ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן קיט
דין אם הכה תרנגולת על זנבה והפילה בצים שלא נגמרו מותרות והוא שאינה מעורה בגידין ובצים המוזרות שאינה מזכר אלא מדספנ' מארעא נפש היפה תאכלם ומ"מ זורק את הדש ואין חילוק באיזה מקום שיהיה הדם בין על החלבון בין על החלמון ודין דם שנמצא בביצה שראוי אפרוח אז אם הוא על החלבון בכ"מ אסורה כל הביצה וכן אם הוא על החלמון בכ"מ שיהיה ובארנו דדם ביצה דאורייתא ונ"מ לעניין ספיקא:
ת"ר גיעולי בצים מותרין עיקר הפי' מה שפי' בערוך שהכה את התרנגולת על זנבה והפילה בצים שלא נגמרו מל' שורו עיבר ולא יגעיל ואשמועינן דלא חשיבי כאבר מ"ה אע"ג שנתלשו מן התרנגולת קודם זמנה וכ' הטור בשם הרשב"א בד"א שאינה מעורה בגידים אבל היתה מעורה בגידים הרי היא כבשר ולקמן בריש פ' כ"ה סימן ב' אפרשנה ובצים טמאים ששלקו עם טהורה נכתוב לקמן בפ' ג"ה סי' מ"ג בצים המוזרות פירש שאינה מזכר אלא מדספנא מארעא ואינן נקלטות לעולם נפש היפה תאכלם פי' שאינו אסטניס דאל"כ אסור משום בל תשקצו ואפי' ישבה עליהם תרנגולת ימים רבי' מותרי' לנפש היפה ומ"ה זורק את הדם ואין חילוק באיזה מקום שימצאום בין על החלבון או על החלמון או על הקשר רק שזורק את הדם וכן כתב הרשב"א והטור אבל מ"מ ביצה שראוי לגדל אפרוח אפי' לא ישבה עליה תרנגולת מעולם או אפי' בת יומא לא חילקו חכמים באיסור ודינה שוה לשאר ביצה שנמצא בה דם כמ"ש וכ"פ הכל בו להדיא נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר אמר רבי ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה פירש רש"י ז"ל אז אוכל את השאר אבל נתפשט הדם חוץ לקשר שדא תיכלא בכולה תני רבי דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי ל"ש אלא שנמצא על חלבון שלה אבל אם נמצא דם על חלמון שלה אפילו ביצה אסורה מ"ט משום ד' תיכלא בכולא פי' נתפשט הקלקול בכולה והא דקאמר נמצא על חלמון שלה היינו נמצא על קשר של חלמון שודאי נתפשט שם מקשרו של חלבון ונכנס לקשר של חלמון ואפי' אין ניכר התפשטותו מקשר של חלבון כיון שנמצא על קשר של חלמון מכיון כנגד קשר של חלבון בודאי מקשר של חלבון שהי' תחלת רושם יצירת האפרוח נתפשט ונתחלחל והגיע לקשר של חלמון אבל אם נמצא על החלמון שלא על הקשר ואינו ניכר שנתפשט מן הקשר ביצה מותרת ורבי ירמיה ור' דוסתאי ל"פ ר"י השמיענו דבחלבון גופיה יש חילוק דאם נמצא על הקשר הדם אסור והביצה מותרת ואם נתפשט מן הקשר לחוץ אף הביצה אסורה וה"ה אם נמצא דם על החלבון או על החלמון שלא בא מן הקשר של חלבון הדם אסו' ור"ד ור"י לא קיימי אלא אאוכל הנשאר אבל דם אוסר בכל עניין ור"ד השמיענו דעל קשר של חלמון הוי כמו נתפשט מקשר של חלבון חוצה לו כך הוא שיטת ר"ת (רש"י) ז"ל וכ' הרא"ש מדברי התו' מהא דאמרינן בכריתות פ' ד"ש יצא דם בצים שאינו מין בשר ויצא דם דגים חגבי' שכולו היתר ומשמע דכי היכי דשרי דם דגים וחגבים כל זמן שישנו עליהם וניכר שיצא מהם ה"ה נמי דם ביצים וי"ל דמדרבנן החמירו בדם בצים גזרה אטו דם עוף שהבצים נולדו ממנה ומדאורייתא שרי אף אותו שהאפרוח נוצר ממנו דהיינו שעל הקשר ואע"ג דהוי אפרוח לבסוף מ"מ השתא מיהא לאו מין בשר הוא שאין כאן עדיין בש' כלל אלא מדרבנן אסרו בין על הקשר בין חוץ לקשר ועי"ל דדם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר ממנו והא דשרינן בכריתות היינו כשאין הדם על הקשר אלא במקום אחר ומצוי הוא פעמים רבות אפי' לאלתר סמוך ללידה הביצה ואין אותו הדם בא ליציר' אפרוח והאי דר"י אזורק את הדם קאי דעל הקשר אסור מדאורייתא וחוץ לקשר אפי' לדרבנן שרי ומ"ש רש"י ז"ל דכשהוא חוץ לקשר הכל אסור זהו בשישנו על הקשר ונתפשט ממנו חוץ לקשר הילכך לפי שיטה זו אם נמצא דם על הקשר של חלבון הדם אסור מן התורה וביצה מותרת ואם נתפשט מקשר של חלבון חוצה לו או נמצא על קשר של חלמון הכל אסור ואם נמצא על החלבון או על החלמון שלא על הקשר לשינוייא קמא הדם אסור מדרבנן ולשנוייא בתרא אף הדם מותר ורי"ף ז"ל לא הזכיר קשר וז"ל זורק את הדם ואוכל את השאר והוא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה כולה אסורה מ"ט משום דסריך בכולה משמע דלדידיה דם לעולם אסור ור"ד לא חילק אלא בין חלבון לחלמון דעל החלבון בכ"מ דם אסור וביצה מותרת ועל החלמון בכ"מ הכל אסור וטוב להחמי' לאסו' בנתפשט חוץ לקשר כדברי רש"י ז"ל ועל כל החלמון כדברי רי"ף ז"ל ע"כ ולפ"ז אין היתר לביצה אלא כשנמצא על קשר חלבון ולא נתפשט חוצה לו וכ"ש בשאר מקו' בחלבון וכ"כ הטור (בסי' ס"ו) אבל הרא"ה ז"ל כ' שא"א לומר כן דבחלבון שריא ובחלמון אסירא שהרי האפרוח מן החלבון הוא נוצר ול' מן החלמון שאם אתה שובר הביצה בעוד שהאפרוח בתוכה לא תמצ' דבר מן החלבון שממנו נוצר והחלמון כולו קיים והרבה פעמים תמצאנו שלם בגוף האפרוח וזהו שאדם מוצא פעמי' רבות טיפת דם בביצה בת יומא בחלמון שלהן ובחלבון לא ימצא ע' לאח' ימים שיש לחוש לריקו' לפיכך פי' דהא דא"ל ר"א לרב גביהא מבי כתיל תנא איפכא תנייה קמיה דאביי ואביי הוא דתכליה ניהליה הכי דה"ק דהאי לישנא דאביי הוא ולישנא דיחידאה ועיקר מתני' איפכה תניא ונקיטי' כר"א הלכך נמצא על חלבון שלה אסורה ועל חלמון שלה זורק את הדם ואוכל את השאר יהיה אוסר הרא"ה ואפי' למעשה כל הביצה כשנמצא דם על החלבון לפי ההלכה כפי פירושו וכשנמצ' על חלמון ג"כ היה אוסר לחוש לדברי הראשונים ז"ל שאסרו והשוו כולן לדעת א' ע"כ ואומר אני אף שהר"ן חולק עליו מ"מ דברים של טעם אומר והר"ן נדרק מאוד בפירושו ע"כ ראוי לחוש לדברי הרא"ה ובפרט מאחר שהרוקח ג"כ כתב לאסור דם הנמצא בחלבון יותר מנמצא בחלמון ואף רש"י מודה בזה אלא שנדחק בפירש וס"ל שנתפשט מקשר של חלבון לקשר של חלמון וסברא רחוקה היא שיהיו שתי התפשטות התפשט מקשר החלבון וחוצה לו ולפעמים מתפשט בתוך החלבון עד לעב' השני שיגיע לחלמון ומ"ש בירושלמי דתרומת שבחלמון אסור ובחלבון מותר זהו נמי לפי סבר' אביי אבל לר"א נמי איפכה מיתני שבחלבון אסור טפי גם בירו' בלא"ה חולק על תלמודא דידן כי אינו נאסר אלא את הדם לחוד ולפ"ז מאחר שלדעת הרא"ה אם נמצא דם על החלמון זורק את הדם ואוכל את השאר אלא שלא רצה להקל נגד הראשונים אם נמצא דם על החלמון היא ב"י שידוע שלא ישבה עליה תרנגולת כולי האי לא אמרינן לא פלוג אלא זורק את הדם ואוכל את השאר כ' בעל הש"ד אם נמצא דם על החלבון בלא קשר ד"ה כל הביצה מותרת אף הדם וכת' עוד ואם נמצא דם על החלבון אחר שנתבשלה שאין מקום ניכר אע"פ שיש לחוש שמא היה מקצת על הקשר מותר דספיקא דרבנן לקולא ודנין אותה במה שאנו רואין עתה ומותר והנה מ"ש היכא שנמצ' על החלבון בלא קשר דאפי' הדם שרי כבר כ' דאפי' הביצה אסור' ומ"ש להקל בביצ' מבושל' מצאתי להיפך בהג"ה וז"ל ודוקא כשהביצה חיה אבל צלאה או בשלה ואח"כ מצא דם הכל אסור דע"י רתיחה נתפשט האיסור בכולה ר"ל שמא היה על הקשר שנתפשט דאל"כ הא בטל האיסור בס' ואף שאין נפקותא בזה לפי מ"ש דלעולם הביצה אסורה מ"מ איכא נפקות' דשמעי' מניה דדם ביצים דאורייתא וכל הביצה אסורה ונ"מ לשאר ספיקות כמ"ש לקמן ומ"כ שמעתי ממהר"י ווייל י"ץ שאנו ק"ל דדם ביצים דאורייתא ע"כ מצאתי וכ"נ עיקר ומאחר שס"ת תו' ואשי"רי מסופקים אם הוא דאורייתא א"כ איך יעלה על הדעת להקל בספיקת איסור דאורייתא וכן מ"כ בהג"ה סביב הסמ"ק שלפי הסמ"ג אין להתיר מכח ספיקא כלל וכ"פ הרשב"א שהוא דאוריתא וכ"ד הרא"ש כמ"ש לקמן. גרסינן בסוגיא מנין לביצה טמאה שהיא אסור' מן התורה שנ' ואת בת היענה וכי בת יש לה היענה אלא איזו זו ביצה טמאה ופריך ודילמא היינו שמה כו' עד דדייק ומשני שאני הכא דפסק ספרא לב' תיבות ומדפסיק להו ספרא בתרתי תיבות ש"מ ב' שמות נינהו ופריך אלא מעתה את כדר לעומר דפסיק להו ספרא בתרתי ה"נ דב' שמו' נינהו ומשני התם בשתי תיבות פסיק להו בב' שיטין לא פסיק להו אבל הכא אפילו בשני שיטין נמי פסיק להו וכ' מהרא"י בכתבי' שבדק בתיקון ס"ת ובכת' ומצא כתובים בחד שיטה אלא בע"כ צ"ל שאם ירצה יכול לכותבן בב' שיטות בת מכאן ויענה מכאן אבל כדר לעומר לא יכול לכתוב בשני שיטות אלא בשני תיבות ועיין בפרק השולח בסימן ל"א באותי' גבי ידידיה: