ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן קכב
דין סימני דגים כל שיש לו קשקשת אחת תחת זנבו ועוד קשקשת תחת לחיו וקשקשת תחת סנפירו אפי' אין לו עתה ועתיד לגדל אחר זמן ויש מיני דגים שקשקשיהן דקין מאוד ואין ניכרות ואם כרכוה בבגד או נתנוהו בכלי מלא מים ונמצאו קשקשי' מותר ואותו דג שקורין ברבוט"א אסור לאכול ומ"מ מותר להשתכר בו:
מתני' בדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר"י אומר ב' קשקשים סנפיר א' אילו הן הקשקשים הקבועות בו סנפירין שהוא פירש בהן והנה ר"י פליג את"ק מכח דס"ל קשקש' לשון רבוי הוא והלכה כת"ק והכי איתא בת"כ תניא אין לי אלא המרבה בקשקשי' כגון קט"פ מנין כשאין לו אלא סנפיר אח' וקשקשת אחדת"ל וקשקשת ר"י אומר כו' וכ' הרא"ש ובתוספתא קובע לו מקום כשאין לו אלא קשקשת אחת דקתני וכמה קשקשים יהיו לו אחת תחת זנבו וא' תחת לחייו וא' תחת סנפיר שלו ר"י אומר וכו' ואו או קאמר ת"ק והו' דעת הרמב"ן והרשב"א כ' להחמיר דג' בעינן דשמא ה"ק בתוספתא וכמה הן המקומות של קשקשים שדי לו באחת ומונה אותן ג' מקומות וממילא לר"י בעו ב' קשקשים בכל אותן המקומות וא"כ אם לא נחו' לתוספתא מאחר שהתלמוד לא הביאה אלא נפרש המשנה כצורתה א"כ די בקשקשת אחת בכ"מ שהיא כדעת הרי"ף ואף שהרמב"ם כ' בפי' המשנה דהלכה דבעינן שני קשקשים מ"מ בספרו חזר ופסק דסגי בקשקשת אחת ואם נחוש לדברי התו' לקובעה לה מקום א"כ נאמר דג' קשקשים בעו וכן עיקר שלא להקל נגד התו' באיסור דאוריית' ולשון התו' משמע להדיא דלאו או או קתני דא"כ לא הל"ל כמה קשקשים יהיה אלא באיז' מקום יהיה לו קשקשים ועוד מאחר שהתוספתא לא באה לפרש אלא מקום הקשקשים ולא קפיד עתה במניין הקשקשים א"כ מהו שמסיק ר"י אומ' כו' הלא ר"י ורבנן ל"פ במקום אלא במניין א"ו התוספתא במניין איירי ומפרש ת"ק דבעי ג' באותן מקומות ור"י בעי שש והלכה כת"ק דסגי בג' באילו המקומות וכן עיקר ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והטפיאן ה"ז מותר יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן הים כגון אקונס וכו' ה"ז מות' וכ' הטור והוא מדברי הרשב"א יש מיני דגים שקשקשיהן דקי' מאוד ואין ניכרות אם כרכוהו בבגד או נתנו בכלי מלא מים ונמצאו קשקשים מותר בידוע שיש לו קשקשים פי' שאומר הדקין שנמצא בבגד הן קשקשים אמיתי' שלו וכשר אבל כל היכא שלא בדקו ומצאה כן אסור מספק וע"כ אין להתיר אותו דג שקורין ברבו"ט ולסמוך על מה שאומרי' שמשיר קשקשותיו במים גם על הסימנים של עוברי דגים אין לסמוך עליהם כדי לאכול הדג דסימ' לאו דאורייתא וכתבו הג"א על הא דאמרי' בס"פ א"מ האי בארא ופלומד' דדמיא רישייהו לטמאים רשב"ם כ' בשם רש"י דהיינו דג טהור שקורין ברבוט"א ור"י החסיד אמר כל מי שיאכל ברבוט"א לא יזכה לאכול לויתן פעם א' התירו ר' אפרים ואמר לו בחלום שהתיר שרצים וחזר בו ואסרו וכל הפורש מלאכלו ינוחו ברכות על ראשו ע"כ ומ"מ שמעתי מגדול אח' שמותר להסתחר בו אע"פ שאסור להסתחר בכל מאכלי איסור שאסורי' מדאורייתא מ"מ הכא שהרבה גאונים התירוה לאכילה כ"ש שאנו מותרים להסתחר בו שנינו במשנה פ' ב"ס כל שיש לו קשקשת בידוע שיש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת ולא נכתב סנפיר אלא כדי להגדיל תורה ויאדיר: