אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ג › סימן קיח

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן קיח

סימן קיז

דין סימני בצים להכיר שהן מעו' טהור היא כשראשה הא' כד ועגול וראש הב' חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ואינו סימן מובהק לסמוך עליו ולקנות מן הגוים אלא להכי מהני שאם יש בהן סימן טהרה דלעיל שואלין את הגוי ממה הן אם אומר משל עוף פלוני וטהור ואנו מכירין אותו שהוא טהור קונין ממנו אבל אם אמר סתם מעוף טהור הם ואינו מזכירו אין קונין ממנ' ודין דאין מוכרין ביצ' טרפה אלא א"כ יטרפנה תחלה בקערה וימכרנה לגוי שאין לוקחים בצים טרופות מגוי אפי' האידנא שאין מצויין בינינו בצי' טמאים ומותר לקנות בצים סתם מן הגוי אפ"ה בצים טרופות אסווי ומותר לקנות מן הגוי פת שנילוש בבצים במקום שנהגו לאכול פת של גוים:

ת"ר לוקחים בצים בכ"מ ואין חוששין לא משום טריפות ולא משום נבלות ובאומ' של עוף פלוני וטהור הוא דלא מצי לאישתמוטי ולומר אח"כ מעוף אחר הן ופריך ולבדוק בסימני' דתניא כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים וכ' הר"ן וז"ל וברוב הנוסחא בגמ' כ' כך סימני עוברי דגים כלומר בצי' שבתוכן אבל הרי"ף ז"ל גורס קרבי דגים ובפ' א"מ ג"כ כ' אין לוקחים קרבי דגים אלא מן המומחה ולא כתב עוברים לפי שהוא ז"ל פוסק כמ"ד התם דג טמא משריץ כלומר מוליד כיוצא בו במעיו ואין לו בצים כלל ודג טהור מטיל בצים הלכך ליכא למיחש בעוברי דגי' דהיינו ביציהן לטמא כלל ע"כ וכ"פ הרשב"א להדיא עוברי דגים והם מקובצים הנמצאים בדגים מותרין ליקח מכל אדם שודאי מדג טהור הם שכל דג טמא ומשריץ ואינו מטיל בצים אבל יש לתמוה אמאי פסק להקל בשל תורה בלי ראייה דהא איכא לשם שינויים אחרינא כדפריך התם על מילתא דרב דאמר קרבי דגים ועובריהן אין נקחין אלא מן המומחה מהא מתני' דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים אלמא שאין עוברין לדג טמא ומש' סמי מכאן עוברין מדברי רב ולא אמר אלא קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה ר"ז אומר אידי ואידי מטיל בצים אלא שזה משריץ בפני' וזה משריץ בחוץ וא"כ מאחר שאין הכרע למה לנו להקל וכן השיגהו הר"ן גופא במסכת ע"ז והטור והמ"מ ואין ראייה מדברי הרי"ף שכתב קרבי דגים אפשר משום דלית ביה פלוגתא אבל לא פסק להדי' דעוברי דגי' נקחין מכל אדם והניח בספ' לפי שיש בו מחלוק' ואזלינן ביה לחומרא ובסמ"ג נמי כת' עוברי דגים וכ"כ הרמב"ם ואילו הן סימני בצים כל שכודרת ועגלגולת ראשה אח' חד וראשה אח' כד טהורה ב' ראשי' כדין או חדין טמאה חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמא' חלבון וחלמון מעורבים זה בזה ידוע שהיא ביצת שרץ אר"י סימנין לאו דאוריית' למיסמך עליה בלא אמירת הגוי וה"ק שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין ודאי טמא ואין סומכין על הגוי וה"ה אפי' ישראל העיד כך שקר הוא ענה וכן חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה ראשה א' כד וראשה א' חד חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים משכחת לה טמאה ומשכחת לה טהורה אם אמר צייד של עוף פלוני וטהור סמוך עילויה בסתמא לא תסמוך עילויה משום דאיכא דעורבי דדמי לדיונה פי' ומאחר שמצינו שביצת העורב דומיא לביצת יוני' איכא למיחש אפי' בביצים אחריני א"ל שדברי הגוי מסייע ואומר של עוף פלוני שאנו מכירין בו שהוא טהור ומאחר שתולה סימני עוברי דגים בסימני בצים וסימני בצים לאו דאוריית' א"כ סימן עוברי דגי' נמי לאו דאורייתא וכ"פ הטור והרא"ש ורוב המחברים דלא כר"ת שפסק סימני עוברי דגים דאורייתא ולפ"ז אף קרבי דגים ועוברי' אין נקחין אלא מן המומחה כדאיתא התם בפ' א"מ חוץ ממה שאנו מכירין להדי' בטביע' עין שהקרבין והעוברין אלו מאיזה דג כשר הן באו ושם אי"ה נארי' בזה תו מסיק תניא אין מוכרין ביצה טריפה לגוי אא"כ טרופות בקערה לפיכך אין לוקחין מהן ביצים טרופו' וי"ל מדקאמר לפיכך אין לוקחין מהם משמע משום דאיכא ריעותה אמרינן בודאי מטריפות הן ולקחו מישראל האל"ה שרי ליקח מהן והא אמרינן אי אמר הגוי של עוף פלוני טהור הוא סמוך עילויה כו' משמע להדיא דדברים של גוי לא מהני בלתי הכרת הסי' ומצאתי שכ' הרשב"א בחידושים ליישב קושיא זו וז"ל נ"ל דאפי' בטרופות בקערה כי אמר של עוף פלוני וטהור מדינא מהימן דרתותי מירתת דילמא יהיב ישראל דעתי' עלייהו וטורף ביצה אחרת בקערה ומקיפן וע"י כך יכיר ויפריש ביניהן שא"א לשני מינים חלוקים שלא יהא הפרש כ"ש ביניהן ועם תירץ זה יעלה לנו תירץ זה אהא דאמרינן לקמן דסימנים לאו דאורייתא משום דאיכא דעורבא דדמיא לדיונה ואפ"ה כי אמר של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עילויה וכיון דדמו להדדי כי אמר של יונה היא מאי הוה הא מצי משתמיט לי' ולמימר דדיונה היא והיא אינה אלא דעורבא א"ו ש"מ דאף ע"ג דדמו אהדדי אכתי רחותי מירתת דילמא יהיב ישראל דעתיה עליה ומקיפ' לדיונה ומכירה וכת' התו' והרא"ש ומה שלוקחי' האידנא בצים מן הגוי אע"פ שאין אומרים של עוף פלוני וטהור הוא סומכין על זה שאין ביצי עוף טמא מצויין בינינו ומה שאנו לוקחין מהן פת הנילושה בבצים ולא חיישינן דילמא בצים טרופות היו ולקחן מישראל משום דכל היכ' דלא חזינן בהו ריעותה כגון שהן טרופות לא חיישינן דדוק' כשראינו שהן טרופות אמרינן מישראל לקחה לפי שאין דרך שיטרוף הגוי בצים שהוא רוצה למכור א"כ איכא למיחש וקרוב לודאי שמישראל לקחן וטרופות היו והיו בהן איסור טריפות והא נמי לא חיישינן שמא היה בהן דם דרוב בצי' אין בהן דם ומעשי' בכל יום שאנו אוכלי' ביצ' מגולגל' אע"פ שאין יכול לבדוק אם יש בה דם עוד כתבו שר"ת ז"ל היה רוצה לאסור פת הנילושה בבצים משום בשולי גוים אף לאותן שנוהגי' היתר בפת של גוי וכו' דכיון שנילושה במי בצים אסורה משום שלקות של גוים וכו' עיין בתו' ומיהו נראה אע"ג דהלכה כמאן דאסר ביצה משום בישולי גוים דתניא כוותיה בפרק א"מ מ"מ עיסה שנילושה בבצים אין לאסור דקימחא עיקר מדמברכינן עליו המוציא ומותר למי שנוהג היתר בפ"שג וכו' אבל מטעם זה אין להתיר פשט"יד של ישראל של דגים שאפאה גוי לפי שהשמנונית הוא בעין על העיסה וגם שומן של דגים שנאסר משום ב"ג קודם שנתערב לעיסה ולא דמי לעיסה שנילושה בבצים שהביצים בטלין מתחלתן ולא נאסרו לעולם:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה