ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן קטו
דין נאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד לאפוקי רבו חכם דלא ומ"מ אם ת"ח מעיד על עוף שמקובל מאבותיו הוא שטהור מהימן ובאם דעוף הנאכל במסורת אם שוב רואין בו שדורס אסור אבל אם יש בו ג' סימני טהרה אפי' שראינו שדורס אינו אסור וצריך לדקד' שיהא אותן ג' סימנים ממש דהיינו שיהא קרקבנו נקלף ביד בלא סכין אפי' אינו נקלף אא"כ יתניהו בשמש להתחמם וגם שיהא זפק בצורת שאר זפקים ודין אם אחד הולך ממדינה למדינה שהלך שם יש להם מסורת ובאותה שיצא משם אין מסורת מותר לאכול באותו מדינה כשהיא שם אפי' דעתו לחזור וכן אם במקום שיצא משם יש מסורת והוא בא למקום שאין שם מסורת מותר לאכול שם אבל אותה שנהגו בו איסור אין ראוי שיסמכו על אל המתירין (ודין דכל עוף שחרטו' רחב כשל אווזא בידוע שאינו דורס):
מסקינן בסוגיא א"ר יצחק עוף טהור נאכל במסורת ונאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי ואר"י והוא שבקי בהן ובשמותיהן ורבו שאמרו רבו הצייד פי' לאפוקי הכא אפילו בקי בשמותיהן בהן לא בקי ומ"ה (לא) יכול להתירו מלבו אבל מ"מ אם מעיד החכם על עוף זה שמקובל מאבותיו שטהור הוא מהימן ובפרט האידנא שאין לנו צייד אלא מסורת מאבותיו ומ"ה כ' רש"י שאין עוף נאכל אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור טהור ובטמ' טמא ובמסורת יש לנו לסמוך והיכא דליתא מסורת יש לחוש וכ"כ דבג' סימנים אין לחוש כלל ונר' אע"ג דעוף נאכל במסור' אם שוב אנו רואין בו שדורס או יש בו סימני דריסה א"כ חוזר לסורו ואיתגלי בהתייהו שמסורת בטעות היתה אבל לפי מ"ש בראיות חזקות היכא שיש לו ג' סימני טהרה ששוב אינו דורס אפי' אם ראינו שדורס אמרינן שינוי הוא כמו שמצינו שינוי בארי שלפעמים אינו דורס כך אמרינן נמי בהאי עופא כדי שלא לסתור דברי התלמוד ודברי הגאונים שברור כשמש לפי דבריהם היכא שיש לו ג' סימני טהרה שאינו דורס כלל וכלל א"כ מוכרחין אנו לומר שמקרה הוא אבל צריך לדקדק ולעיין בו היטב אם הג' סימנים של טהרה סימנים ממש בהווייתן דהיינו שיהא נקלף ביד בלא סכין אפי' אם אינו נקלף אלא א"כ יתנו אותו בשמש להתחמם וכן לעיין שהזפק שבו יהיה בצורתו ואינה משונה בתוארו מצורת שאר זפקים אבל אין לדקדק בקטנותו דמ"מ הוי זפק דהלכה כרבנן דפליגי עליה דר"א שאמ' שאין זפק קטן מועיל כדפרי' וכן הלכ' כרבנן דקורקבן הוי סי' אפי' אינו נקלף ביד אלא בסכין היינו היכא שלא העמידו בשמש להתחמם אבל אם מעמידים אותו בשמש עד שיתחמם הוי נקלף וכת' הרא"ש ויראה שאם אדם הולך ממדינה למדינה ובמדינה שיצא משם אין מסורת ובמקום שהלך שם יש מסורת על עוף א' שהוא טהור יכול הוא לאוכלו באותו מדינה כשהוא שם אפי' דעתו לחזור ואין כאן משו' חומרי מקום שיצא משם שהרי מה שאין אוכלין אותו במדינתו אינו בשביל שהם אומרים שהוא אסור אלא בשביל חסרון קבלה שלא קיבלו בו היתר מאבותיהם וגם איסור לא הורו להם בו ואילו שאמרו שקיבלו מאבותיהם בו היתר ראוי לסומך על קבלתם ולאוכלו בכל המקומות כל זמן שאין יכולין לברר בו איסור ע"כ וכתב ר"י על דבריו דה"ה בהפך שאם יצא ממקום שיש להם מסורת שמותר לאוכלו ואין זה בכלל חומרי המקום שהלך לשם כי אין נוהגין בו חומרא אלא מפני שאין להם מסורת ע"כ ונראה מדבריו שהוא דוקא יכול לאוכלו מפני המסירת שלו אבל לא הם אף שמדברי הרא"ש משמע שבכל המקומו' יוכלו מהיום לסמוך על מסורת של אילו שקבלו שהוא מות' וכ"כ הטור להדיא היינו במקומות שלא נהגו בו איסור אלא שנסתפקו בו מבלי מסורת אבל במקום שנהגו איסור אין ראוי לסמוך על קבלתם של אלו וכ"כ הרשב"א וז"ל היו נאכלים במקצת מקומות ובמקצת מקומות אין נאכלין נ"ל שאומרים על אותן מקומות שפשט בהם היתירן שאלמלא שקיבלו כן מאבות הראשונים הבקיאי' בהם לא היו נוהגים בהם היתר ואע"פ שמקצת מקומות לא קבלו כן אין אומרים למי שלא ראה את החוד' שיבא ויעיד אלא למי שראה את החודש ואפשר דלאותן שנהגו בהם איסו' אוסרין שאני אומר מותרים הם אלא שנהגו בהם איסור מפני עופות טמאים הדומים לאילו הנמצאים באותן מקומות ע"כ וגדולה מזו אני אומר אפי' עופות שיש להן ג' סימנים בגופן שבודאי הן טהורין אפ"ה במקומו' שנהגו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניה' ואין זה מנהג בטעות כ"כ מאחר שיצא הדבר מפי כמה גאונים לאיסו' ועוד אולי משום חשש חומרא אחר' שלא יתחלפו במין אחר הטמאין ודאי ודומה להן במראה אסרו הקדמונים אותו המין והא לך מ"ש ר"י וז"ל לפי זה הסוגיא"וני המקוננות בבירנים הגבוהים היא טהורה שיש לה כל סימני טהרה כמו אווז ממש וגם כף רגלה רחב כמו אווז וידוע שאינה דורס וקבלתי שהוא עוף טהור וראיתי כמה מקומות שנוהגים בו איסור שסוברים שהיא חסידה הכתובה בתורה ואין זה טעם כי גם אותו שאנו קורין עורב אין בו סימנים שאמרו רז"ל שנרא' מן ההלכה שאין לו זפק וכן נשר שקורין מגי"לא יש לה אצבע יתירה ולפי חז"ל נשר הכתוב בתורה אין לו שום סימן כו' ע"כ אין אנו לסמוך על השמו' שאין אנו בקיאים בשם העופות ע"כ והרא"ש כתב בתשוב' על הסיגי' שאוכלין אותו במקצת מקומות טוב לחקור אחר קבלתם שמא אדם אחד סמך על חכמתו ובדק בסימניו והכשירו ואין לסמו' עליה כי שמא דורס הוא ועוד שיש מיני עופות טמאי' שיש להם סימני טהרה הילכך אין לסמוך בעופות על בדיקת סימני טהרה שמצינו שחכמי התלמוד שהיו סבורי' שהוא טהור שמצאו לו סימני טהרה ואח"כ אסרוהו ודע כי אני לא הייתי אוכל ע"פ מסורת שלהם כי אני מחזיק המסורת של קבלת אבותינו חכמי אשכנז שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החורבן וכן קבלת אבותינו רבותינו שבצרפת יותר מקבלת בני הארץ הזאת והא דאמרינן עוף טהור נאכל במסורת בעוף שאין אדם מכיר אותו אבל עוף המקובל מחכמי ישראל שהוא טמא לא יאכל ע"פ המסור' אחרים הפחותים מהם ע"כ וכ"ז הוא לפי סברת' דאף בג' סימ' אין להכשיר כ"א במסורת אבל לפי מה שהוכחנו אם הייתי בא ממקום שנהגו איסור למקום שנהגו בו היתר הייתי אוכל עמהם אפי' היה דעתי לחזור מאחר שבודאי מותר אלא שבמקומי נתפשט לאיסו' ולא משום צד ספיקא אלא בדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור שאין רשאי להתיר בפניהם אבל שלא בפניה' או במקו' היתר למה לא נאכל ומ"מ איכא לי נפקותא גדולה מדברי הרא"ש שאין לסמוך על סתם מסורת ונ"מ לעוף שיש לו ב' סימנים טהרה בגופו שאותו העוף הוא שצריך למסורת וכ"ש בסי' א' שצריך למסורת שאינו דורס שלא בכלל י"ט עופות וכשם שאני אומר שלא להתיר על סתם מסורה ה"נ שלא לא לאסור בסתם מסורת היכא שיש לו ג' סימני' טהורים א"ל שנתפשט איסורו בכל המקומו' או קבלה מופלאת איש מפי איש שנהגו בו איסו' כתב הרא"ש בשם הרב רז"ה ז"ל קבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחרטומו רחב או כף רגלו רחב' כשל אווז בידוע שאינו דורס. וכן מסתבר וראוי לאוכלו אם ימצאו ג' סימנים בגופו ואין לחוש שמא דורס וכ"כ הרשב"א והר"ן ומ"ש כאן או כף רגלו רחבה משמע דבחדא סגי הרשב"א נסתפק בזה כאשר נמצא כ' בשמו בתשו' אחת וז"ל מה שאמרתי שאמר הגאון ז"ל דכל עוף שחרטומו רחב ויש לו פאכט"ה אינו דורס וטהור וששאלת אי סגי אחד מהני ב' סימנים או בעינן שיהא לו שניהם זה לא ראיתי לגאון אלא שהרז"ה כ' שכך היתה קבלה ביד הזקנים ולא מצאתי לזה עיקר בשום מקום ומה שאין לו מקום מה אדון עליו עד שנשמע מפי המקובל במה היתה קבלתו עכ"ל ומ"ה כ' הטור כל עוף שחוטמו רחב וכף רגל רחבה דבעינן תרווייהו ומ"ה לא רצה הרא"ש להתיר החסידה וגם לא הוכיח ממנה לסתור קבלת הרז"ה אלא משום דאיהו פסק בדאי' ליה תרתי והעוף שאנו קורין החסידה חטמה חד וארוך: