ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן קכא
דין דהאידנא אפי' חגבים שיש להם ד' רגלים וד' כנפ' וקרסולים וב' כרעים בו אפ"ה אינו נאכל כ"א במסורת ששמו חגב וציר חגבים טמאים אינו נאסר בתערובת:
מתניתין ובחגבי' כל שיש לו ד' רגלי' וד' כנפיים וקרסולי' וכנפיו חופין את רובו ר' יוסי אומר ושמו חגב מאי רובו אמר ר"י א"ר רוב אורכו וא"ל רוב היקיפו אמר ר"פ הילכך בעינן רוב אורכו ורוב היקיפו ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל מותר ר"א ב"י אומר אשר לו כרעים ממעל לרגליו אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן ופליגי תנא דבי רב ותנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר"י דריש בכללי ופרטי ותנא דבי רב לא דריש כלל ופרט אלא דריש כל המינין כל אח' בפני עצמו וכ' הרא"ש מדברי התו' דבהכי פליגי דלתנ' דבי ר"י דדריש בכלל ופרט אייתר ליה סלעם לרבו' ראשו ארוך ואייתר ליה חגב לומר דבעינן שמו חגב ותנא דבי רב לא דריש כללי ופרטי אלא למינהו מרבה לכל אחד הדומה וליכא יתורא הלכך בעינן ה' סימנים וגם לא מצריך שמו חגב הלכך נר' דהלכתא כתנ' דבי ר"י דמתני' אתי' כוותיה דלא קתני אלא ד' סימנים ומתוך כך היה אומר הריב"ם ז"ל דר"י דמתני' מפר' דברי ת"ק ול"פ מדאכשר ת"ק בד' סימנים ולא בעי ראשו ארוך א"כ סבר כתנא דבי ר"י ואייתי' ליה חגב לרבות שמו חגב הלכך האידנא אפי' חגב הבא בד' סימנים אין לאוכלו במסור' עד שיהא מקובל ששמו חגב וכ' הרשב"א בחי' לענין פסק הלכה נראה דשמו חגב בעינן אבל בראשו ארוך וגוץ לא קפדינן והלכך בארצות הללו אע"פ שנמצא מהן שיש מהם ד' סימנים אין נאכלין אלא במסורת שיהא שמן חגב אבל ע"י מסורת נאכלין כענין שאמרו בעופות והרבה מקומות יש בספרד שנאכלין במסורות ע"כ וכת' הרמב"ם אע"פ שציר דגים טמאים אסור ציר חגבים טמאים מותר שאין בהן לחלוחית והוא ממשנ' דעדיות וז"ל העיד ר"נ על ציר חגבים טמאים שהוא טהור (וז"א) שמשנה ראשונ' תני חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורי' לא פסלו את צירן ואין זה ראיי' לצי' חגבים טמאים בלא תערובות וכמו שפירש הראב"ד להדי' בסוף המס' שאין אוסר ציר אחרים בתערובתו דמשמע להדיא שהציר עצמו אסור וכ"ש לפי מ"ש בגוף המשנה שר' צדוק בא להחמיר בעדותו נגד משנה ראשונה ולומר דוקא לעניין הכשר הוא דאינה מכשיר אבל לעניין איסור אוסר בכ"ש אלא שלבסוף כ' שהפי' האחרון הוא עיקר מ"מ לא שמעינן מיניה אלא שאין אוסר בתערובותיו וכדפי':