ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן עב
מתניתין המוכר את עצמו ובניו לגוים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מית' אביהם כדי שלא יטמעו בין הגוים ולאו דוקא עצמו ובניו אלא אפילו בלא בניו ובניו לרבותא קאמר דאפ"ה, אין פודין אותן כי אם לאחר מיתת אביהם ולאו דוקא מוכר אלא אף לנושה מהם מסיק לקמן בסוגיא אמר רב אסי והוא שמכר ושנה ושלש פי' פעם ראשונה פודין אותן וכן בפעם שנית אבל בפעם שלישית לא. הנהו בני מיכסי פי' שם מקום דיזפי זוזי מגוים ולא ה"ל למיפרעינהו ואתו וקא גרבי להו פי' רש"י היו שבים לעבדים ע"כ פי' לפירושו וכ"ש אם היו שבים אותם בתפיסה חמורה אתו לקמי' דרב הונא אמר להו מאי איעבד דתנן המוכר עצמו כו' א"ל ר' אבא למדתנו רבינו והוא שמכר ושנה ושלש. א"ל הני מרגל רגילי דעבדי הכי. אין הפי' שגם הם היו עושין כך ג' פעמים א"כ ה"ל למימר הני הכי נמי שנה ושלש אלא ה"ק מרגל רגילי לעשות אנשים כך ופדינו אותם פעמים ושלש. אפילו אותם עכשיו לא היה להם אלא פעם ראשונה מ"מ אין פודין שהרי מוחזקים בני העיר לעשות בענין זו ומפילים לעצמן על הקהל כדי שיפדו אותן. תו מסיק ההוא גברא דזבין נפשי' ללודאי פי' אומה שאוכלין בני אדם אתא לקמי' דר' אמי א"ל פרקי. א"ל תנן המוכר את עצמו ואת בניו לגוים אין פודין אותן אבל פודין את הבנים משום קלקולא וכ"ש הכא דאיכא קטלא אמרו ליה רבנן לר' אמי האי ישראל משומד הוא דקא חזו לי' דקאכיל נבילות וטריפית. אמר להו אימא לתיאבון הוא דקאכיל. אמרו ליה והא זימנין דאיכא היתרא ואיסורא קמיה ושביק התירא ואכיל איסורא. א"ל זיל לא קא שבקו לי דאפרקינך ומתוך עובדא זו משמע דמשומד לתיאבון פודין אותו ודוקא משומד לעבירות אבל מי שיצא מן הכלל ונכנס לדתם פשיטא שאין חילוק בין להכעיס בין בשגגת אמונת בין למלאות תאותו דס"ס משומד לע"ז מיקרי, שהרי קבל עליו ע"ז והוא בכלל מורידין ולא מעלין. ועוד שמעינן היכא דהוא משומד להכעיס אפילו בעבירה אחת אין פודין אותו וכ"כ הטור. עוד שמעינן מהאי סוגיא היכא שהיא סכנת נפש פודין אותו אפילו כמה פעמים וכן איתא להדיא בטור ונראה בעיני כשם שסכנת נפש ביטל הא דאין פודין כששנה ושלש ה"ה נמי ביטל הא דאין פודין השבויים יותר מכדי דמיהן וכן המנהג. ומ"מ מי שגונב מן הגוים שדינו בתלי' אין צריכן כלל לפדותו כי הוא מתחייב בנפשו ולא דמי להאי דזבין עצמו ללודאי כו' דמשמע אי לאו דהי' משומד היו פודין אותו. אין הפי' שמכר עצמו לקטלה אלא מכר עצמו לשעבוד ולא ידע מזה עד אחר המכירה דאל"כ כל א' היה מוכר עצמו ללודאי והיו מצווים לפדותו וק"ל כשם שמצוה לפדות עבדים משוחררים כך מצוה לפדות את העבדים וכן איתא לעיל בסוגיא דמתני' דעבד שנשבה ופדאוהו כו' מצאתי בתשובה ראובן ושמעון נתפסו בידי גוים ושלחו לוי אל קהלם לבקש מהם עזר לצורך פדיונם ואמרו אל לוי לתת להם לעזר ג' זקוקים ולוי הי' חפץ יותר ולא רצו אמר לוי ברצון הב"ד להם שאינם רוצים לתת יותר וכן עשו והגיד להם מה שעלה בידם ועל זה סמכו ראובן ושמעון ונדרו לגוים הכסף וכשתבעו הקהל אמרו מאחר שלוי לא חזר אצלינו לומר שרצית' לקבל לא ניתן להם כלום. נראה דתשו' הקהל נשאר' מעל דהוי אמירתם לגבוה כמסירת' להדיו' ולא מצי הדר בי' ואפי' גמר בלבו ליתן צדקה ולא הוציא בשפתיו חייב ע"כ תשו' מהר"ר מנחם מץ ס"ט: