ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן סב
אמר רב חסדא חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואין אני קורא בה אשה של שני מתים לומר חציה היתה לזה וחציה היתה לזה ומכח שניהם היא באה ואין מתיבמת שנאמר ומת א' מהם מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין כדאמרי' ביבמו' כו' ממה נפשך אי קידושי דראובן קידושין פי' התו' והרא"ש אחריהם דגמרי כשנשתחררה וקידושי דשמעון לאו קדושין ואי קידושי' דשמעון קידושין. קידושי דראובן לאו קידושין שהרי פקעו כשנשתחררה. תו מסיק איתמר חציה שפחה וחצי' בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא אמר פקעי קידושי ראשון. רבי זירא אמר רב נחמן אמר גמרי קידושי ראשון. וכתב הרא"ש ולא איפסיק הלכתא כמאן וכן רב חסדא מספקא ליה הלכך צריכה גט משניהם ואם רצו אחד מגרש ואחד נושא ואם מתו אח של האחד חולץ ואח של השני או חולץ או מייבם. ע"כ. וכתב הר"ן וז"ל וכיון דלית לן אכרעותא בין רב יוסף ור' זירא נקטינן דספיקא הוא וכן פסק הרמב"ם ז"ל אבל יש לתמוה על מה שכתב המקדש אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחרר' גמרי קידושיה מדבריהם אעפ"י שלא בעל כל שלא בא אחר וקדשה בקידושי קטנה שגדלה ואינו צריך קידושין אחרי' שאנו יכול לטעון מדבריהם אעפ"י שלא בעל. ולמאי צריכים להכי והא כיון דמספקא לן אי גמרי קידושיה אי לא פשיטא שאינה יכולה להשמט ממנו ומה ענין זה לקטנה שגדלה ואם בא לומר דמדאורייתא גמרי קידושי' א"כ כשבא אחר וקדשה למה כתב שהרי זו בספק קדושין. וכבר השיגו הראב"ד ז"ל וראיתי מי שרוצה לקיים דבריו ואומר דה"ק שאם בעל לאחר שנשתחררה גמרי קדושיו כקידושי קטנה שגדלה ובעל לאחר מכאן שהיא מקודשת גמורה. ואין זה כלום אצלי דקטנה שגדלה ובעל לאחר זמן היינו טעמא דמקודשת גמורה לפי שאדם יודע שאין בקידושי קטנה כלום כדאיתא בכתובות וביבמות. אבל בחציה שפחה וחציה בת חורין כיון דתפסי בה קידושין וכשנשתחררה מספקא לן אי פקעי קידושין היכי נימא אי נימא יודע שאין קידושיה כלום וגמר ובעל לשם קידושין ומי איכא דאנן לא ידעינן ואיהו ידע. ולפיכך אין דברי הרמב"ם ז"ל במקום הזה מחוורין. ע"כ והנה מה שכתב בשם הרמב"ם וכיון שנשתחררה גמרי קידושין כו'. בנוסחאות הרמב"ם שלנו אינו כתוב כן וכן הטור לא הביאו ובודאי הוא ביאור לדברי הרמב"ם. ותדע דאל"כ היאך כתב אח"כ ואם בא לומר דמדאורייתא גמרי קידושין. והקאר"ו השיב על דברי הר"ן וכתב ול"נ דאינו קושיא דאנן אמרינן הכי אדם יודע שאין קידושין תופסין בשפחה וכשהיא חציה שפחה וחציה בת חורין ספוקי מספקי ליה אי תפסי אי לא וכשנשתחררה גמר ובעל לשם קידושין ע"כ. וחילוק זה תולה בסברא שבלב. אבל מ"מ אני אומר דאפילו את"ל דלא ידע מידי ובעל בסתם ולא לשם קידושין אחרים מ"מ גמרי קידושין הראשונים לכ"ע דאפילו למאן דאמר פקעי קידושין לא שנפקעו לגמרי אלא באם בא אחר וקידשה מפקיע קידושי' הראשונים או שמת מפקעת הקידושין לענין חליצה ויבו' אבל כל זמן שלא בא האחר ומפקיע והוא בעל ואפילו תאמר שלדעת קידושין הראשונים בעל. מ"מ נתחזקו הקידושין למפרע ולא באתי ליישב דברי הרמב"ם אלא לפסק הלכה אני אומר כן לפי דעתי: