ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן נט
אתמר נגחו שור יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו אלא מעתה יום של רבו ישא שפחה יום של עצמו ישא בת חורין איסורא לא קאמרינן ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין כותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשין אמאי הכא נמי לימא יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו שאני הכא דקאכלי קרנא ואלא ה"ד דלא קאכל קרנא כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור. הניחא לאביי דאמר דנותן לו שבת גדולה ושבת קטנה שפיר משום דחשיב שבת גדולה לנזק ושור משלם נזק. אלא רבא דאמר אינו נותן לו אלא שבתו שבכל יום ויום וכדפ' בפרק החובל סימן י"ד האי שור הוא ושור אינו משלם אלא נזק ולא שבת. איבעית אימא כשהכהו אדם. ואיבעית אימא מימרא הוא ומוימרא לרבא לא סבירא ליה ע"כ הסוגיא וכתב הרא"ש וז"ל נגחו שור יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו והיינו למשנה ראשונה דאי למשנה אחרונה מעשה ידיו לעצמו דמדמי ליה בסמוך למעוכב גט שחרור ונפקא מיניה נמי למשנה אחרונה כגון של יתומים קטנים דלאו בני כפיי' נינהו. או בחציה שפחה וחציה בת חורין ולא נהגו בה מנהג הפקר ודוקא היכא דלא מיכליא קרנא כגון שהכהו אדם על ידו וצמתה וסופו לחזור אבל אי מכליא קרנא חולקין. ע"כ. והנה אגב ריהטא לא דקדק כי מאחר דק"ל כרבא לגבי אביי א"כ נגחו השור או בעטו בידו וצמתה כו' לא מצינו בי' שום תשלומין א"כ הוי ליה להתחיל המימרא זו בזה הלשון אדם יום של רבו לרבו כו' כי למה לו לכתוב דין שהוא שקר מוחלט אליב' כי לא תמצא בנגחו שור ביום של רבו לרבו דממ"נ אי מכליא קרנא חולקי' ואי לא מכליא קרנא פטור לגמרי. דגבי שור לא מצינו רק מה שכתב והיכא דמיכליא קרנא שחולקין אין חלוק בין הזיקו אדם בין הזיקו שור ואם המיתו שור למשנה ראשונה או לעבד של יתומים או המית חציה שפחה כו' נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשים פי' ראויה בזה ליתן להם ומאחר שאי אפשר לו ביורשיו זכה בעל השור ונפטר. ומסיק איבעי' להו מעוכב גט שחרור פי' כגון המפקיר עבדו או שהוא חצי עבד כו' יש לו קנס או אין לו קנס כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו אמר רחמנא והאי לאו אדון הוא או דילמא כיון דמעוכב גט שחרור אדון קרינא ביה וכתב הרא"ש ולא איפשיטא הלכך קנס אין לו וגם כופר אין לו שהרי אין לו יורשים ע"כ. י"מ תיפוק לי' דהא לא איפשיטא אי חשבינן לי' כבן חורין או כעבד. ואומרי' דאחצי עבד וחצי בן חורין קאי וה"ק ואף חצי כופר אין לו לפי שאין לו יורשין. וא"צ לכל הדוחק הזה דאפילו אעבד שהפקירו קאי מ"מ שפיר קאמר כופר אפי' תהא נפשט' האיבעי':