עליה דידיה רמיא ולא הוי להתעצל במידי דאי' כרת או אפי' מלקו' והוי מזיד דהא אפי' שגגת תלמוד עולה זדון כ"ש שגגה כזו שנקר ולא נקר כדינו משא"כ בחילוף זו שהוא דרך מקרה לא טהור דלא מלקינן ולא מעבירין וא"ל מנ"לן דמהימן לומר בשגגה יוצאת המכשילה מתח' ידו שמא במזיד ובמעל עוש' זו פשו' כביעת' בכותח' דמוקמינן גברא בחזקת כשירו' וגדולה מזו מצינו באבל רבתי הא דאין קורעין ואין חולצין כו' במאבד עצמו לדעת לאו דעלה באילן ונפל ומת איכא למימ' שמא נאנס ונפל שהרוח דוחפתו אלא שאמר ראו שאני עולה באילן ונפל ומת אבל ראוהו חנוק ותלוי באילן ומושלך זהו מאבד את עצמו שלא לדע' אע"גב דאית ביה תיוהא טובא וקרוב הדבר שאיבד עצמו לדעת שהרי הוא מהעבירות גדולים שהיצר הרע מסיתו וכ"ה בנמצא אפ"ה מוקמינן אחזקו' כשרות שלא איבד עצמו לדעת וק"ו בנו של ק"ו שהוא בעצמו נשבע לפנינו וצועק ככרוכיא ששגגה באה לפניו שמהימן ולא הפסי' כשרותו ותו אפי' תימא דלא מהימן לקולא לחזק אותה בכשרות ולהיות אומן כבראשונה מ"מ הכא האיכא הוכח' דלא במרד ולא במעל עשה שהרי סירכא היתה גדולה ברוחב יד ואם היה רוצה לגנוב דעת המקום ודעת הבריות ולמכור טריפה בחזק' כשרות ה"ל לנתק ולהפריד כל הסירכו' מן הצלעו' שלא יהא ניכר ונרגש וכב' ידוע מן התלמוד דסמכינן אאומדנא דמוכח ואפי' במילתא דאיסורא וקצת ידים מוכיחות לאיסור' אפ"ה סמכינן אאומדן מקולא בהא דמסיק בסוף נדרי' ההוא גברא דהרזיק בבית' הוא ואינתתי' על אתא מרא דביתא פרטיה נואף להוצא וערק א"ר איתתא שרי אם איתא דעביד איסור' ארכוסי הוי מרכיס פרש"י היה מתחבא בבי' שלא ירגיש הבע' אע"פ שהיא לא אמרה שלא עבדה איסור' כדמשמע סתמא דתלמודא ואיפשר אף היכא דהיא הוה אמרה עבדינא איסורא לא הוה מהימנא דשמ' עיניה נתנ' באחר כדאמרי' התם כ"ש בנדון זה שהוא עומד ונשב' דלא חטא וליכא ריעות' דחט' במזיד דסמכינן אאומד' שהיה לו לנתק ולהפריד הסירכה מן הצלעות כדי שלא ירגישו בדבר וא"כ שמעינן וודאי דהאי ש"ץ הוא בחזקות כשרות הראשונ' לא בענין לומר בענין זו שהוא כשר לש"צ דפשיט' שהוא כשר דאפי' אתה מדמה אותו לטבח שנמצא אחריו חלב היינו להעבירו מן אותו האומנות ולא מן האומנו' אחרות ואפי' חלב שהוא בכרת כ"ש טרפ' שהוא בלאו בפרט סירכא כזו במצר החזה דאיכא בה כמה צדדין להתירה אלא שנהגו להטריף במדינות הללו דאין להעבירו מן האומנו' אחרות והוא כשר לש"ץ אלא אף להעבירו מן אותו האומנות אין כאן מקום לפוסלו מאחר דאיכא שגגה ונוסף לזה אומדנות דמוכח בדבריו דמהימן אבל מ"מ אם רוצים הקהל או אף יחידים להחמיר על עצמם שלא לאכול מבדיקתו מאן מחי בידייהו רק שיה' דעתן לש"ש ומוחזקי' כבר ביראת השם וכן דעתן לש"ש ולא לעשו' אגוד' על צד המחלוק' ומ"מ באופן שלא לקפ' מחייתו ולשלם לו מן הציבו' מה שהיה הראוי לו לבא לו מן השחיט' תוך כלות זמנו ועוד אפי' תאמר שאין לחל' בין זה לטב' שנמצ' אחריו חלב ובאת' להלקותו ולהעבירו לכל הפחות מזה האומנו' הלא כתב הרב הגדול מהר"ם מויר"זבורק בתשו' שבפעם הראשונה לא מלקינן ולא מעבירין אותו אלא מזהירין בו שלא יעשה עוד כי חשבינן ליה למכשול ודבריו הבאתי לעיל בסי' ט"ז ועוד אני אומר דאפי' את"ל שפשע הש"ץ ועש' שלא כהוגן ובאת' לדמות אותו למוכר טריפו' ולהחמיר עליו טפי נר' בעיני מאח' שהוא עומד ואמר בשבועה לא חטאתי ואם נראה בעיניכם שחטאתי הריני מוכן לקבל תשובה שאין יכולי' להורידו דנראה בעיני אפי' מכר טריפו' במזיד בחזקת כשרה ובא והודה על עונותיו ורוצה לקבל תשובה שאין יכולין להורידו תוך זמנו דאפי' לראבי"ה שכתב שמחמירין עליו ומורידין אותו מאותו אומנות ואפי' מוכר קליו' ואגוזי' אינו ראוי היינו שקנסוהו מעין מלאכתו הראשונות שהרי לא אמר שקנסהו שלא יהיה עוד רצען או חייט או צורף אלא דוקא במלאכתו הראשונ' כעין חנות אבל להיות ש"ץ שהוא אומנות אחרות מאן לימא לן דמורידי' ומקפחין מחייתו מאחר שהוא תוך שנתו וכי אתה רוצה לומר מאחר שחטא א"כ תפילתו אינה מקובלת אין הדלת ננעלת בפני ב"ת ומנשה מלך יהודה יוכיח וא"ל שיש בדבר הזה ביזוי מצוה אדרבה אין צדיקי' עומדי' כו' ויותר הוא מסתבר' להכשירו ממ"ש הרא"ש בתשובה וז"ל מה שנתרעמת' שנהגו באילו מקומו' למנות ביזוי משפחה לש"ץ ויש בדבר הזה ביזוי מצוה כאילו אינו כדאי למיוחסות שבישראל כו' ע"ז לא נתרעמתי על שלך שתלוי הדבר ביחוס משפחה ואינו כן בעיני המקום אם הוא מיוחס ורשע מה תועלת לפני המקום ביחס שלו ואם רוב משפחה בזויה וצדיק טוב ליקר' מזרע רחוקי' כו' ע"כ ויש להשיב על דברי הרב לא מצינו בדברי רבותינו ויעתר לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילו' ב"ר אלא צריך את' לומר שאין חילוק לבן צדיק לב"ר אלא אתפילת עצמו שזכות אבו' יסייעתו אבל המתפלל בעבור אחרים ואין בו עולה ומרמה אדרבה חשובה לפני המקום הוא שמניח מעשה אבותיו והולך בדרכי הש"י ועליו נאמר שלום לרחוק ולקרוב יש שהוא מזרע רחוקי' ונתקרב ק"ו בעל התשובה עצמו המוד' על עונותיו ורוצה להסגף בתשובה שעליו נאמר שלו' לרחוק ולקרוב וא"ת שאין לו תשובה עד שילך למקו' אחר כו' כדמשמע פ' ז"ב א"כ אתה נועל דלת בפני ב"ת כי לפעמי' יש אנשים שאינן יכולין לילך למקומות אחרים כי הטפלים והבנות מוטלות עליו ובפרט בימים הללו בגלות אטו לא יהיה להם תשובה עד שילך למקו' אח' וכן מימינו לא שמענו מחכמי הדור שהיו אומ' שילך למקו' שאין מכירין וילבש שחורי' כו' אלא נותנין לו תשובה לפי גדול עונו בסיגוף גופו ושאר ענייני' לפי ראות עיני החכם ולישנא תלמודא משמע הכי דגרסינן בפ' זה בורר ההוא טבחא דאישתכח דנפק' טריפה מתותי' ידיה פסלי' ר"נ ועברי' אזל רבי טופר' ומזי' סבר ר"נ לאכשורי א"ל רב' דילמא ערומי קא מערים אלא מאי תקנתיה כדאמר רב אידי ב"א החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין ויחזיר אבידה בדבר חשוב או יוציא טריפה מתחת ידו ידו בדבר חשוב משלו ע"כ א"כ משמע להדיא אי לאו דחיישינן לערומי אפי' ברביית טופרי' ומזיי' הוה מכשרינן ק"ו בתשוב' אחרת שהוא מסגף נפשו בתעניות ויסורין שראוי להכשירו ולא אמרו שאין לו תקנה כלו' היכא שאינו רוצה לסגף נפשו ואינו יכול לסבול ביסורים של גופו כי הא מרכי נפש ובעלי תענוג ותדע שא"ת אפילו בסיגף יסורים הוא דאמרי' איערומי הוא דקא מערים א"כ אין לדבר סוף ק"ו שיערים במה שיוציא טריפה מתחת ידו אלא דלא מחמירין כולי האי מאחר שעשה הפסד בממונו ונטרד ממקומו א"כ למה יגרע סיגו' הגוף עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ומ"ה כ' הרמב"ם בטבח שיצא טריפה וכו' עד שיראו מעשים שניחם על הרעה וילבש שחורים כו' אלמא דנשמ' בלשונו דלא בעינן דוקא ילבש שחורים אלא שיראו שינח' על ריעות' ובסיגוף גופו אין לך ראיה גדולה מזו שהוא ניחם ועוד אפי' תימא דדוקא קאמר היינו דוקא משום קנס וכדי שלא להכשירו עוד למלאכתו ראשונה כמ"ש הראבי"ה האי דינא הוא א"כ איך הניחו חכמים המכשילה לפני שילך למקו' שאין מכירין א"כ שמא יאכיל שם טריפות לישראל קודם שיוציא מתחת ידו טריפה ושמא לא ישמור גזירת' א"ו דמדינ' הוא כשר מאחר שמתחרט בעונותו ומקבל עליו דת חבירות חוזר לכשרותא בתשו' כל דהו אלא שהחמיר שלא לעסוק במלאכתו של בעל חנות עד שילך כו' ולפ"ז אנו יכולים לומר שלא לפסול נמי לעדו' ומה שאמרו עד שילך למקו' שאין מכירין כו' דלא לאכשורי לעדות קאמר אלא דוקא לעשות במלאכתו וכן בתלמודא לא אישתמיט דלפסול לעדות קאמר ואפי' לדעת הרמב"ם והסמ"ג שכ' שפסול לעדות עד שילך היינו משום דזה בזה תליא שאם מכשיר אותו לעדות א"כ אין אתה חושדו לחימוד ממון א"כ למה לא יהיה עוד טבח כבראשונה ומאחר שקנסו שלא לעסוק במלאכתו אע"ג דמדינא כשר הוכרחו ג"כ לפוסלו מן העדות דאל"כ הוו ד"ת כחוכא וטלולא אבל מה שאינו תלוי בחימוד ממון וג"כ אין מעין מלאכתו הראשונה פשיטא שהוא כשר לפני המקום וכ"ז כתבתי לרווח' דמילת' ע"כ לא הארכתי בו כי בנדון דידן דליכא חשדא שהיה רוצה להאכיל טריפות לישראל אלא שגגה בא לפניו ועל זה בוכה ומצערו והוא בפעם הראשונה שלא הזהירו בו שאין לפוסלו בשום דבר זאת התשוב' וכאשר כתבתי בימי חורפי במעשה שהיה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה