ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן קב
דין פירות שהתליע בתלוש ופירש ומת מיד בנפילת' קודם שהגיע לארץ אפי' לא פירש אלא מקצתו או שלא פירש אלא לגג הפרי או לגג הגרעין אסור התולע ולכן פרי שנמצא בו תולעת אסור הפרי אפילו לא היה נקוב בארנו דאם נתבשלו פירות הרבה ונמצא תולע אם הפרי גדול אז יש ס' נגד התולע ומותרים ואם הפרי קטן אז צריך ס' נגד כל הפרי שנמצא בו התולע ההוא:
תו מסקינן בעי רב יוסף פירשה ומתה מהו פירש רש"י בהתליע בתלוש מיבעיא ליה אם פירשה מתוך הפרי לארץ ולא ריחשה שמתה מיד בנפילתה וכ' הרא"ש ויש שגורסי' פי' מת כגון שמת בתוך הפרי והוא דעת הרמב"ם אבל לא מסתבר להסתפק בזה וקא מבעיא מקצת' מהו פי' שהגיע מקצת לארץ ומתה מי הוי ככולה או לא לאויר העולם מהו פי' שקלטה בפיו מן האויר מהו פי' הואיל וראויה לרחוש ולא רחשה גרוע ממתה בנפילת' דלעיל תיקו' בעי רב אשי לגג תמרה מהו לגג גרעינתי' מהו מתמר' לתמרה מהו תיק"ו וכל הני בעיות בתלושין קא מבעיא להו וכיון דלא איפשיטו אזלינן לחומרא וא"כ אפי' פירי שלא ניקב לחוץ נמי אסור אם נמצא התולע בתוכו וכת' בעל ש"ד היכא שבשלו הרבה פירות ביחד צריך לראות אותו פרי שנמצא בו התולעת אם הפרי כ"כ גדול הוא שיש לו ס' לבטל טעם התולעת זורק התולע עם מעט קליפת הפרי ואוכל השאר וכ"ש שאר הפירות שנתבשלו עמו שהם מותרים ואם הפרי קטן הוא או קטנית שאין בהן ששים לבטל את טעם התולעת אותו פרי שנמצא בו התולע הוא נעשה כולה חתיכה של איסור וצריך ששים במים ובפירות וכנגד אותו פירי או קיטנית עד כאן וכן במרדכי בשם ראבי"ה והא לך מ"ש מהרא"י בת"ה בתשו' הרא"ש כת' שמהר"ם שיער שאין לך שום פרי שלא יהא בו ס' נגד התולעת שנמצא בו ואני קבלתי מא' מהגדולים שקבל גם הוא מרבותיו הגדולי' שאותן תפוחים הנמצאים בתחילת הקיץ וקורין אותן באושטרי"יך תפוחים הגריים אם נמצא תולעת בא' מהם אין אומ' שבודאי יש כאן ס' כנגד התולעים דדוקא בתפוחים גסים וכן שאר הפירות הגסים סמכינן אשיעורא דמהר"ם דלעיל וכמדומה שכן ראיתי לחלק בס"מ בקוצר באורך ואח' מהגדולים כ' שנראה לו שאפי' בגודגניות יש לסמוך אשיעו' דמהר"ם ומיהו ע"כ סבר שאין לחלק בין פירות גסים ובין שאינן גסים שהרי כ' שאין לך שום פרי שלא יהא בו ס' כנגד התולעת שבו ואין לתמוה על הדבר ואע"פ שעינינו רואות לפעמים התולעת גדול בפרי קטן דשמא מה שהוא נותן טעם מבשר התולעת דבר מועט הוא דרוב גופו סרוח ופגום ובאוש מעיקרא הוא כ"ז אח' מהגדולים אך אתמהא לפ"ז היאך ידע מהר"ם לשער זה אם לא הי' מקובל רב מפי רב עד חכמי התלמוד מה שהוא נותן טעם או מה שהוא סרוח מעיקר' בתולעת ואף כי לשון הרא"ש דלעיל משמע דמהר"ם מדעתו שיער לכך נראה לנהוג כמו שקבלתי דדוקא בפירות גסים ע"כ וכ"נ עיקר שהרי המרד' בשם אבי"ה ובעל ש"ד והא"ז כולן ס"ל שיש לשער בס' והיכא דליכא ששי' לאוסרין והיינו כקבלת מהרא"י ומהר"ם כ' בת"ח וז"ל מ"מ בתבשיל שיש בו ג"כ דברים אחרים מלבד הפירי ודאי שרי לכ"ע וא"צ להחמיר ולחוש שמא החנ"נ כמ"ש בשאר איסורין כמ"ש השערים הבו דלא ליסיף וסגי אם מחמירים באותו פרי עצמו מאחר שיצא מפי מהרא"י עכ"ל הנה אותו החכם ס"ל דכ"ע כיילי להו בקבא זוטא ולדידיה כיילי ליה בקבא רבא שנשא את לבו להקל נגד ר"י בעל ש"ד שכ' להדיא לאיסור בפירי קטן שאין בו ס' ונ"נ וכת' הוא דשרי לכ"ע לא תשמע אליו כלל: