ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן נג
דין דכלי חרס אינו מטמא מגבו בנגיעה וכן אם הוא באהל המת וצמיד פתיל עליו אבל הוא מטמא מאוירא וכלי מתכת וכלי עצים וכלי עצם הם ממש בהיפך ופשוטי כלי עץ ופשוטי כלי עצם טהורין אבל פשוטי כלי מתכו' טמאין וגולמי כלי עץ טמאין וגולמי כלי מתכות טהורין:
מתני' טהור בכלי חרס דהיינו מגבו שאין מקבל טומא' בנגיעה מגבו וכן אם הוא באוהל המת וצמיד פתיל עליו טהור טמא בכל שאר הכלים כגון כלי מתכת וכלי עצים וכלי עצם טהור בכל שאר הכלים שאין מקבל טומאה מאוירו טמא בכ"ח פי' שמטמ' המאכל שבתוכו באוירו אם כבר נטמא ה"ה נמי שמקבל הכלי טומאה מאוירו טהור בכלי עץ דהיינו פשוטי כ"ע משום דאיתקש לשק שיהא מיטלטל מלא וריקן טמא בכלי מתכת דפשוטי כ"מ טמאין טהור בכלי מתכ' דהיינו גולמי כ"מ שלא נגמרו מלאכתן טמא בכלי עץ ומפר' בברייתא איזהו גולמי כ"ע כל שעתיד עדיין לשפשפו בדבר המחליקו ומצחצחו או לעשות בו משבצת ונוי כמו שעושין בארגז של נשים או לחלוק ברהיטנו או לעשות בו כרכוב דהיינו חקיקות גדולות בראשו כמו שעושין בכיסוי תיבות וספסלין ולהטיח בעור הדג שקורין טוני"ס שמחליקו או מחוסר כן לישב עליו או אוגן דהיינו שפה לפיו או אוזן להחזיק בו טמא מחוסר חקיקה פי' אפי' חקוק בו חצי קב והכלי עשוי לחקוק בו קב שלם טהור דלא הוה גמר מלאכה שלו דהוי כפשוטי כ"ע ואילו הן גולמי כ"מ כל שעתיד לשפשף בשופינא לימ"א בלע"ז ולעשו' בו משבצות לנוי ולגיר בכלי כסף וזהב ולעשות בו כרכר דהיינו ציורים שקורין ני"יל ולהקיש בקורנס היכ' שיש בו פחותית מחוסר כן או אוגן או אוזן טהור מחוסר כיסוי טמא ופריך תלמודא ומ"ש גולמי כלי עץ דטמאין וגולמי נ"מ דטהורין ר"י אמר הואיל והן לכבו' עשוין הלכך לא חשיבי עד גמר עשייתן ר"נ אמר הואיל ודמיהן יקרים מ"ב איכא בינייהו כלי עצם ואזדא ר"נ לטעמיה דאמר כלי עצם ככלי מתכו' והנה לכאורה הלכה כר"י שגדול היה מר"נ ולא אמרי' הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך או נימא מאחר דמסיק תלמוד' ואזדא ר"נ לטעמיה דאמר כ"ע ככ"מ בלא מחלוקת אלמא דהכי ק"ל מרבותי' והלכ' כמותו והרמב"ם כ' בפ"ה דהל' כלים וז"ל גולמי כלי עץ מקבלין טומאה חוץ משל אשכרוע שאין הכלי ממנו חשוב כלי עד שיתייפה וקרוב בעיני שכלי עצם ככלי אשכרוע ואין גולמיהן מקבלין טומא' פי' אשכרוע הוא עץ פי' שקוני שאינו לא לבן ולא אדום וכ' עליו הראב"ד בהשג"ה על מה שאמר וקרוב בעיני שכ"ע ככלי אשכרוע א"א זאת הקורב' לא ידעתי מאין באה לו שהרי פירשו בו טעם מפני שמחוסרי שליק' וממרי' את מה שבהם פיר' עושין מה שבהם מר ואין זה העניין בכ"ע ואי ס"ד כר"נ דאמ' במס' חולין כ"ע כגולמי כלי מתכו' דמי לימא הכי ול"ל לדמויינהו לאשכרוע שהוא כ"ע ומוציא ממין כ"ע שאפי' שליקתו עכבתו מפני שפוגם מה שנותנין בו ע"כ והנה מה שהשיג שאינו דומה כו' והרמב"ם היה חכם גדול בעניין הדמיונו' והטבעים והציורים ולבו ראה מה שלא ראו אחרים ומה שלא פסק כר"נ להדיא משום דהדבר הי' שקול בעיניו לפסוק כר"י או כר"נ ע"כ הכריע מכח סברא והא דס"ל לר"נ כ"ע ככ"מ דוקא לענין גולמי אבל לעניין פשוטי דינא ככ"ע דפשוטי' טהורים דהא בפסוק דבגד ועור כו' איתרבאי כ"ע א"כ כולן דינו כשק: