ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן סג
מתניתין המוכר עבדו לגוים או לח"ל יצא בן חורין פי' אם ברח מן הגוי. או שקנסוהו ב"ד לפדות כדאמרינן לקמן דקונסין אותו לפדותו וכשיפדנו לא ישתעבד כו' וקנס חכמים הוא הואיל והפקיעו מן המצות וכן יצא לחירות מפני שהוציאו מא"י לח"ל. ובגמ' מפרש דקנסו את הלוקח ואבד דמיו לפי שאלו לא לקח זה לא יצא העבד לח"ל תו מסקינן תנו רבנן לוה עליו מן הגוי כיון שעשה לו גוי נמוסו יצא לחירות. מאי נמוסו. זמן שאם לא יפדנו לזמן פלוני שיהא חלוט לו ומסרו לאלתר לרשות הגוי אע"ג שיכול לפדותו עד זמן פלוני כיון שזלזל בתקנה והכניסו לרשות הגוי וגם קבע לו זמן להחליטו יצא לחירות מיד. וכן נמי אם לא הכניסו לרשות הגוי ולוה ע"ע למשכנו והגיע הזמן יצא לחירות אעפ"י שלא משכנו עדיין. אבל גוי שלוה מישראל על שדהו אפילו עשה לו ישראל נימוסו פטורה מן המעשר אם לא מטא זמני' או אם לוה ע"מ למשכנו לזמן פלוני אם לא יפרעהו והגיע הזמן ולא משכנו הרי הוא עדיין ברשות הגוי ופטורה מן המעשר כך מוכח מן הסוגי'. תו מסיק תנו רבנן גבאו בחובו או שלקחו סקריקין לא יצא לחירות אמר רב המוכר עבדו לפרהנג גוי יצא לחירות וכתבו התו' והרא"ש אחריהם פי' רש"י גוי אנס שהעליל עליו ונתנו לו בדמי אכפרתו ולישנא דמוכר לא משמע הכי ונראה דאפרהנג היינו כשעבדי המלך היו צריכין בהמות לעבודת המלך לוקחין הבהמות כאשר ימצאו ונתנו הדמים לבעלים ופעמים אחר שהשלימו עבודת המלך מחזירים הבהמות ונוטלים הדמים לכך בעי לדמויי למוכרן לשלשים יום ופריך מאי הוה לי' למיעבד איבעי ליה לפיוסי ולא פייס ובקל היה יכול לפייסם כיון שנתנו דמיו וגם ימצאו במקום אחר. ע"כ. בעי ר' ירמי' מכרו לשלשים יום מהו. חוץ ממלאכתו מהו. מכרו להשיאו אשה לולדות חוץ מן המצות מהו חוץ משבתות וימים טובים מהו לגר תושב לכותי ולישראל משומד מהו. פשוט מיהא חדא דתנן גר תושב הרי הוא כגוי כותי וישראל משומד אמרי לה כגוי ואמרי לה כישראל וכתב הרא"ש וכיון דלא איפשיטא לא יצא לחירות. ע"כ. והרמב"ם כתב כיון דספק הוא אם תפש העבד כדי דמיו מרבו לצאתו בו לחירות מידי הגוי אין מוציאין אותו מידו. והרמב"ם ז"ל אזל לשיטתו דס"ל כל ספיקא דדינא אי תפיס לא מפקינן מיני'. וגם הכרעתי כמותו בבעיא דלא איפשיטא ולא עמדה בתיקו. אך קשה לי איך יצא לחירות מרבו ראשון אפילו פדה עצמו מן הגוי בספק יחזור לעבדותו ואפשר לומר דהעבד יחזיק בעצמו מכח ספיקא ואל ישתעבד לרבו אכן מאחר דצריך גט שחרור מי יכוף את רבו לכך שהוא יאמר עבדו הוא ויחזור לעבדותו מאחר שספק בדבר. ע"כ נראה כדברי הרא"ש שאינו יוצא לחירות ומ"מ אינו עובד את רבו אלא מעשה ידיו לעצמו ומ"מ אי תפס רבו מדמי מעשה ידיו אין מוציאין ממנו לפי מה שהכרעתי בפ' כיצד דתפיסה מהני בספיקא דדינא בבעיא שלא נפשטה. וכתב הר"ן אע"ג דכותי לא נפשט' מ"מ ק"ל דכותי הוא כגוי כדאמרי' בפ"ק דחולין לא זזו משם עד שעשאום כגוים גמורים. תו מסיק בעי מיני' מר' אמי עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בד"י ולא בדא"ה מהו שיטול דמיו ת"ש שלח ר' אמי מיני אמי בר נתן תצא תורה לכל ישראל עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בד"י ולא בדא"ה מותר ליטול דמיו ומעלה בערכאות של גוים מפני שהוא כמציל מידם. וכתב הרא"ש וז"ל יראה דנשאלה שאלה זו בבה"מ על מעשה שאירע וה"ה אם לא היפל עצמו לגייסות אלא ששבוהו דכיון דאין יכול להציל מידם בשום ענין למה לא יטול דמים. ומ"ה נראה שיש חילוק ביניהם היכא ששבאוהו מכרו בדמיו שאם ב"ד אח"כ כופין אותו שיתן לו גט שחרור והוי כאילו הפקירו ואף שהוא היתה קצת באונס מ"מ לא גרע מאלו ברח מבית האסורים אחר יאוש שלא מכרו כלל שיוצא לחירות כדלעיל בסימן מ"ח אבל היכא שהפיל עצמו לגייסות אפי' מכרו אותו בדמיו מפני שלא יכול להצילו לא נכון מ"מ שכופין אותו לגט שחרור מאחר שהוא עשה שלא כהוגן ואעפ"כ נראה דיחזור לעבדותו אפי' נקני ביאוש ממנו ואע"פ שברח ונשא נפשו למות היינו דלא גזרינן שמא יפיל עצמו כדלעיל בסימן מ"ח אבל דחזינן שהפיל עצמו פשיטא שיחזור לעבדותו: