ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן ב
דין דאין הנשים נאמנות בברירת דגים קטנים כשנמצאות ביניהם טריפות שהם קצת בדומה וגם אין נאמנות על ניקור האחוריי' רק על ניקור הפנים. ובארנו עוד דכל ירא שמים לא יאכל בשר המנוקר עד שרואה אחריו מנקר אחר:
פסק נשאלתי אם הנשים נאמנות בברירת דגים קטנים כשנמצאות ביניהם טריפות שהן קצת בדומה:
והשבתי כבר כתבנו בפ"ק דכתובות סי' נ"ו שאינן נאמנות וכן הורה חכם וזקן אחד מהר"א מפראג ז"ל דאין הנשים נאמנות במידי דאית ביה טירחא מפני שהן עצלניות ובברירה ההוא יש טורח ועיון גדול ואף שלפי דברי הסמ"ג משמ' להדי' דנאמנו' שכתב בבדיקת חמץ וז"ל ואף שנשים נאמנות בניקור ומליחה היינו בדבר שיודעות הנשים שיש ודאי איסור אבל על בדיקת חמץ סוברות שאין חמץ בחורין ובסדקים ונמנעות לבדוק מפני עצלותם ומ"ה לא היו נאמנות אי לא דבדיקת חמץ מדרבנן כו' ע"כ וא"כ הכא דידעי שתי ביניהם טריפות בודאי נאמנות מ"מ איכ' למימר דשמא כשמצאו כבר כמה דגים ביניה' או כשבדקו הרוב ולא מצאו סברי באומד דעת דשוב לא ימצא ולא בדקו עוד מפני עצלותם. ועוד התו' לא כתבו הכי אלא תולין הכל בטירח' דכל מידי דאית ביה טירח' לא מהימני בדאוריית' כדאית' בירושלמי ואפשר אף הסמ"ג לא בא להקל ולומר היכא דידעי שיש בו איסור נאמנו' אפי' במידי דאית ביה טירח' אלא להחמיר בא אפי' במידי דלית ביה טירחא כולי האי אפ"ה אינן נאמנות במידי דלא ידעי ביה איסורא מפני עצלותם. אחרי כותבי תשובה זו מצא' בהגהו' ס"א שכ"כ הר"ח שאין להניח לנשי' לבדוק דגים קטנים דדוק' על חמץ נאמנות לפי שבדיקות חמץ דרבנן כו' וכן קבלתי שאין הנשים נאמנות על ניקור האחוריים כי אין לך מילתא דטריחא יותר ממנו ומפני עצלות' לא יפשפשו כ"כ ולא ינקרו כפי הצורך ומ"ש המחברי' שהנשים נאמנות בניקור בסתם ניקור קאמר דהיינו הפנים אבל לא האחוריים שצריכות ניקור היטב ואומנות רבה. ואומר אני דאף א"ת שהתו' היו מדברים בניקור אחוריים היינו שנאמנות לומר שהוא מנוקר ולא שמנקרות הן בעצמן כדפריש' לעיל ועוד אפשר לומר ולחלק בימי הקדמונים שלא החמירו כ"כ בניקור' כמו עתה כי מדין התלמו' אין הניקור קשה כ"כ רק שהוסיפו עליו אחרי כן כמו שהחמיר בה"ע בסדר הניקור ובארץ אשכנז החמירו יותר ויותר בענין חטיטת הקנוקנות. וקליפת הבשר מהחלב וכמה ורידים מדם:
ואף שהרוב החומרות מדרבנן. ובדרבנן הימנוהו לנשי' מ"מ הכא לא ידעי מה הוא מדרבנן ומה הוא מדאורייתא ומה הוא משום חלב ומה הוא משום דם. או מהו גיד הנשה או קנוקנות כאשר ראיתי בהרבה מנקרים שאין יודעים. וא"כ מפני עצלותם לא ינקרו היטב. ולפעמים ימצא אחריה' כשעור חלב כאשר הוא נמצא בעו"ה עתה ברוב המנקרי' כשרבתה עליהם מלאכ' הניקור כגון בעת החורף והבציר שימצא אחריהם חלב וקנוקנות ודברי' כאלה ק"ו בנשים שאין לסמוך עליהם ואף בסת' מנקר אין ראוי לסמוך עליהם לבעל נפש א"ל שמכיר בו שהוא איש ירא אלקים ובקי במלאכ' הניקור ומשום שלא לחלק בין המנקרים ושלא לבייש בר ישראל נהג החסיד מהר"ם מינץ שלא לאכול שום בשר המנוקר עד ששלח אחר מנק' אחר שרא' אחריו אם נשא' בו דבר שאינו מתוקן וסיפר דבר זה לכל המנקרי' שלא יתביישו זה מזה ולא יתקנאו איש באחיו ותיקון גדול הוא ביראת השם דבודאי השני מעיין אחריו היטב כדי שימצא עליו עילה כי כל אומן שונא כו' ומתוך זה הראשון נזהר וכן כולם ניהרי' מפחד זה כאשר אירע ע"י ועיין לקמן פרק גיד הנשה סימן י"ט: