ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן כז
דין ב' בועי דסמיכין להדדי ואין ביניהן הפסק אלא כחוט השערה טרפה ואפי' מלאים מים זכי' ואם י"ש הפרש ביניהם כקש מותר וצמחים קשים אפי' סמוכים כשרים ומורסא של ריאה וקרום הריאה מכסה עלי' ואינה גבוה מבשר הריאה אינה אוסרות בסמוכו' והיכא דאיכא חדא בועה ונרא' כב' מייתי סילוא ובזעינן לה אי שפכי אהדדי חדא היא וכשרה ואי לא ב' אינו' וטריפה ואפי' אי שפכי להדדי צריך לבדוק אם בכיס א' מונחות כשרה ואי בשני כיסין ויש הפסק ביניהן טרפה:
ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לי' להו בדיקותא דגמירי דמחמת נקב שעלה בריאה היו סמוכים זה לזה והוא שאין ביניהן היכר בשר חדא ומחזי כתרתי' מייתי' סילוא ובזעינן לה שפכי אהדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי אינון וטרפה וכ' בא"ז דוקא דליכא ביניהן אלא כחוט השערה טרפה אבל אם יש שם ב' חוטין כשרה דאז ודאי אין לתלות בנקב כ"מ מל' ר"ג ויתכן לפרש"י אבל לפי' ר"י מיירי שאין ביניהן כלל מן הריאה אלא הכל לקוי מפני הבועה ע"כ והמנהג להחמיר להצרי' ביניהן הפסק יותר מחוט השערה וכ"כ התו' בשם ה"ג דאפי' יש הפסק ביניהן כח"ה טרפה אף שיש הרבה המתירים מ"מ דברי ה"ג קבלה ובפרט היכא שגאוני עולם מסכימים עמהם ומ"מ משמע אי איכא בינייהו כב' חוטין לא חשיב סמיכי להדדי וכשר ואפשר הטעם דח"ה קרוי היקף בשר ומ"ה אין ח"ה קרוי היקף בשר לב' בועות משום דהוי כמו חצי חוט לכל בועא אבל בבועא א' כגון בשיפולי הוי היקף אפי' בח"ה ובנוסחי' ה"ב אשכנזים כ' שאם יש ביניהן הפרש כקש אז מכשירין וי"מ אם יש ביניהן כשני חוטי השער אז הוא כשר משמ' דחשי' המכשירי' בב' שערות כדעת יחיד ור"ל שאין להתי' אלא בהפרד הקש וכ"נ עיקר דאין אנו בקיאים בשיעור לחלק בין שער א' לב' שערות לכן ראוי להחמיר בספיקא דאוריית' ויש מקומות שרוצים להקל בב' בועות היכא שמלאים מים זכים ואין זה נכון וז"ל הרא"ש ב' בועי דסמיכי טרפ' ואפי' מלא' מ"ז ודלא כרשב"ם ורי"בן דלא מטרפי' בתרי בועי אלא מליין מוגלא ודקדקו מדקאמר בועי משמע שמליאים מוגלא מלשון פרח אבעבועות והקשה ר"מ לדבריהם הא דקאמר הכא ההיא בכוליא איתמר ואמאי לא מוקי לה אף בריא' לעניין תרי בועי דסמיכין להדדי אצא ודאי אין חילוק בריאה אף לענין תרי בועי בין מים זכי' ובין מוגלא ואף במים זכים שייך לישנא דבועי כדכתיב מים תבעה אש ומל' מבועי מים ואף בלשון משנה במסכת' מקוואות משיניחו אבעבועין ע"כ ודבריו נכוחים וכ"כ ר"י שכן הסכימו רוב המחברים אכן נראה נהי דאף במ"ז מטרפי' משום דנקרא בועי אבל צמחים קשים דאין שם בועא עליהם כשרים אפי' בסמוכי' וכ"כ ר"י שיר ליאון צמחים שום אפילו סמוכה כשרה וכן פי' ר' יעבץ דאותו שלנו זמנין סגיאין חזינן דלא שפכי אהדדי ומכשירין לה מ"כ (בתשובת מהרי"ו) במורסא של ריאה וקרום שלה מכסי עליה ואינה גבוה מבשר הריאה אינה בועה לאסור בסמוכות ע"כ ודברים של טעם הם חדא דלא נקרא בועא אלא דבר הבולט ומבעבע לחוץ מלשון ומבועי מים וגם לפי הטעם שפירש"י ודאי נקב היה שם והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו וא"כ השתא חזינן שלא היה נקב שהרי לא העלה מידי לחוץ כדרך מכות הנקובות שמפלטי' לחוץ ונקרמים למעלה וכ"ש לפי מ"ש (הר"ן) שעיקר הטעם כדברי מי שמפר' כיון שסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת את חבירתה סופו של עור לינקב והרי הוא כאילו ניקב מעכשיו וכ"פ הרשב"א א"כ היכא שאינם בולטים אינם דוחקת וכשרה עוד מ"כ בשם מהרי"ל היכא דאיכא חדא בועא ומתחזיא כתרתי אפי' כי שפכי להדדי לא מכשירין בכך אלא צריך תו בדיקה אחרת לראות אם בכיס אחד הם מונחות שאין הפסק ביניהן אז היא כשירה אבל אם בב' כיסין ויש הפסק ביניהן אפי' כי שפכי להדדי טריפה וחשבי ליה לתרי בועי דסמיכי להדדי ע"כ ואומ' אני דטריפה אף לפי הטעם של הר"ן אע"פ שאין שייך לומר דוחקות זו את זו שהרי הם נשפכים להדדי מ"מ מאחר שיש נקב ביני וביני דשפכי להדדי א"כ חיישינן לנקבות הריאה שהרי מן קרום של הריאה עלה הבועא אלא שנתקרבו אח"כ להדדי והוי כקרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינה קרום: