אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק א › סימן ה

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן ה

סימן ד

דין מי ששחט לפנינו ב' ג"פ ולא נתעלף אפי' אין ידוע שיודע ה"ש מותר לשחוט לכתחילה וא"צ לשייליה כלום ואם אין ידוע אם מוחזק שלא יתעלף לכתחילה לא ישחוט אפילו על סמך שיבדקנו ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה ושיילינן ליה נמי אם מומחה הוא. ואם ליתיה קמן דנישייליה אסורה א"ל שאחר עע"ג. ואם ידוע שלא שחט ב' ג"פ אפי' יודע ה"ש אסור לשחוט א"ל שאחרים ע"ג והיכא שנתחזק וידוע שאינו מומחה אסור לאכול משחיטתו ואם אחר עע"ג שרי. ומ"מ לכתחילה אסור ומן הסתם מותר לכתחילה באחר עע"ג אפי' לא איתחזק. והשתא נהיגי בישראל שלא ישחוט שום אדם אלא א"כ יבוא לפני החכם ויבדקנו החכם שיודע ה"ש הצריכים כמו שיתבאר וישחוט ג"פ כהוגן לפני החכם. המנהג להתחיל לשחוט בתרנגולים ובתוך ג' יהיה תרנגול ובארנו דאסור לת"ח ליקח שכר על זה וגם התרנגולים שרגילין ליתן לחכם לא שרי אלא יהנה לעניים ולצדקה:

פיסקא וכולן ששחטו אהאי קאי דקתני וכולן אילימא אחש"ו עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה אמר רבינא בלישנא בתרא ה"ק הכל מוחזקים שוחטים אפי' אינן מומחין. בד"א ששחט לפנינו ב' ג"פ ולא נתעלף אבל אי לא שחט לפנינו לא ישחוט שמא יתעלף ואם שחט ואמ' ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשר' חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד נמי לא ואם ליתי' קמן דנישייליה שלא נתעלף וכן חש"ו כשאחרים רואין אותן שחיטתן כשרה והך לישנא בתרא עיקר דסברי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ומ"מ היכא דאיתא קמן ובעינן לשייוליה אם נתעלף אם לא ה"ה דשיילינן נמי אם מומח' הוא כלומר שיודע ה"ש והיכא שאינו יודע ה"ש אסור לאכול משחיטתו אפילו אם נתחזק רק היכא שנתחזק לא בעינן לשייוליה ביה אם הוא יודע ה"ש וכ"כ ר"י דרוב מצויין א"ש מומחין הן שוחט אפי' לכתחילה ומה שכתבו הגאונים דרוב מצויין א"ש מומחין היינו דווקא לעניין שמוסרין להם לכתחילה לשחוט על סמך שיבדקנו ולא חיישינן שמא אישתלי ולא יבדקנו דאפי' לא שיילי' שרי לאכול משחיטתו משמע דלכתחילה לא ישחוט אלא ע"מ שיבדקנו אח"כ נראה דוקא מן הסתם שאינו ידוע אם שחט ב' ג"פ כהוגן. אבל אי שחט לפנינו כהוגן סמכינן אחזקה שהוא יודע ושרי לשחוט לכתחילה אפי' בלא בדיקה. אבל היכא שידוע שלא שחט לפנינו ב' ג"פ אפילו יודע ה"ש אסור לשחוט לכתחילה. אם לא שאחרים עע"ג וכ"פ הרמב"ם להדיא. וזו נראה בעיני דרך המחוור מתוך השמעתא דהשתא הוי שפיר הלכתא כרבינא דבתראה הוא וכלישנא בתרא שהוא עיקר. ותהוי שפיר הלכתא רוב מצויין א"ש מומחין הן. ואף שכתבנו היכא שאינו יודע ה"ש שאסור לאכול משחיטתו אפי' נתחזק מ"מ באחד עע"ג שרי כמו חש"ו דכשרי' באחרים רואים אותם מ"מ לכתחילה אסור ודוקא בודאי שאינו יודע אבל מן הסתם שרי אפי' לכתחיל' באחד עע"ג אפי' לא איתחזק ואף שכתב ר' ברוך מרעגנשבורק דמוכח מן הסוגיא דאסור לכתחילה מדמסי' בגמ' אשאינו מומחין. ר"ל שאינו יודעים בו שהוא מומחה ל"ל אחרים רואים אותו להכשי' שחיטתו בבודקין אותו סגי ואמאי לא פרי' אפי' לכתחלה נמי ישחוט. ואני מוסיף בראייה דאפי' ת"ל דעדיפא מיניה פריך דלא ברירא ליה להקשות לכתחילה נמי ישחוט. אבל לעולם לפי האמת שוחט אפי' לכתחילה א"כ מאי קמשני דליתי' קמן דליבדקיה ס"ס קשי' לכתחילה נמי ישחוט באחרי' רואים אותו אלא ש"מ דאסור לשחוט לכתחיל' והטור י"ד הפריז על המדה וכתב אפי' בא"י ממש מותר לשחוט לכתחילה באחד עע"ג וכל זה איננו שוה לי מאחר שמוכח מן הסוגיא דא"י ממש אפי' בדיעבד לא מהני אחרים רואים אותו. דהא מוקי בדליתי' קמן דליבדקנוהו דמשמע להדיא דאי הוה קמן ובדקנוהו ולא ידע דלא מהני אחרים רואים אותו וכ"כ התו' אלא שכתבו התו' דלקמן בפירקין משמע דכשר באחרים רואים אותו אפי' א"י א"כ ס"ס מאחר דאיכא סוגיא שפוסלת אפילו בדיעבד מכ"ש שאין לנו להכשיר לכתחילה בפרט מאחר דלא אשכחן לההיא דכשר אפי' לכתחלה. גם מ"ש ר' ברוך דאפי' מן הסתם אינו שוחט לכתחילה ל"נ כלל מאח' דק"ל דרוב מצויין א"ש מומחין הן ואפי' לכתחילה יכול לשחוט מן הסתם אלא דנישייליה אח"כ כדפרי' מכ"ש בעע"ג וראייתו של ר"ב אינ' ראייה כל עיקר. דבודאי הך סוגיא הכי ס"ל דאסור לשחוט לכתחילה אפי' ברואים אותו היכא דאין יודעים בו שהוא יודע ה"ש דהא ס"ל נמי דאי בודאי אין יודע ה"ש אפי' בדיעבד שחיטתו פסולה אף ברואים אותו. אבל מאחר דק"ל בסוגיא דלקמן דאפי' בודאי אינו יודע אפ"ה כשר באחרים רואים אותו א"כ מן הסתם אפי' לכתחילה ישחוט ברואי' אותו וכן עיקר והשתא נהיגי בישראל שלא ישחוט אלא כשיודע ה"ש וישחוט ג"פ לפני החכם ויראה החכם שיוכל לאמן ידיו כראוי ויודע היטב ה"ש כפי הצורך כאשר נפר' לקמ' והמנהג באשכנז שמתחילין לשחוט בתרנגולים שקשה בהן השחיט' מפני חשש שמוטה וצריך אומנות ביותר וגם הן במצוי טפי משאר עופות ובתוך הג' רגילי' ליקח תרנגול אחד והמנהג נתפשט שאותן הג' תרנגולים ששוחט לפני החכם לוקח החכם בשכרו. וגם יש קצבה ושכר אל הרב במה שנותן לו אח"כ רשות לשחוט מנהג רע הוא בעיני כי נראה כאילו נוטל שכר על עדותיו שמעיד עליו וא"כ עדותו בטלה ומחמת זה באו כמה קלקולי' שנותנים רשות והסכמה לשחוט מחמת שכר פרנסתם וקצבתם אפי' אינו ראוי לכך לכן כל ירא שמים יתרחק מן הכיעור והדומה לו ולא יהנה מהן לא מן המעות ולא מן התרנגולים אלא יהנה לעניים ולהקדש:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה