ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן סא
איבעי' להו מי שחציו עבד וחציו בן שקדש בת חורין מהו ולא אפשוט בעיא ואם קדש אשה אזלינן לחומרא. תו מסיק דרש רבה בר רב הונא כשם שמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קידושיה קידושין, א"ל רב חסדא מי דמי התם שייר בקנינה הכא לא שייר בקנינה הדר אוקי רבה בר רב הונא עליה ודרש אעפ"י שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה קדושיה קידושין. מאי טעמא התם שייר בקניינה אמר רב ששת כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קדושיה קידושין וכתב הרא"ש והלכתא כרב חסדא ורבה בר רב הונא דסוגיא דשמעתין כוותייהו פי' מדשקלי וטרי לקמן בשמעתין אם נשתחרר כו' אי פקעי קידושין אי גמרי קידושין ש"מ דמקודשת ויש להקשות מאחר שפסק הרא"ש דקידושיה קידושין כרב חסדא ורבה בר רב הונא א"כ בעיא דלעיל דחצי עבד וחצי בן חורין שקידש לבת חורין אמאי לא אפשיטא וראיתי לפי' הר"ן למה שכתב פרק קמא דקדושין וז"ל ואע"ג דכי תפסי בה קידושין בחצי שפחה וחצי בת חורין משמע דהיינו טעמא משום דלא שייר בקנינו מ"מ נ"ל דאפ"ה לא איפשיטא בעיין מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין משום דאיכא למימר דשאני הכא דגלי קרא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש וק"ל דהיינו חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי דאלמא בת אירוסין היא. ולפיכך כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות אישות המקדש אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר כלומר שהיא מקודשת אבל אין חייבין עליה כאשת איש כדכתיב לא יומתו. ועוד שאם קדשה אחר לאחר שנשתחררה הרי היא ספק מקודשת כמו שיתבאר בסמוך בס"ד. ומ"מ קודם שחרור פסק דתפסי בה קידושין ובמי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין פסק הרי זו ספק מקודשת. ע"כ דבריו ואני אומר בא ליישב ולא יישב דסוף סוף מאי שנא הא מהא. ע"כ נראה בעיני בשלמא אם קדש חצי' שפחה וחציה בת חורין מקודשת הואיל והוא ראוי לקדש וגם לא שייר בקנינה מקודשת. אבל חציו עבד וחציו בן חורין המקדש לב"ח דהוא אינו ראוי לקדש כלל דחציו עבד. א"כ אפשר לומר דאין קדושין חלין כלל. גם ידוע שבח הנקנה יותר מן הקונה וחליפי' בפירו' יוכיח שהן נקני' בחליפין ואין קונין בחליפין וכן עבד לר"ת דס"ל שנקנה בחליפין ואינו קונה כדלעיל וכן לענין דבר שלא בא לעולם וכן הרבה. עוד כתב הרא"ש והא דקידושיה קידושין לאו לחיובי מיתה הבא עליה אלא אשם וכן מוכח מדקאמר ואם נפשך לומר איזהו היא שפחה חרופה זו שחציה שפחה וחצי' בת חורין המאורסת לעבד עברי כלומר אלמא תפסי בה קידושין והיינו דוקא להתחייב בה אשם וכן פי' רש"י בסמוך גמרי בה קידושי ראשון ומעיקרא היה חייב עליה אשם והשתא הוי מיתה כדקאמר בתר הכי לא יומתו כי לא חופשה הא חופשה יומתו ותמי' לי למ"ד אין קידושיה קידושין האיך מצי למימר דאין חייבין עליה אשם ואפילו אי מוקי קרא בשפחה כנענית המיוחדת לעבד עברי. וכי בשביל שחציה בת חורין גריעא טפי. והר"ר מאיר הלוי ז"ל כתב דאיכא בינייהו דלמ"ד דאין קידושיה קידושין מצי מגרש לה בלא גט ומותרת לאחר. ואני אומר בודאי שהדין אמת שאינה יוצאה בלא גט מ"מ לא הי' צריך לומר דאפילו את"ל דגבי שפחה כנענית איכא אשם היינו משום דנתייחד' לו אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שמקודשת לעבד עברי ולא נתייחדה לו אין כאן אשם מאחר שאין כאן קידושין. ועוד אפשר לומר אפילו נתייחדה לו אפ"ה אין כאן אשם הואיל שבא בתורת קידושין וסבר שיש בידו לקדשה ואי הוי ידע דלא חלו קידושיו לא הוי מייחדה לו מה שא"כ היכא שנתייחדה לשפחה כנענית: