ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן א
דין דנשים האידנא אין שוחטות כלל. אפילו מומחות וידועות ועוד בארנו דאין להחזיק לנער להיות שוחט עד שיהא בן י"ח שנה א"ל שהוא מומחה ומלומד וזהיר ביראת השם:
הכל שוחטין ושחיטתן כשרה. חוץ מחרש שוטה וקטן. שמא יקלקלו בשחיטתן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה. כתבו בעלי התו' וכל השותין מימיהן דאף נשים במשמע והוכיחו בראיו' מפ' כל הפסולים דאף לכתחילה שוחטות ולא כאותו חכם שכתב בהל' א"י שלא ישחטו מפני שדעתן קלות כי הרבה חומרות כתב שלא כדין ולא נהגו כן וכ"פ הרמב"ם אכן הכל בו כתב והר"י כתב שנשים שוחטות לעצמן משמע שאין שוחטות לאחרים עכ"ל. וכתב החכם לב"י ודבר תימא הוא מה חילוק יש בין שוחט לעצמו לשוחט לאחרי' דכ"כ צריך הכשר לזה כמו לזה. ומ"ש ר"י לעצמן היינו לומר שהן לבדן שוחטות וא"צ שיעמוד אחר על גבן ע"כ. ול"נ דלישנא לעצמן לא משמע הכי אלא שפשוטו דומיא דנשים מזמנות לעצמן והיינו טעמא משום שאין נאמנות לאחרים ומ"ש התו' בריש פסחי' ובפ' כיצד מעברין ומה שהנשים נאמנות על השחיטה ועל הניקור וכו' משמע שפשט להיתר אין פירושו שהן שוחטות אלא שנאמנות על השחיטה פי' לומר שהוא שחוט כראוי או מנוקר וכן פירו' נאמנות על בדיקת חמץ דהתם דמאן דס"ל כדברי הירושלמי שהן עצלניות ואין בודקות יפה א"כ אין נאמנות לומ' שהן בדקו יפה אלא שמעידות שכבר הוא בדוק ועיי' בריש פסחים אבל לא כוונות התו' לומר בפשיטות שהן נאמנו' על השחיטה. כי ידוע שדעתן קלות ומפני אימת בעליהן אפי' אם יקלקלו בשחיטה יעלימו הדבר. גם אפשר בימיהם לא היה כ"כ טור' בשחיט' כי השהייות לא נפסלו אלא בשיעור וכמה חומרות אשר נהגו להטריח בימינו מה שלא היה בימים קדמוני' ומתוך זה נתרבה הבהלה והחרד' ואיכ' חשש עילוף ביותר והתו' כותבי' בעצמן כל מידי דאית ביה טירחא אם הוא במילי דאורייתא אינן מהימנו' ויש לי סעד מדברי הא"ז שהקשה אפי' אשאר שוחטי' היאך אדם נאמן ביחידי היכא שלא אכל ממנו והלא הבהמ' בחזקת איסו' עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ותיר' ר' ברוך משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. וז"א בסתם נשים אלא בפרטי וידועו' ומ"ה לא הפליגו עתה בנשים וכולן אינן שוחטו' לאחרי' ואף לדברי ר"א ממיץ (שכתב דעד א' אינו נאמן באסורין היכ' דאתחזק איסור' היינו דוקא באנשי' פוחזי' וריקים דומי' דשנים שהאמינ' התורה כמו שהן אבל בעד מהימן ומוחזק לכשרו' מהימן אפי' אשה כדאמרי' בפ' בא סי' ר"א מסר לאשתו ר' ישמעאל מסר לאמו ור' יהודה ור"ש ל"פ עליה ולא אמרו אלא בשאר נשים שהן מן הרוב ולא באמו של ר' ישמעאל כו' ק"ו האידנא שהדורות נתקלקלו שאין לסמוך אסתם נשים בפר' מילתא דאית ביה חששא דקלקולא כמ"ש ומ"ה היה נזהר בעל הס"מ בדבריו שכתב בהל' בדיקת חמץ ומה שהנשים נאמני' על הניקור ועל המליחה ולא כתב על השחיטה כמ"ש התוספת משום שאין נכון כ"כ להאמינן. ומ"ה נהגו האידנא בכל ישראל שהנשים אין שוחטות כלל ולפ"ז ראיתי בימי חורפי שבעלי הוראו' נהגו שלא להחזיק לנער לשחוט בסתם עד שיהא בן י"ח שנה ובר ישוב הדעת וחומר' זו ע"פ הלכות א"י ויש להם סמך ממסכת שבת סוף במה בהמה גבי יאשיהו המלך כל דין שדן מבן ח' עד י"ח החזיר להן כו' והטור הביאו בח"ה (סי"א) מאחר דצריך ישוב הדעת ויראת השם בשחיטה ובפרט האידנא דנהגו כמה חומרו' בשחיטה כדפרישי' ראוי לדמו' לנדון ומ"מ הכל לפי מה שהוא הנער כי לפעמים ימצא הנער בעל תורה וחרד ביראת השם רגילי' אף בעלי הוראה להרשות אותו ולהחזיקו במומחה על הסתם אני אומר. ואם הוא בור וטפש אין ראוי להחזיקו עד שיבוא לכלל שנותיו דהיינו י"ח שנה ואף קדמונינו חלקו בפעוטות כבר תמניא כבר עשרה לפי חריפיתיה: