ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן קיד
דין דורס ואוכל היינו שנועין צפרניו בבריות ודורסן אבל מה שאוחז בצפרנים ומגביה מהארץ חתיכת בשר וכיוצא בו לא מיקרי דורס ואם אין אנו יודעים אם דורס אם לאו אז אם כשמעמידין אותו על חוט וחולק את רגליו ב' לכאן וב' לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס:
פסק כ' הרא"ש מדברי התו' וז"ל ודורס ואוכל פירש"י שאוחז בצפרנים ומגביה מן הקרקע מה שאוכל או דורס עליו שלא ימשך כולו לפיו ול"נ לר"ת דאפי' תרנגולים לפעמים עושין כן ופי' ר"ת שאוכל העוף מחיים ואינו ממתין עד שימות כדאיתא בפסחי' בפ' א"ע המשיא בתו לע"ה כאילו כופתה ונותנה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין לה עד שתמות אף ע"ה מכה ובועל ואינו ממתין לה עד שתתפייס וכן בסוף פ"ק דבב"ק אר"י בר"ה דורס ואוכל פטור וכו' והר"ן כ' נמי כ"ז ובסוף כ' וז"ל ואע"פ שהתרנגולת אוכלת שקצים ורמסים בעודן חיים אין זה קרוי דריסה והנכון דדורס דהכא כעין הדרוסה שהזכירו למעלה בנץ וגס וכ' א"כ מאי קמבעיא לן לעיל שאר עופות טמאים אם יש להם דריס' א"ל והרי שנינו כל עוף הדורס טמא דמשמע שסתמא דורסין הן י"ל דנהי שכולן צדין והורגין מהן מחמת הכאה שמכין בציפורן מהן מחמת ארס ומחמת ארס הוא דאסיקנא דאין להן דריסה אלא בדכוותייהו ואע"פ שהדבר ידוע שהרב' מהן צדין גדולים כפלים כעצמ' ודורסי' אות' ואע"פ שאין להם דין דריס' בגדולים ולישנא דדורס ואוכל דאמרינן בגמ' דורס כדי לאכול קאמרינן שכל הדורסי' כדי שיאכלו מהם הם דורסים ע"כ ואף דברי של טעם הן והן דברי הרמב"ם כאשר כתב המ"מ משמו שעוף הדורס הוא אותן שניעץ ציפרניו בכח ודורס ומ"ה היכא דחזינן הכי אפי' לא ראינו שאוכל ממנו בעודו בחיים מ"מ הוי בכלל דורסין ושמא היכ' שלא ראינו ממנו כלל אפ"ה אם רואין אנו בו שחולק את רגליו א"כ בודאי דורס וטמא הוא דהלכה כר"א דמתני' ובברייתא איתא לקמן ר"א ב"צ אומר מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו ב' לכאן וב' לכאן טמא ג' מכאן ואחת לכאן טהור וה"פ אם חולק את רגליו בודאי טמא אבל אם ג' לכאן ואח' לכאן יכול להיות שטהור וכן פי' התו' רשב"א אומר עוף הקולט מן האויר טמא והא ציפרת' נמי מיקלט קליט אמר אביי קולט ואוכל מאוירו קאמר והלכה כהני כולהו תנאי: