אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ז › סימן ב

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ז · סימן ב

סימן א

דין דג"ה אינו נוהג בשליל וצריך לחטט הגיד מעיקרו ושומן של גיד אסור שישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור ודין קנוקנות שהם הדקין ההולכין באורך הירך מתחת הבשר מגיד החיצון לגיד הפנימי אסורין וזה עיקר המנקר את הבשר ישבר ראשי עצמות שבירך וינקר בקנוקנות וג"ה כולו עם שמנו ויטול הגידין שבצינקרו"ן ויוציא כל הגידין שבירך שלא ישתייר אפי' כחוט השערה וחותך צומות הגידין וכל גידי הארכובה ויטול שמנונית שבירך ויטול החוטין שבשוקין:

מתניתין ונוהג בשליל ר"י אמר אינו נוהג וחלבו מותר ומפ' בגמרא א"ש הא דקתני במתניתין וחלבו מותר ד"ה חלבו דגיד קאמר היינו שומנו של גיד אבל בחלב של שליל נמי פליגי דתניא ג"ה נוהג בשליל וחלבו אסור ר' יהודה אומר אינו נוהג וחלבו מותר ואר"א אר"א דפליגי בבן ט' חי והלכו לשיטתן דפליגי בפר' ב"המ אם ניתר בשחיטת אמו או לא והלכה כר"י דניתר בשחיטת אמו וא"כ שרי אף גידו וחלבו כר"י כמו שביארנו לשם ובן ח' שרי לכ"ע בשחיטת אמו ושרי אף גידו וחלבו וא"כ אף במתני' דהכא דפליגי בג"ה בע"כ איירי בבן ט' כדפרישית שהלכו לשיטתן ואפ"ה חלבו שרי לד"ה בע"כ בחלבו דקאמר ומ"מ מודה שמואל דמדרבנן אסור דתניא ג"ה מחטט אחריו בכ"מ שהוא חותך שמנו מעיקרו פי' השומן של גיד בכ"מ שהוא נבלע ונשרש בבשר ר"יא גממו עם השופי ושומנו א"צ לחתוך כלל ותניא נמי ג"ה מחטט אחריו בכ"מ שהוא ושומנו מותר וישראל קדושי' נהגו בו איסור אלמא אפי' ר"מ דבעי שחיטה ומחמיר סבר ששומנו מותר מדאורייתא והיינו דחלבו מותר לד"ה דקאמר שמואל אלא שאסור מדרבנן ולא איסור גמור אלא מצד המנהג שישראל קדושים נהגו בו איסור אבל חטיטת הגיד אף שהוא נמי מדרבנן כמ"ש לקמן מ"מ הא דקאמר מחטט אחריו ושומנו מותר לא תימ' דשמנו שרי אפי' מדרבנן ואין בו איסור כלל אלא ה"ק ושמנו מות' אף מדרבנן ולא גזרו עליו אלא שנאסר מכח מנהג של קדושים ומה שאמרינן בסוגי' ומודה שמואל דאסור מדרבנן לאו דוקא אלא כלומר ממנהג של קדושי' אסור ונתפשט איסורו כאילו אסרו רבנן להדיא והלכה כר"מ דגיד בעי חטיטה דמסקינן לקמן בסוגיא בר פיולי הוה קאי קמיה דשמואל וקא מנקיר ליה אטמא היה גאים ליה פי' חתך למעלה גובה הגיד כר"י ולא הוה מחטט אחריו א"ל אותבי' טפי השתא לא חזיתך ספית לי איסורא ומסיק דבר פיולי הוה שקיל מה דהוה מדאוריית' לר"מ והוה שייר מה דהוה מדרבנן לר"מ כלומר החטיטה אבל לר"י אפי' מדרבנן לא הוי ואם הלכה כשמואל דאמר לא אסרה תורה אלא על הכף בלבד ולא כל הירך לענין דאורייתא נכתוב לקמן במקומו תו פליגי רב ולוי בקנוקנות שהן גידין דקין ההולכין באורך הירך מתחת הבשר הגיד החיצון לצד הפנימי רב סבר לא אסרה תורה אלא הקנוקנות ולא גיד לפי שהן רכין וראוי לאכול יותר מהגי' וסבר כמ"ד יש בגידין בנ"ט עולא אמר עץ הוא והתור' חייבה עליה וס"ל כמ"ד אין בגידין בנ"ט אמר אביי כוותיה דעולא מסתברא דאמר ר"ש א"ר אסי חוטין שבחלב אסורי' ואין חייבי' עליהם אלמא חלב אמר רחמנא ולא חוטין ה"נ גיד אמר רחמנא ולא חוטין וכת' התו' דבשאלתות דר"א בפ' וישלח איתא ואע"ג דאמרינן כוותיה דעולא מסתברא אסרינן קנוקנות מדרבנן משמע דלעולא אפי' מדרבנן שרי ע"כ ונרא' דשאלתות לא פליגי אעולא דאף עולא דס"ל דשרי אפי' מדרבנן מ"מ איסו' קדושים יש בהן דומי' דשמנו של גיד כמ"ש הר"ן בשמנו דג"ה דשריא מדרבנן וישראל קדושי' נהגו בהן איסורן וכ' בהג"א וז"ל המנקר את הבש' ישבר ראשי עצמו' שבירך לינקר הקנוקנו' וג"ה כולו עם שמנו ליטול הגידין שבצינ"קרון והרוקח כ' וז"ל צריך ליטול גידי הירך ויוציא כל הגיד שלא ישתייר אפי' כחוט השערה ויחתוך ראשי עצמו' שבירך שבהן שרשי הגיד וישליכ' ויחתוך צומת הגידין שצומתין וכל גידי הארכובה. האמצעי ויוציאן ליטול שמנונית שבירך שאסור משום חלב ויטול חוטין שבשוקין ע"כ וכן המנהג ולענין קרבן פסח כ' הרמב"ם שאינו מוציאי' אלא אחר צלייתו וז"ל כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וחותך העצמות מן הפרק ומפרקן אם רצה וכשהגיע לג"ה מוציאו ומניחו עם שאר הגידי' והעצמות והקרומים שיוציאם בשעת אכילה שאין מנקרין אותו שאר הבשר ואין מחתכין אותו אלא צולין אותו שלם ואם חתכו חתיכות בשר והוא שלא יחסר אבר ע"כ והשיג עליו הראב"ד וכתב וז"ל א"א בחיי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם ג"ה ועם שומנו ועם תרבא דתותי מתני ועם קרומים שבראש ואם אזכ' ואוכל פסח ויבא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפני ע"ה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה