ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן א
דין ג"ה נוהג בארץ ובח"ל נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל ושני גידין הם הפנימי הסמוך לעצם חייבין עליו חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו וג"ה נוהג בבהמ' ובחיה אפי' אין הכף שלו עגול ואינו נוהג בעוף ואם נמצ' שיש לו כף עגול נוהג בו אבל א"צ לבדוק אחריו אם הוא עגול ובארנו דגידין האסורין משום חלב אינן אסורין בחיה ומפרש בגמרא דדוקא בבכור שקדושתו תלוי ביציאת הרחם א"כ אסור גיד קודם דנוהג בשליל ואז חיי' אפי' אאיסור קדשים מכח איסור מוסיף אבל שאר ולדות קדשים דבמעי אמן הן קדושים א"כ איסור קדשים קדים מיד אחר יצירתו ואיסור אינו בא עד שיגדל הג"ה ויתקשה כראוי א"כ תו לא אתא איסר גיד דקל וחל אאיסור קדשים דחמור:
גיד הנשה נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ומפרש בגמ' דווק' בבכור שקדושתו תלוי ביציאת הרחם א"כ איסור גיד קדי' דנוהג בשליל ואז חייל אפי' אאסור קדשים מכח איסור מוסיף אבל שאר ולד' מקדשים דבמעי אמן הן קדושים א"כ איסור קדשים קדים שחייל מיד מיצירתו ואיסור גיד אינו בא עד שיגדל ג"ה ויתקשה כראוי א"כ תו לא אתא איסור גיד דקל וחל אאיסו' קדשי' דחמור ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל וכן הלכה ולא כר"י דאמר אינו נוהג אלא בירך של ימין לחוד ואם כן אכל כזית מזה וכזית מזה סופג מ' ומקו' הנחת הגידין בירך מפר' בגמ' ר"י א"ש דשני גידין הפנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו פי' פנימי הסמוך לעצם הוא גיד ארוך ונתון לארכו של שופי כשפורעין את הירך שהוא כף הירך הסובב עצם הקולי' וקוריות פולפ"א כמו שפירש"י פרק א"מ ופושט בכל הירך ראשו האחד מחובר בעצם האלי' ומש' נתפשט לאורך השופי עד מקום חיבור הקולית ועצם הירך ושם הוא סמוך לעצם ואסור מן התורה וחייבין עליו מלקות כדיליף מהירך ועוד שהוא על הכף שהכף הוא בשר עגול הסובב את הקולי' דבוקה בה ועל שם שהוא בצד פנימי של ירך שכלפי ירך חברתה כשהבמה מחוברת קרי לה פנימי וחיצון גיד קצר הנתון לאורך לרוחב השופי בסופו מובלע בכף הסובב את הקולית והוא נתון בצד חיצו' של ירך ואסור מדרבנן ואין חייבין עליו דלאו היינו על כף אלא בתוך הכף כל זאת מפרש"י שלפנינו והוא נכון ואף שהסמ"ג מביא קצת בלשון אחר (ונחזור למשנה) ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף א"ל אביי לרב והא קא חזינן דאית ליה א"ל אית ליה ולא עגיל בעי ר' ירמיה אית לעוף ועגיל ואית ליה לבהמה ולא עגיל מהו בתר עגיל אזלינן או בתר מינא אזלינן וסלקא בתיקו ואזלינן לחומרא בתרווייהו ומ"מ א"צ לבדוק אחריו בעוף אם הוא עגיל וכתב הא"ז וז"ל השיב ר"י סג"ל לרש"י על ניקר יריכי' היה מצוה לנקרו כמו של שור ושה ועז וכל מה שאסור בירך הבהמ' אסור בחיה בכל הירך ובשוק של מטה הימנו שקרין לנק"רון בלע"ז וכן שומן של גיד הנשה וכן כנפי העוקץ ובוקא דאטמא וכל הניקור כמו של בהמה לפי שהגיד ראשו נכנס תחת אותו עצם לפי שלא חלקו רבותינו בין חיה לבהמ' אלא בחלבים הקרבים על גבי המזב' וגידין האסורין משו' חלב אבל גידין האסורין משום דם צריך ליטול גם מן החיה כמו בבהמה עכ"ל אל תשגיח בספר הפרנס שנמצא כתוב בו וז"ל צריך לנקר כל מיני חיות צבי ואיל כמו שור הבר ועז לכל מילי' כל חלבו אסור אך החלב הקרב על גבי המזבח דהיינו חלב המכס' את הקרב מותר באכילה אך שאר מיני חלב וגידים אסורות וצריך לחטט אחריהם ע"כ ולא דק במ"ש כל חלבו אסור דלא אמרינן לעיל שלא חלקו רבותינו אלא החלבים הקריבים לגבי המזבח לאו דוקא קאמר אלא למעוטי איסו' ג"ה ואיסור דם וה"ה חלבו דגיד דהיינו שומן הגיד אבל כל מה שצריך ניקור משום חלב בין היא דאוריית' בין הוא דרבנן חוץ משומנו של גיד הכל שרי ואף שהג"ה נוהג במוקדשים בנאכלי' מ"מ בעולה שאינה נאכלת פליגי ביה תנאים ואמוראי והלכה כר"ה דאמר ג"ה של עולה אינו מקטיר אותו חולצו לתפוח שהוא באמצע המזבח מן הצד אבל מעליהו ואח"כ חולצו אבל לא שיחלצו קודם שיעלהו למזבח משום הקריבהו נא לפחתך ותניא כוותיה וכן הלכה: