ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן ע
פסק ר' אליעזר סבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מכאן הוכיח רשב"ם דאין לעשות שליח לישאל על נדרו דאל"כ מ"ט דר' אליעזר דנעשה שליח לב"ד ולא תתבזה וקשה מפ"ק דנדרים רבינא הוי לה נדרא כו' אי מיכנפי כו' משמע דעושין שליח ונראה לר"י דגרסינן נידוי פי' שנידוהו בחלום ואמרין התם דצריך עשרה בני אדם להתיר ותדע דלשון כינופיא לא שייך בשלשה ולא נראה לר"ת דלא הל"ל נידוי אלא נידוי או שמתא. להכי נראה כגרסת הסתרים. והא דקאמר רשב"ם אמאי אינו עושה שליח בב"ד ולא תתבזה לא קשה דאפילו ע"י שליח אין רוצה שתתבזה אשתו בב"ד כדמוכח פרק אלמנה ניזונית אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכר' שלא בב"ד ומפרש טעמא בגמ' לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אע"ג דיכולה למנות שליח אינו רוצה שתתבזה ולישנא דכנופיא אשכחן שפיר כה"ג בפרק זה בורר האי אודיתא זמנין כותבין וזימנין אין כותבין. כנופיא ויתבי כותבין ע"כ. וכן פסק הרמב"ם והרא"ש הביאו בפ"ק דנזכר דאפילו שליח לא בעי רק שידע החכם שהנודר מתחרט יכול להתיר לו אפילו בלא דעת הנודר דהתרת החכם הויא כהפרת הבעל וכתב עוד וכן הורה רבינו שמעון ז"ל דאם שלח אדם חרטת נדרו בכתב לחכם דמתיר שלא בפניו והביא ראי' מההיא דהפרת בעל בפרק שני דקדושין ע"כ דבריו של הרא"ש ומשמע מדבריו דלאו דוקא דבעי כתב ה"ה בשליח שלא בכתב ואפשר רבותא קאמר דאפילו בלא שליח יש צד שיוכל להתיר לו נדרו וכגון בכתב ולאפוקי מדברי הריב"ש שכתב וז"ל במה שכתב רבינו שמעון ששלח אדם חרטתו בכתב ידו לב"ד והם מתירים לו וכן הסכים הרשב"א נוכל לומר דאף אם נאמר ע"י שליח לא בכתב ידו משום דכתב ידו הוא עדיף מע"י שליח כו' וכן יראה מדברי הרשב"א גופא שכתב בתשובה וז"ל מסתברא לן שמתירין ע"י שליח כי מה שהתירו בפ"ק דנדרים ע"י בעל לרבותא נקטוה לומר לך שאפילו ע"י הבעל שיש לחוש שמא יוסיף מדעתו מפני שהיא אשתו ומ"ה אסור כדכנפינהו איהו ואפילו הכי אי מכנפי שרי וכ"ש דאינש דעלמא ולא עוד אלא אפילו כנפינהו איהו שרי דודאי לא יוסיף דבר מדעתו. ע"כ. אלמא שאף הר"שבא שהסכים לדברי הר"ש ס"ל דמתירין ע"י שליח בלא כתב דאי איירי בכתב פשיטא דליכא למיחש להוספה. ונראה מאחר שר"ת והרשב"א ור"ש והרא"ש כולן פסקו להתיר ע"י שליח או בכתב עבדינן כוותייהו: